ההצגה נגמרה

[MAYA20]

מזל טוב ../images/Emo65.gif../images/Emo65.gif../images/Emo65.gif../images/Emo65.gif

בהצלחה

 

[אתאיסט עם ציציות]

איזה יופי - שטאַרק זיך (תהיה חזק) ../images/Emo48.gif

 

[דידית]

../images/Emo50.gif

 

[גל נעים]

מה אומר ומה אגיד?,שבת אחים גם יחד.

אני ממש שמח בשבילך אבל אני גם מבין שהולכת להיות תקופה קשה מאוד, עברת כבר פרק מסויים בגיבוש עצמי,עכשיו זו עבודה כפולה, עד כמה היא תיתן גיבוי?, האם אשתך מבינה את ההשלכות של המסקנות שלך?.

 

[ליאור של חנה]

חשבתי האם להגיד מזל טוב או לא

כי ברגע הראשון זה הזכיר לי מפגש שומרי משקל שבו אומרים כמה ירדת וכולם מוחאים כפיים אבל מיד התגברה היא ההרגשה של ההערכה על האומץ להודות בפני עצמך, לקבל על עצמך את ההחלטות ואז על המחשבות שהפכת בראשך שבועות וחודשים מה לספר ומתי ואיך ואז על הצעד ונראה לי, שכמו בהרבה צעדים דומים, התגובה של הצד השני היא פחות חריפה ממה שמדמיינים. אולי אני טועה, תתקנו אותי. בהצלחה מכל הלב בכל צורה שבה תתגבש וכמובן - מזל טוב !!! ליאור

 

[כופר עם שטריימל]

תגובה לשניכם

אכן התגובה היתה פחות חריפה יחסית למה שחשבתי, אני כבר דמיינתי אותה מתקשרת בבהלה לכל המשפחה ומבכה על האסון. ובקשר לשאלה של גל, נראה לי שהיא לא כ"כ מבינה את ההשלכות אבל אני לא כ"כ בטוח, אני אבדוק לאט לאט את סף הקיבולת שלה וגם אנסה להרחיבו.

 

[גל נעים]

ממש נאה מה שכתבת,

אני ממש מאחל לך בהצלחה,סיפרתי גם לנוקטורנוס... והוא מסר לך בהצלחה, אתה יודע שאם אתה צריך אותנו-אנחנו תמיד זמינים בשבילך.

 

[מחפשת דרך]

אני כ"כ שמחה בשבילך, כוייפר!../images/Emo50.gif

כולנו איתך. כל אחד מאיתנו היה בסיטואציה כזו או אחרת שבו היה צריך להיחשף. לומר את האמת. לגלות. מכירה אני את התחושה של הפחד מלספר, מהתגובות. ושמחה שהכל עבר בסדר יחסית (השד מפחיד יותר כשהוא בבקבוק, הא?) המון בהצלחה בהמשך הדרך, מיכלית <למה הכתוב לעייל נשמע כמו ברכה של נכדה לסבתא שהגיעה לגיל גבורות?>

 

[גל נעים]

נ.ב- הזכרת לי שגם לי קרה משהו דומה,

אמא שלי שמה לב שהבן שלה אוכל "רבנות",לא מברך "בירכס המזויין" ועוד כהנה וכהנה כי כבר לא היה לי כח להסתיר כלום, אז היא אמרה לאבא שלי:"תראה,תראה,הוא חוזר בשאלה!!", עם ההורים של אשתי זה הולך להיות גהנום!. אתם יודעים,הפחד הכי גדול שלי שינסו להפריד ביני ובין אישתי, שינסו לגרום לגירושין, ומזה אני ממש ממש ממש מפחד, (מכל מיני ארוכי זקן שיבואו אלי הביתה בנסיונות לשכנע וכ"ו...).

 

[דידית]

שיהיה לך ברור שזה יקרה!

מנסיון קצת מר. דידית.

 

[גל נעים]

שלום,תוכלי לפרט קצת על הנסיון שלך?

ולגבי התקופה המשממשת ובאה,יתכן ואני אאלץ להדק את החגורה טוב טוב לפני שה-"אוטו" יתחיל להשתולל על הכביש במהירות מופרזת... (עם ביקורים של כל מיני רבנים חשובים וכ"ו). בכל מקרה,היתה לי שיחה מאוד עמוקה היום עם חמותי (שהיא מסורתית,לא בדיוק חרדית-ש"סניקית כמו בעלה) והיא מבינה על בשרה טוב טוב מה זה כפייה דתית, (היא רוצה ללכת לחתונות מעורבות,ריקודי עם,לימודים באוניברסיטה-וזה מה שהיא עשתה עד היום,עד שבעלה החליט (היום בבוקר) שהיא מפסיקה עם כל בילויי הכפירה הללו, דיברנו הרבה זמן,והסברתי לה שאין רב בעולם שיתיר לה ללכת למקומות כאלה,ולעשות כאלה דברים (לפחות לא רב אורתודוכסי), ונדהמתי ממנה כשהיא הציעה את המילה "גירושין". נבהלתי אבל גם שמחתי בשבילה, לצאת מהכלוב הזה. לפחות מישהו במשפחה של אישתי יתמוך בתהליך שלנו. דידית-מעניין אותי מה את עברת. (זה הופך לשרשור אישי ומעניין.-עלא-כיפאק). גל. נ.ב-נראה לי שועדת ערבי-פגישות יצאה לפגרה...

