ההורים לא מניחים לי...

[דמעה חמה]

ההורים לא מניחים לי...

טוב אז יש לי חבר. אני בחורה בת 21.5 ויש לי חבר חדש. מזה חודשיים. החבר הזה הגיע אחרי 5 חודשים של "לבד" לאחר קשר הרסני ביותר שנגמר בצורה הגועלית ביותר שאפשר. מאז, ההורים לי מניחים לי. הם כל הזמן נותנים לי תחושה שאני לא בסדר כי אני נפגשת איתו דיי הרבה, כי אנחנו מבלים יחד, כי אנחנו אוכלים יחד, וכי "אני לא בבית" הרבה. אני משתגעת מזה! אמא שלי, שכל הזמן אמרה לי.."מה, את לא רוצה חבר?" במהלך ה- 5 חודשים האלה...5 חודשים בהם הייתי צריכה קצת זמן לעצמי, להתאושש, לבלות ולהנות מהחופש שלי - עכשיו יושבת לי על הווריד. הוא הזמין אותי לארוחת ערב משפחתית והתגובה היתה כדילקמן: "לא מוצא חן בעיניי בכלל, מבחינתי את לא הולכת, ברור?! את הולכת רק אם את מתכוונת להתחתן עם הבחור הזה". היא הרגה אותי. היא מתייחסת אליי כל זמן כמו אל ילדה בת 12 ו"לא מרשה לי ללכת לבד" לכל מיני מקומות. זה מרתיח אותי!!!! אז לא משנה שאני לא ממש שואלת ועושה בסוף מה שאני רוצה - זה פשוט מרתיח אותי!! ישנתי אצלו, פעם אחת בלבד. חיכיתי שיעבור קצת זמן ונצבור תקופה של יחד בקשר הזה. אני באה מבית שיש בו אבא פרמיטיבי ברמות מזוויעות. התגובה היתה אדישה לחלוטין אך עם התעלמות מוחלטת מצד אבא שלי, כעס וזעם בכל פעם שאנחנו מדברים על כל נושא שבעולם, וכעס שהוא זוכר ושומר לי אותו עד היום בכל נושא שעולה על הפרק ביננו. גם אם זה "שלום שלום". דיי אין לי כוח יותר אליהם! אמא שלי היא טיפוס מאוד חופשי וצעיר ורענן אבל לאחרונה היא נהייתה נוראית. נוראית!!!! מצד אחד הם אומרים לי "מה את ממהרת להתחתן.." מצד שני "את הולכת אליו לאכול רק אם את מתחתנת איתו"... דיי עזבו אותי בשקט! אני בחורה בת 21.5...למה לי להלחיץ אותו?! ואני יוצאת איתו רק חודשיים!!! נמאס לי שהם מתייחסים אליי כמו לילדה בת 12..את הגיל הזה עברתי מזמן וגם היו לי מספיק חברים לפניו, זו לא פעם ראשונה, אך הפעם זה שונה. שונה לחלוטין. הם כל הזמן אומרים לי "ביי" בפרצוף כועס וזועם כשאני הולכת אליו. לעבור לגור ביחד = לא בא בחשבון בשום סיטואציה שהיא כי אין לי כסף כלל וכלל וכרגע אני גם לומדת. זה לא בא בחשבון. אז איך אני אמורה להתנהג? לשים פס? מה אני אמורה לעשות ?כל עזרה תתקבל בברכה, תודה מכל הלב..

 

[בארי הברבארי]

האמת שזה מצב די קשה...

כי אני בעצם מבין אותך. אי אפשר יהיה לשבת עם ההורים לשיחה כי בעצם הם לא יבינו אותך ולא ירצו להבין אותך. חיים שבאים מעולם אחר שכבר עבר זמנו מזמן,אבל עדיין הם שם. לנו נותר לכבד את מה שהם יודעים ולחדש להם אם ניתן. בכל מקרה,אני מציע לנסות לשבת לדבר איתם ביחד ולהסביר להם שככה הם הדברים היום וזה לא מה שהיה פעם. העולם השתנה,התרבות היא אחרת. אין דרך אחרת לצערי להתגבר על המכשול הזה שנקרא פרימיטיביות. תהיי חזקה ואיתנה.

 

[ChilD SouL]

אולי ...

