ויהי לעת ערב -סיכום פרטי
יצאנו לנו במסע רגלי שני קילומטרים מבאטרסט ושפרד למקום האירוע. לא היינו לבד, גושים גושים של צועדים הלכו איתנו. הם מיהרו לקונצרט אנחנו סתם יצאנו כהרגלנו. בקבוקי מים ביד כמו תמיד, ומצב רוח מרומם. נדהמתי מכמות האנשים שעמדו בפתחי הבתים והחצרות שלהם ומכרו מים, ארטיקים , נקניקיות ותירס חם, כמו גם כמובן מקום חניה. הופתענו מכמות זוגות האפניים שהיו קשורים לכל עמוד ולכל גדר אפשרית. במכון לחקר הקבלה נצלו את ההזדמנות וחלקו מנשרים לעוברים ושבים ללא הבדל גזע מן צבע ודת. צעדים מספר רחוק יותר מצאנו את רוב המנשרים שרועים בבושה על המדרכה. ככל שהתקרבנו לפארק גדלו ערמות הזבל בצידי הכביש. כל מה שאנשים אכלו ושתו בדרך יכולנו לגלות במצבורי האשפה. בתחנת כיבוי האש, חשבו על הצועדים, ופתחו ממטרה לצינון. וזמן מה גם חילקו מים בחינם לכל דורש. מחווה נחמדה ביום חם. שעתים לפני ההופעה הצפויה של האבנים המתגלגלות. הפארק עמוס לעייפה . אלן אקספרס.. עמוסה בהולכי רגל וסתם משוטטים למינהם. על הגדר ליד הכניסה משם, התעכבתי על המותרים והאסורים. ואכן דודו, ראיתי שם שמצלמות חד פעמיות מותר. (קודם הבאתי את האיסורים ומותרים מן האתר של ההופעה.. מעניין למה התעו אותנו). לא קנינו כרטיסים ב18 דולרים למרות שהוצעו לנו. שוטטנו עוד קצת מסביב לגדר ושמנו פעמנו חזרה הביתה. מסתבר שהיו שם כאלה שלא ממש ששו לחכות לגולת הכותרת של ההופעות והתקפלו לקראת שמונה וחצי. חכמים לפחות יגיעו הביתה עוד היום. רצים עם ריקשות נצפו מתחננים להולכי הרגל. דיברנו עם אחד מהם הוא היה קרוב לקריסה. מסתבר שהתחיל את היום בחמש בבוקר הלך כל הדרך עם הריקשה מדאון טאון, והוביל מספר גדול של אנשים במשך היום במסלול על שפארד. עכשיו אין עבודה הוא אומר.אולי בלילה. בדרך שמענו שרחובות הדאונטאון ריקים מאדם. פעם ראשונה מאז פרוץ הסארס בטורונטו, אפשר אולי להראות תמונות של עיר תחתית ריקה. ועכשיו לאכזבה הגדולה של הערב. הובטח שידור חי של ההופעה . לא דובים ולא יער. נכון משדרים מהפארק בשידור חי אבל לא את ההופעה עצמה.בערוץ 24 מראים מידי פעם קטע קטן של שיר. אבל לא את ההופעה. ואני כל היום חיכיתי. הולכת לישון קצת לפני שיתחילו ההילולות בכבישים אחרי..... סך הכל עד עכשיו , עבר בשלום.
