ההיא מטרוניתא
דפגשה להצדיק מטרבלינקא. ונשתדכו והיו מסבין אצלה כל הלילה והיה יושב על הספה הורודה ומדבר דיבורים ומתבל במיני שחוק וצחוק והיה יושב מולו ההוא מליצני הדור האמיתיים באמת איש שהיה מגדל זקן למחמד והיה מבלבל בין ס' לז' קס"ז פעמים על כן היה מסחיק מאד למר קס"ז, והיה תובע מיני דיבה שלא מהעולם הזה ויאמר היושב על כסא הברודין הרי אני ניצול מחנה מידאנק וק"ק שהרי ה יה מטרבלינקא, אבל שרו של אשמדאי חד הוא, ועל גופי ובשרי חויתי איך התעללו בי וכו' וכו' כל מיני דברים נוראים שאין העין סובלת והמוח משכח מפאת גדולת המקום והשעה והשמחה כדת ההיא מטרוניתא שפירא לעילא ולעילא ותיכף ומיד הבהילו להיאצינאצי, ונתקשו בדבריו עד שנחלץ לעזרתם האיש האמיתי במעלי הלשון שהיו אוהבים להשתמש בניבי תלמוד כת"י ארם-צובא, והיו ניביהם גדולים חורצי דין והיה מסביר להם פשר האיש ושכנו הצדיק שהיה מוחין גדולין של פגועי מוחין, גידולי גמלים.ככל אשר אמרת והפלגת בדבר הוראה, מובטח בו במורה הוראה שיצא לו מבין שיניו. ולפלא היה בעיניהם כיצד הלז היה מורה של שכני גדול הגמלים ולפלא היה בעיניהם עד שפטרו באונס ומאותו היום ואילך ההיא מטרוניתא היתה מספרת לההוא מבני אשכנז ותוגרמה מיושבי הבועה שהתפוצצה על הארץ, דכל היושבים באתו הדור למעלה ממנו הם ניצולי מחנות האונס והתעללות מינית קשה דמתיבתא דארעא. והיה אשכנז מתקשה מאד בדבריהם ומבקש משרו של אדום דיעלה הרמה, ויוריד למתיבתא דרקיעא והי חוזר על משנתו כאחד הרוכלים ומצווח ככרוכיא כשבני ישראל יורדין מטה מטה הרמה עולה וכל זאת מפני שעבר התעללות קשה מבני תוגרמה. והיה הצדיק מגלגל בעיניו ומפלפבל ומפלפל בדברי הגדה, עד שהיגעו למגילת אסתר ולא ידע בין ארור איכה לברכה אסתר.והיה מדגים להם על אותו מודוס ויאמר לבני הכנענית בן חלוצה, והיה שומע אשכנז, ותיכף ומיד עלה כאד מן הארץ ושאל בהצדיק "מה פשר בן שפחה" כיון ששמע לאחד מבעלי הלשון והניבים מקלל כהאי לישנא ונתקשה מאד בדבר. ופטרוהו באונס כיון שמי שלא ראה שמחה על הים לא ראה מה יחזקאל עזה לבן בוזי. והלא כבני כושיים, כיון שנדברו במיני מגילות, היו מעלים ההפטרות, ומדברים על בני כושים ומרתין לותר קינג שהיה יולד כושים לפני טחנת הרכבת וכו' וכו' כל מיני דברים שאין הדעת סובלתן, וכיון שכך היה מספר הצדיק מה ששמע מזקנו המופלג וערטלאאאך מיט פערטלאךך זובי א פארפפאלך, על הים, שהיו שותין בארץ ישראל יותר שנתשבחה ארץ אישרואל במיני תרגימא, והוא דברי מחץ להשוללים ארץ ישרואל למען הגדלות לשאמריקה. ומכאן ואילך עבדכם הנאמן היה מצחק וכל בני הבית היו מצחוקין והצחוק היה יוצא במיני עיגולים גדולים עד שאפשר היה לברוא ממנו חמינזוס לצ'ולנט של בני כוש. והשכינה נסתלקה ממני על כן יצאתי להאויר היכן שגדלות הרווקות הנואשות של תל אביב, וכולן מתו מגודל הצחוק והנשורת. ורבה השמחה עד שאי אפשר לתאר כזו , זר לא יבין זו וגם לא בן בוזי וגם לא בן שפחה חרופה, והיה תובע בעל הניב עד שנסתלק, ואני נסתלקתי כיון שבאה השכינה וזרחו ג כוכבים של בוקר. ואברך הגמלים היה לאיש מודע, שעלה ונסתפג במיני היתול, והיו לו כצידה לצדר ועלה ונתרפא כהאיש שהביאו לו מיני סממנין שבעולם ולא הועילו ועתה הועילו. וגדולה אהבה שמקרבת את הבריות, וגדולה המטרוניתא שאוהבה מאד, וישק לה ויבך וילכו שניהם יחדיו: ***** ** כל הנ"ל נכתב באצבע על ידי תקשור מהעולם העליון, בשיטת "תקשור המקלדת" הממוחשב הנודע. באדיבות המרכז לבריאות הנפש, ותודה לנאפו וטיפטיפון.