הם פשוט מפחדים שתפגעי שוב ומנסים לבלום את הנחיתה, במידה ותיהיה

לשים פס לא יעזור, אולי קצת להבליג, אם זה אפשרי. בכל אופן, אני חושבת שאת צריכה להושיב אותם לשיחה - לשפוך את כל מה שיש לך וכל מה שאת מרגישה ולהבהיר להם חד וחלק שיפסיקו להתערב בחייך בצורה כזו, נקודה. שיהיה

 

[אני סתם אחת מהכפר]

עצוב לשמוע..

מה ניסגר עם הורייך?,מה זה "את הולכת איתו רק אם את מתכוונת להתחתן איתו",איך הם יכולים להנחית עלייך החלטה שכזו בתחילתו של קשר? בהחלט עצוב ומתסכל שזהו הלך מחשבתם וכך הם נוהגים. תיראי,ברור ששאיפתם של הורים היא שילדיהם ימצאו ויתמסדו לקשר רציני ויהיו מאושרים,אבל הם חייבים להבין שאת היא זו שצריכה לחוות וללמוד את הקשר מולו לאט לאט ובקצב שלך,להכירו ולבלות איתו,עד שזה מתהווה בעצמו. אם הם חוששים שתיפגעי שוב ולכן חוששים שתלכי איתו וחלילה תיפרדו,איך תדעי אם לא תנסי?באהבה אין תעודת ביטוח ויש לקחת סיכונים אם רוצים. לכן,הצעתי לך-כנסי מפגש עם הורייך ובן זוגך,הציגי להם אותו בצורה מעמיקה יותר,שיתרשמו ממנו ושיבהיר להם שהוא מעוניין בך לקשר רציני,תבהירו להם שהקשר והזמן יעשו את שלהם ושהם חייבים להרפות קצת..אחרת אם הם ילחצו אותך,את תיפגעי מהם יותר וזה יערער את היחסים וחבל. מאחלת לך הצלחה רבה.

 

[בריט23]

אוי.. אני מבינה אותך..

גם ההורים שלי פרמיטיבים מעט אבל לא בצורה כ"כ מוגזמת כמו ההורים שלך, אבל מה נוכל לעשות עם ההורים, הם חיים בתקופת האבן זאת הבעיה איתם. לדעתי תקחי אותם לשיחה, תדברו על הכל בנחת ותלבנו ת'עיניינים. ההורים שלי התערבו לי בקשר רק כשהוא באמת היה עם בחור בעייתי שהיום אני בכלל לא מבינה מה עשיתי איתו, והם התערבו בצדק. (איזה הורים היו רוצים שהבת שלהם תצא עם בחור כלומניק עצלן ופרזיט שרק מחפש לחיות על חשבון אחרים ולהסטלבת כל היום?) אמא שלי הסכימה שהוא יבלה אצלנו בבית שישי-שבת רק כדי שאני אבין בעצמי שאני לא סובלת אותו, והיא צדקה. שישי שבת אחד הספיק לי כדי להבין שהבחור הזה פשוט מעורר בי בחילה, הוא דוחה וחוצפן ברמות שלא יתארו, חיטט לי בחפצים אישיים ואף קרא ביומן האישי שלי בזמן שישנתי, עשה לי בלאגן בבית והוציא לאמא שלי כלים של פסח. גם קלטתי שהוא פשוט מגעיל אותי וזהו העפתי אותו לקיבינימאט למרות שהוא התחנן ובכה לי שלא אפרד ממנו... אני לא אחיה עם אחד כזה... נאבר אבר חח

 

[דובדבן האחד]

גם פתרון טוב

 

[דובדבן האחד]

תעזבי תבית

אם את רוצה לעשות מה שבא לך תעזבי תבית כל עוד את בבית של ההורים תרגישי תמיד ילדה חסרת ישע או שתאכלי את מה שהם אומרים ותישארי בכל זאת, בלי שום קשר לחבר, בכל מקרה תצטרכי לעזוב מתישהו תקדימי תמאוחר..

 

[גרב אדומה]

לעזוב את הבית זה לא דבר קל ...

ואני מדבר מנסיון . זה כרוך בהוצאות לא נורמליות , זה כרוך בעבודה קשה על דברים שבעבר היו לגיטימים ובשורה התחתונה זה כרוך בירידה משמעותית באיכות החיים . אז לכן , אלא אם כן אתה לא נמצא עם סכום נכבד , עבודה נורמלית וסיבה מספקת לעזוב את הבית - זה נראה לי מיותר . לעזוב בכל מחיר רק יעשה רע , כי בסופו של דבר חוזרים לבית ההורים עם זנב בין הרגליים .