 

[דידית]

זה לאו דוקא נסיון אישי שלי.

אבל גם שלי. ברגע שאחד מבני הזוג רוצה לצאת בשאלה ההורים ישר נלחצים ובשביל הדת הם מעדיפים להפריד בין בני הזוג. זה הולך בשלבים, בהתחלה מבקשים שתלכו לרב, הוא מנסה הכל, אעם הוא לא מצליח להשפיע הוא מתיאש ומעביר להורים בדרך כלל את כל המידע ששפכתם לפניו. ההורים מנסים להציל את בנם/בתם שעדין לא ירד לחלוטין ומסכימים לשלם בגרושים. אם זה לא עוזר הרוב מנתקים קשר. זה לא נסיון אישי שלי בלבד זה דפוס התנהגות מוכר. דידית.

 

[טוב]

הי גל

קצת צרם לי שכתבת כי אין רב אורטודוקסי שיתיר לה דברים כאלה, כי יש עיוות המציאות בדבריך. בציבור הדתי לאומי מאד מקובל ללכת לאוניברסיטה, ריקודי עם, ולנכוח בחתונות מעורבות, וזה לא נעשה בניגוד לדעת הרבנים. עד כאן לעובדות. ובאשר למצבך שתארת, עד כמה שזכור לי אמרת שהיית בעברך חוזר בתשובה, לא? האם כל משפחתך לא דתית? איך הם מקבלים את חזרתך בשאלה?

 

[גל נעים]

אז________ כ כ ה:

בחוגים הדתיים שבעלה מסתובב אין שום סיכוי שבעולם שיתירו לה, מה שגם ברור לנו שרב שסרוגה לראשו אינו נחשב בעיני "עולם התורה"... ואני אכן בעל תשובה לשעבר (אני מקווה שזה לא פוגם בטעם חזרתי בשאלה...) והמשפחה שלי אינה דתית אלא מסורתית-משהו-אוכלים-ביום כיפור... והמשפחה של אישתי-זה כבר עניין אחר, הם משפחה חרדית מקדמת דנא כשאמא של אישתי היא למעשה חילונית מחוזקת כאשר הם היו בעבר מזרוחניקים שעברו תהליך "השרפות" (הפכו להיות שחורים), וזהו פחות או יותר. המשפחה שלי היתה בהלם כשהתחלתי לאכול רבנות וכ"ו,בסך הכל הם התרגלו עם השנים לכל מיני הגבלות ואיסורים (לא עשיתי אצלהם שבת כבר כמה שנים טובות חוץ מפעם אחת שעשיתי להם חסד לפני חצי שנה), ואני חושב שבסך הכל הם "תלו" בי את התקוות הדתיות הפנימיות שלהם. (הרי כולם בסך הכל כמהים לקשר עם אלוהים,מי יותר ומי פחות,והם יודעים שהם לא יכולים לעמוד בתופת של ההלכה היהודית ולכן תלו בי את הרגשות הנ"ל) מה שמוביל באיזה שהוא מקום לתחושת אכזבה,אבל הם יתגברו על זה.

 

[דידית]

"כולם בסך הכל כמהים לקשר עם אלוהים"

יש פה כמה שיחלקו עליך בנושא הזה.

 

[כופר עם שטריימל]

../images/Emo91.gif

תהיה חזק

 

[אחר]

../images/Emo50.gif

 

[R a c h e]

../images/Emo45.gif

לוחצת את ידך בחום ומחזיקה לך אצבעות.

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

ואחרי כולם - הגיע דבר הלייזר...

א. מזל טוב. אני לא יודע לאיפה תגיע בסופו של דבר אבל דבר אחד כבר עשית - לאשה הכי קרובה אליך, אתה כבר לא צריך לשקר. ע"ז, מזל טוב... ב. עשית אתמול את הפסיעה הראשונית ביותר. אתה תזדקק עכשיו להרבה מאוד סייעתא דשמייא (

) כדי להמשיך הלאה. זה הולך להיות מאוד קשה אז - תאסוף כוחות. בהצלחה! ג. כדי להכין אותך להמשך אני חייב לומר כאן משהו: העולם אינו פרוץ לחלוטין. גם בעולם הלא חרדי (אני בכוונה לא משתמש במילה "חילוני" כי אני לא בטוח שלעולם הזה אנחנו רוצים להשתייך) יש כללי משחק. לא לגנוב, לא לשקר, לעבוד ולא להתבטל (בניגוד למה שאני עושה עכשיו), להיות ידידותיים לסביבה, לא לצאת מתוך נקודת הנחה ש"בשבילי נברא העולם" ועוד ועוד... אני לא כל כך מכיר אותך ואני לא יודע מה המצב שלך היום אבל - אתה חייב לשים את עצמך בתוך אותם כללים אלמנטריים. ושוב - |מזל טוב| ו-

 

[כופר עם שטריימל]

../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif