למען האמת, בעניין אמא שלך
ולאחר שקראתי את ההקדמה שכתבת (
קשר הרסני ביותר שנגמר בצורה הגועלית ביותר שאפשר) יש לי הרגשה שמדובר פשוט בניסיון (לא מוצלח במיוחד במחינתך) לגונן עלייך. על פי הדברים שכתבת הבנתי שאת הבת הצעירה ובתור אחת כזו בעצמי, יצא לי להתקל בלא מעט התנהגויות מהסוג הזה עם אמא שלי (שהיא ממש לא פרימיטיבית, אבל נורא מגוננת). אולי התחושות שלהם (או שלה, כי עם עניין האב הפרימיטיבי יש לי פחות ניסיון) הן שנפגעת פעם אחת, בצורה קשה, והם היו חסרי אונים. אולי הם מרגישים שאם הם היו מתערבים, כמו שהם עושים היום, בקשר הקודם שלך, זה לא היה קורה. אולי זה איזשהו ניסיון לתקן (במיוחד אם מתחשבים בעובדה שאת אומרת שהם פגשו את הנוכחי ומחבבים אותו). גם לאמא שלי, כשאני מתחילה לצאת עם מישהו בצורה רצינית ולא סתם לדייט או שניים, יש נטיה להתחיל לומר משפטים מרגיזים בסגנון "למה את אף פעם לא בבית?" ו"זה לא טוב שאת כל הזמן איתו" (ואני ממש לא בחורה שנמצאת 24 שעות ביממה עם בן הזוג שלה. אני זקוקה ל
הרבה זמן עם עצמי.) על פי ניסיוני, צריכים פשוט ללמוד להציב להורים גבולות. להסביר שאת מבינה שהם לא רוצים להציק לך ושבסך הכל הם חושבים שהם עוזרים, אבל את כבר לא ילדה קטנה ומותר לך גם לעשות טעויות. הרי, גם מטעויות לומדים, וגם כשההורים מנסים לעטוף אותנו בצמר גפן, יום אחד אנחנו בכל זאת יוצאים לעולם האמיתי. רצוי שנצא לשם עם ניסיון כלשהו, אחרת הנחיתה תהיה הרבה יותר כואבת
שיהיה לך המון בהצלחה