 

[קרן אור של החיים]

זה לא קל וזה גם לא הפתרון.

במיוחד לא למי שרוצה להמשיך לשמור על קשר בריא עם ההורים. המעבר החוצה לא פותר בעיות כאלה. הוא אולי מרחיק ועוזר לטאטא אותן מתחת לשולחן, אבל כשהוא נעשה מתוך מצב כזה הוא עלול ליצור משקעים בכלל לא קטנים...

 

[נ ט ע 9 1]

אמל'ה.. ממש דומה למה שקרה לי..

אמא שלי גם דיי חופשייה, היתה נותנת לי לצאת מהבית כמה שבא לי,ובשעות שבא לי ופתאום שיש לי חבר איזה חודש פלוס מינוס..(חחח אני לא מאלה שסופרים..) היא נהיית לחוצה כמו אני לא יודעת מה.. גם אני הרגשתי כמו בת 3..מה קרה?. היא כבר לא סומכת עליי?... והתחלתי להרגיש ממש ילדה קטנה בבית, וכולם אמרו לי שאני מתנהגת כמו טיפש עשרה, (כאילו שרק בגיל 16 מותר לריב עם אמא..) לא הבנתי מה נפל עליי בתקופה האחרונה?... פתאום לא סומכת עלייי??.. אם את הולכת אליו זה בשביל חתונה, ומצד שני, מה את ממהרת להתחתן.. ?... דבר ראשון(זה ישמע מה זה סבתא מצידי..) תנסי לעמוד במקומה..להבין אותה.. ראש בראש זה בטוח לא ילך..! היא דואגת לבת שלה.. לדבר היקר לה מכל.. הרי אמא יש רק אחת..! סה"כ הכל מאהבה..(גם אם לפעמים זה לא נראה..) הבת שלה מתחילה לצאת עם מישהו שהיא לא מכירה, ולכן(במיוחד בימנו) היא פשוט לא סומכת עליו.. תאמיני לי, היא לא סומכת עליו, עלייך דווקא כן.. עובדה שאמרת(כמו שהיה עד עכשיו אצלי) שתמיד היא דווקא נתנה לך 'יד חופשית'... ומה פתאום נפל עליה?.. אז ככה.. ישבתי עם חברה שלי(שהאזינה במקרה לאיך אני מדברת עם אמא שלי) והיא הסבירה לי מה זה אמא.. מי דואג לנו תמיד?.. מי יקבל אותנו תמיד?.. מי יכין לנו אוכל תמיד?.. מי יחבק אותנו כשאנחנו בוכות שניה אחרי שצרחנו עליו?.. אמא.. פשוט אמא..(את בת זקונים במקרה.?..אולי בת יחידה?. אולי הראשונה שיוצאת עם מישהו מהבית ?.. זה יכול להיות קשור..) קיצר, הדבר הכי טוב זה לנסות להבין ולדבר, ועצה קלה שאולי תועיל.. תביאי אותו הביתה(תעשי לו שיעורי בית מה לומר ומה לא.. כדי שלפחות בפעם הראשונה אמא לא תגיד שהיא לא רוצה אותך איתו יותר..) נכון.. את לא שומעת לה.. בסוף סה"כ עושים מה שבראש שלנו.. אבל היא רק כועסת, ואת כועסת.. ומה יצא מזה?.. כלום..! חוסר הבנה, בילבול.. היא רק דואגת.. מי עם הבת שלי?.. האם הוא שומר עליה כמו שצריך לשמור על הדבר הכי יקר לי בעולם?.. גם אם זה לא נראה.. זה באמת מה שהיא חושבת.. נסי יותר לשתף אותה.. וכשהיא תיראה שאת לא מסתירה ממנה דברים היא תירגע.. אני מאמינה שאת באמת לא תרצי שיקבעו לך על החיים, ובאמת את תעשי מה שבראש שלך בסוף.. אבל בלילה בלילה, כשכולם כבר הלכו לישון, אני נותרת עם המחשבה.. האם אולי יש משהו בדברים של אמא?.. איך שדיברתי אליה לא יפה.. והמצפון מתחיל.. הדבר הכי טוב זה לשתף.. וככה היא תידאג הרבה פחות.. עברו עליי איזה כמה שבועות כאלה.. אבל ב"ה זה עבר.. כי באמת בבאמת.. אמא יש רק אחת..