דפגשה להצדיק מטרבלינקא. ונשתדכו והיו מסבין אצלה כל הלילה והיה יושב על הספה הורודה ומדבר דיבורים ומתבל במיני שחוק וצחוק והיה יושב מולו ההוא מליצני הדור האמיתיים באמת איש שהיה מגדל זקן למחמד והיה מבלבל בין ס' לז' קס"ז פעמים על כן היה מסחיק מאד למר קס"ז, והיה תובע מיני דיבה שלא מהעולם הזה ויאמר היושב על כסא הברודין הרי אני ניצול מחנה מידאנק וק"ק שהרי ה יה מטרבלינקא, אבל שרו של אשמדאי חד הוא, ועל גופי ובשרי חויתי איך התעללו בי וכו' וכו' כל מיני דברים נוראים שאין העין סובלת והמוח משכח מפאת גדולת המקום והשעה והשמחה כדת ההיא מטרוניתא שפירא לעילא ולעילא ותיכף ומיד הבהילו להיאצינאצי, ונתקשו בדבריו עד שנחלץ לעזרתם האיש האמיתי במעלי הלשון שהיו אוהבים להשתמש בניבי תלמוד כת"י ארם-צובא, והיו ניביהם גדולים חורצי דין והיה מסביר להם פשר האיש ושכנו הצדיק שהיה מוחין גדולין של פגועי מוחין, גידולי גמלים.ככל אשר אמרת והפלגת בדבר הוראה, מובטח בו במורה הוראה שיצא לו מבין שיניו. ולפלא היה בעיניהם כיצד הלז היה מורה של שכני גדול הגמלים ולפלא היה בעיניהם עד שפטרו באונס ומאותו היום ואילך ההיא מטרוניתא היתה מספרת לההוא מבני אשכנז ותוגרמה מיושבי הבועה שהתפוצצה על הארץ, דכל היושבים באתו הדור למעלה ממנו הם ניצולי מחנות האונס והתעללות מינית קשה דמתיבתא דארעא. והיה אשכנז מתקשה מאד בדבריהם ומבקש משרו של אדום דיעלה הרמה, ויוריד למתיבתא דרקיעא והי חוזר על משנתו כאחד הרוכלים ומצווח ככרוכיא כשבני ישראל יורדין מטה מטה הרמה עולה וכל זאת מפני שעבר התעללות קשה מבני תוגרמה. והיה הצדיק מגלגל בעיניו ומפלפבל ומפלפל בדברי הגדה, עד שהיגעו למגילת אסתר ולא ידע בין ארור איכה לברכה אסתר.והיה מדגים להם על אותו מודוס ויאמר לבני הכנענית בן חלוצה, והיה שומע אשכנז, ותיכף ומיד עלה כאד מן הארץ ושאל בהצדיק "מה פשר בן שפחה" כיון ששמע לאחד מבעלי הלשון והניבים מקלל כהאי לישנא ונתקשה מאד בדבר. ופטרוהו באונס כיון שמי שלא ראה שמחה על הים לא ראה מה יחזקאל עזה לבן בוזי. והלא כבני כושיים, כיון שנדברו במיני מגילות, היו מעלים ההפטרות, ומדברים על בני כושים ומרתין לותר קינג שהיה יולד כושים לפני טחנת הרכבת וכו' וכו' כל מיני דברים שאין הדעת סובלתן, וכיון שכך היה מספר הצדיק מה ששמע מזקנו המופלג וערטלאאאך מיט פערטלאךך זובי א פארפפאלך, על הים, שהיו שותין בארץ ישראל יותר שנתשבחה ארץ אישרואל במיני תרגימא, והוא דברי מחץ להשוללים ארץ ישרואל למען הגדלות לשאמריקה. ומכאן ואילך עבדכם הנאמן היה מצחק וכל בני הבית היו מצחוקין והצחוק היה יוצא במיני עיגולים גדולים עד שאפשר היה לברוא ממנו חמינזוס לצ'ולנט של בני כוש. והשכינה נסתלקה ממני על כן יצאתי להאויר היכן שגדלות הרווקות הנואשות של תל אביב, וכולן מתו מגודל הצחוק והנשורת. ורבה השמחה עד שאי אפשר לתאר כזו , זר לא יבין זו וגם לא בן בוזי וגם לא בן שפחה חרופה, והיה תובע בעל הניב עד שנסתלק, ואני נסתלקתי כיון שבאה השכינה וזרחו ג כוכבים של בוקר. ואברך הגמלים היה לאיש מודע, שעלה ונסתפג במיני היתול, והיו לו כצידה לצדר ועלה ונתרפא כהאיש שהביאו לו מיני סממנין שבעולם ולא הועילו ועתה הועילו. וגדולה אהבה שמקרבת את הבריות, וגדולה המטרוניתא שאוהבה מאד, וישק לה ויבך וילכו שניהם יחדיו: ***** ** כל הנ"ל נכתב באצבע על ידי תקשור מהעולם העליון, בשיטת "תקשור המקלדת" הממוחשב הנודע. באדיבות המרכז לבריאות הנפש, ותודה לנאפו וטיפטיפון.
