ההר מול ראש פינה..

[וכשאני לעצמי]

זה הזכיר לי את זה

מתוף זן ואומנות אחזקת האופנוע

על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה.
האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב.
אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט.
יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה.
אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה,
וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו.
מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת.
אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם.
חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים.
צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פיסגתו.
עליהן מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, בלא הפיסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן.
הפיסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה.
דרך ארוכה לפנינו... אין מה למהר... פשוט צעד אחר צעד.

בטיפוס על הר עם סטופר יש איזה פספוס
במקום לכבוש את ההר, אפשר לתנות איתו אהבים

 

[השלושר]

הייתי פעם שופט תלמודי

לדעתי מרגע שאת אמרת 20-30 דקות,
ברור שכוונתך הייתה לסדר גודל ולא למספר מדויק,
על כן אין להפעיל כנגדך סנקציות על איחור של 30 שניות
ממספר שמלכתחילה היה מקורב בלבד.

זה כמו שמישהו אומר שהוא יהיה שם תוך 5 דקות,
והרי מובן שאם יגיע תוך 5 דקות ו-20 שניות לא מעל בהבטחתו.

אני פוסק לטובתך.