 

[נ ט ע 9 1]

אגב.. אני בת 20.5 ולא 19 חחחח

 

[דובדבן האחד]

אהבתי תתגובה שלך!

אני מסתכל על התגובה שלי לעומת שלך וחושב לעצמי שיוו איזה קיצוני אני,את צודקת אבל יש סוגים של הורים שממש מרוב הלחץ שהם מפעילים על הילדים הם פוגעים בהם תמיד ולא מרגישים,הכל תלוי ואם אפשר להתפשר אז למה לא, אבל מי שנולד עצמאי יהיה עצמאי ונכון החיים קשים בחוץ אבל זה שווה כל אגורה כי אתה חי סוף סוף בלי שאף אחד לא יגיד לך לאן אתה הולך מתי לחזור ועם מי ללכת אבל אתן צעירות תגיעו למסקנה הזאת עוד כמה שנים,בהצלחה!

 

[דמעה חמה]

תראו...

המצב הוא כזה. אני הבת היחידה בבית ואחות לאח נוסף שבקרוב מאוד עומד להתחתן. אני מודעת לכך שהורי לחוצים מן החתונה וסוחבים עליהם יום יום לחצים ענקיים ומיותרים...אמא שלי לא כזו פרמיטבית כמו שהצגתי אותה...רק אבא כזה. אבל פ-ת-א-א-א-א-א-ו-ם היא נהייתה כזו גם. לא ברור לי למה ואיך. את הבחור הם הכירו, ואז הזמינו אותו לארוחות. הם מאוד מחבבים אותו וזה בהחלט לא קשור בבחור הספציפי הזה. זה קשור אך ורק בי. נמאס לי, אני רוצה עצמאות! לעזוב את הבית לא בא בחשבון כי אין לי כסף לזה..מה גם שאני מתחילה בקרוב מאוד ללמוד...= זה לא אפשרי. לדבר איתם? אנסה. תודה לכולכם על העיצות החמות והמעודדות. שלכם, דמעה.

 

[קרן אור של החיים]

לשיחה כדאי לגיע עם הבנה...

ואמפתיה כלפיהם. הבן עוד מעט מתחתן וזה יוצר אצלם כל מיני מחשבות ולחצים (אם תרצי שאפרט, אפרט). עכשיו הבת "נעלמת" להם וזה עוד יותר מפחיד ומלחיץ אותם. ממה שאת מתארת קשה לי להאמין שזה מצב קבוע אלא דווקא תוצאה של הנסיבות. ובשיחה איתם כדאי להביע אמפתיה כלפי מה שהם מרגישים, להדגיש כמה הם חשובים לך, ולא להשתמש במשפטים של האשמה וב "אתם", אלה להשתמש במשפטים של "אני" ולספר איך את מרגישה ואיך היית רוצה להרגיש במקום זה.

 

[voguemaster]

את צריכה לעשות מעבר ללדבר

את צריכה לחנך אותם. זה ידרוש ממך הרבה אנרגיות, אולי גם הרבה ריבים וכיסוחים, אבל להבהיר להם שאת היא זו שקובעת מה הולך בחיים שלך זו עדיפות ראשונה. להורים נדמה שאם הם גידלו אותך ונתנו לך קורת גג וחינכו אותך אז מגיע להם גם להגיד לך מה לעשות. הם לא מבינים שהתפקיד שלהם הוא להגיד לך מה לעשות רק כשאתה קטן ולא מסוגל להחליט החלטות. כשאתה מתבגר הם צריכים להבין שזהו זה - הגיע הזמן שלהם לתת לך חופש לחיות את החיים שלך ולתמוך בך. ההורים שלי היו קשים מאוד - המצב השתפר פלאים. זה דורש לחימה, אין ספק. רק שתדעי - אם את תתכסחי איתם, מותר לך להתעצבן, מותר לך לצעוק ומותר לך לריב אבל בשום פנים ואופן אל תפגעי בהם ואל תעליבי אותם. זה קו שצריך לדעת לא לעבור. את נלחמת עבור העצמאות שלך אבל אסור לך לעשות נזקים גדולים מדי תוך כדי. סה"כ, ללכת לחבר לארוחת ערב זה לא בשמיים - כל שאר בני האדם הנורמליים עושים את זה. במצב כמו שהיית בו, היית צריכה להבהיר לאמא שלך שקודם כל - את הולכת ואין לה מה להגיד בנידון, ושנית - שאין פה שום דבר מיוחד, כל בני האדם הנורמליים עושים את זה אז שתירגע.

 

[A d i 23]

../images/Emo45.gif

 

[ח י פ ש ו ש י ת]

אבל איך אפשר לעמוד על שלך

ולהלחם בלי לפגוע או להעליב את האחר ? מן הסתם, היא תצטרך לריב איתם והאווירה לא תהיה נעימה, בלשון המעטה. אני חושבת שהעצות שלך לגבי יחסי הורים-ילדים טובים ונכונים אבל רק עבור אנשים שיכולים לעמוד בזכות עצמם. ההורים שלה, לא חייבים לספק לה קורת גג ואם היא תמרוד בהם יותר מידי הם יכולים להעיף אותה או למרר את חיה הרבה יותר. אני חושבת שהיא צריכה לעמוד על שלה ולהסביר בצורה שקטה ונעימה שהיא כבר ילדה גדולה ואם הם לא מבינים אז למצוא פתרונות אחרים (כמו ללכת אליו לארוחת ערב בלי לדווח להורים וכו'). אני לא בעד שקרים אבל אולי אם היא תתן להם לתפוס אותה בשקר הם יבינו שזה ממש מגוחך שהיא משקרת כדי ללכת לא.ערב אצל חבר שלה

)

 

[BlackUnicorn]

הורים לא מעיפים כל כך מהר מהבית

בטח לא הורים שהם פתוחים בד"כ כמו שהיא מספרת... הם בסה"כ דואגים לה. אם היא תציב קווים אדומים אני מניחה שבמקסימום הם יעזרו לה פחות בעניינים כלכליים, אבל מכאן ועד להעיף מהבית הדרך ארוכה, מאוד ארוכה... נשמע שההורים שלה אוהבים אותה מאוד, אני מוכנה לשים את כל הכסף שלי על כך שהם לא יעיפו אותה. זה סותר את הסיבה שבגללה מלכתחילה הם חונקים אותה.

 

[A d i 23]

../images/Emo45.gif

 

[A d i 23]

הורים כאלו מרתיחים אותי..

ותסלחי לי כן, אני יודעת שמדובר בהורייך.. אבל אני לעולם לא אבין את ההתייחסות הזו אלינו כאילו אנחנו בני 14. מתי הם יבינו שזה יותר מזיק מאשר מועיל ?! אבל האמת שלא משנה מה תאמרי להם, קשה לי להאמין שהם ישנו גישה.. אז אין טעם לפצוח בשיחות נפש על מנת לקבל את ההסכמה שלהם, כי זה לא יקרה. מה שכן, תבהירי להם בכמה משפטים שאלו הם חייך, וחייך בלבד, תציבי להם את הגבולות מעכשיו ! כן, גבולות. תגידי להם שאת באמת מאד מאד מעריכה אותם ומודה להם על הדאגה והעיצות לחיים טובים ויפים יותר.. אבל ויש אבל.. שישאירו לך את ההחלטה איך לחיות אותם, כפי שאת רואה ומוצאת לנכון. הם יכולים לייעץ לך מנסיונם, אבל לא להחליט עבורך למה כמה ואיך.. ובטח לא לסגור אותך בבית בשעות מסויימות כאילו את תלמידה בחטיבת ביניים שלא סיימה את השיעורים שלה. את ממש לא צריכה לשנות את התכניות שלך בהתאם לפרצופים הכועסים שלהם. אז שיעקמו פרצוף.. אל תדאגי, יעבור להם, בסופו של דבר הם יתרגלו לרעיון ! אבא שלך עוד ילמד שהחיים היום אלו לא החיים שהיו פעם.. וזהו ! ואם כרגע הוא לא מוכן לשמוע, אז חבל מאד. את ילדה גדולה, את בת 21.5, ולא צריכה להיות סביב אמא שלך 24 שעות ביממה (אני בכוונה מקצינה) מותר לך לצאת מהבית גם אחרי השעה 19:00בערב ואפילו בסופ"שים.. במה זה בדיוק תורם להם (או יותר נכון לך) שאת תהיי צמודה אליהם ?!