ההומו המניאק?

[ArchiTomer]

ההומו המניאק?

או שמא האם המטומטמת? ראיתי אתמול את הפרק האחרון של desperate huoseives אני לא רוצה להרוס לאף אחד אז אם עוד לא ראיתם, זה הזמן להפסיק לקרוא. אנדרו הבן של ברי ואן-דר-קמפ הוא הומו בפוטנציה (לא לגמרי ברור כרגע אם הוא דו או הומו). בכל מקרה ברי כמובן לא יודעת איך להתמודד עם זה והתגובה הראשונית שלה היתה "אתה תלך לגהינום". האדיוט הקטן, במקום לנסות ללמד (או לחנך) אותה עסוק בפרובוקציות כי היא הומופובית... אני שואל אתכם, מגיע לה כי ככה היא התנהגה (וממשיכה לצאת מדעתה כל פעם שסימן הומואיות עולה על פני השטח) או שהוא אדיוט והוא צריך לעבוד איתה על הבנה?! אני, אגב, בעד לעבוד עם ההורים על הבנה הדדית, ולגרום להם להבין שזה מה שטוב בשבילך, גם אם לא בשבילם. אבל האם אני שונה? האם אנחנו מצפים מההורים שלנו לקבל אותנו כמו שאנחנו בלי לתת להם שום מילה בעניין?! מעניין אותי איך אחרים רואים את זה...

 

[ciccio]

עקרות הבית האלו זו כזו סדרת שנות 80

רייגן אני אומר לך, רייגן! טוב שהם לא נלחמים שם גם נגד קומוניסטים. אנדרו אוכל מאוד בטוסיק אבל יש לו אמא שהמטאטא תקוע לה עמוק כל כך בתחת שתוקע את הספר של הברית החדשה שתקוע עוד עמוק יותר, זו דמות כל כך מופרכת וחסרת הגיון אנושי, קריקטורה דו מימדית, בערך כמו כל הדמויות של הסדרה. כולם שם ליכודניקים. אחרי שהוצאתי קיטור. לכל משפחה דינמיקה משלה והפרטים שם שונים, אם יש פתיחות בין כולם, אז כן הבנה היא השיטה הטובה ביותר. האמת אני לא מכיר כל כך הרבה משפחות שקיימת בה פתיחות כזו... בטח לא בגילאי ההתבגרות. ואותי בכלל ההורים שאלו לפני שאמרתי משהו, מצד שני השארתי רמזים מאוד עבים לאורך כל הדרך.

 

[ro99]

../images/Emo6.gif מתה על האנאליזה שלך!

אפילו שלא צופה בזה. לא אוהבת סדרות אמריקאיות בדיוק בגלל מה שאתה כותב. יוצאי דופן יחידים אצלי: Six feet under ו-Sopranos. משהו שבגיל ההתבגרות שואף להגיע להבנה הדדית עם ההורים נשמע לי די מדאיג...

בכל מקרה, זאת לא התנהגות אופיינית לגיל הזה שידוע למרחקים באגוצנטריות שלו. אני פשוט עשיתי את שלי (ולא רק בנוגע למיניות שלי) והלכתי המון מכות עם ההורים שלי. אבל בקטע של המיניות הם קלטו די מהר מה הסיפור בגלל שאיך שאני והחברים/ות שלי נראו היה כל כך קיצוני שהיה צריך להיות ממאדים בשביל לא לקלוט מה פה קורה פה. וגם ליתר בטחון (או בעצם, סתם לעצבן ולהבהיל - למרות שקשה מאוד להבהיל את אמא שלי בנושאים כאלו, אפילו בלתי אפשרי) הייתי מפזרת רמזים עבים for the hard of understanding... אבל באופן כללי לא חשבתי לרגע שהחיים שלי הם בכלל עניינם של ההורים שלי, אז דוקא את הדבר שהכי לא הזיז להם (כי היו להם חברים הומואים, היה לי דוד הומו, ואף פעם לא למדו אותי שזה דבר לא רצוי) שמרתי לעצמי ע"י כך שלא "יצאתי מהארון" בצורה רשמית. כשהתחלתי לראות שוב את ההורים כבני אדם (או מה שנקרא בשפה מקצועית: התבגרות), אז אמרתי, בלי דרמה, סתם בתוך שיחה. זה לא היה בדיוק חדשות מרעישות, to say the least. ומיד אמא שלי נסתה לשדך לי את כל הבנות הלסביות של החברות שלה...

 

[ArchiTomer]

קודם כל,

אני לא בטוח שאני מסכים איתך. הן אולי דו מימדיות בשבילך אבל מראיון שקראתי עם כותב הסדרה (הומו איך לא), הוא טוען שהן מבוססות על נשים אמיתיות שהוא מכיר ולפיהן (או לכבודן) כתב את הסדרה... כל העניין הזה עם אנדרו'לה הוא שמרוב שהוא מנסה להראות שהוא לא שואל אותה והוא הומו והוא יעשה מה שהוא רוצה, זה מצטייר כסתם עוד מרד נעורים ולא כיציאה מהארון. וזה בדיוק מה שרו מתארת. אני כהורה לא הייתי מתייחס ברצינות ליציאה מהארון ואת זה אני מוצא רע, רע מאד. אני לא שואל על המקרה הפרטי שלך. אני שואל איך היית חושב שזה צריך להיות. רו למשל נקטה את העמדה ההפוכה לשלי - זה לא עניינם ואני אנהל את חיי לפי ראות עיניי. גישה שאני מאד לא מסכים איתה!

 

[ciccio]

אז אני מסכים אם רו

הבחירות המיניות שלי הן שלי ורק שלי ואם יש לך ספק הן שלי! כמה שאני לא אוהב וארצה להיות מתחשב בהורים באחים ובכלב זה לא ישנה את העובדה שהבחירה המינית היא שלי... אני עומד מאחורי מה שאמרתי, במשפחה מאוחדת אם אתה מצליח לדבר עם ההורים בגובה העיניים אז כן אני אנסה להסביר את עצמי, במידה ואין יותר מדי דיאלוג עם המשפחה אז אני אעשה מה שאני רוצה, הנחמה שאני אוכל למצוא בשבילם היא להסתיר מהם, אבל לא אידאלי אבל גם זה קיים. אני מסכים עם הגישה שלך מאוד, אבל היא דורשת בסיס מסוים, שבהרבה מהמשפחות שאני מכיר לא קיים, במיוחד לא בגיל ההתבגרות.

 

[ciccio]

אוף, אני תמיד שוכח לעשות הגאה

 

[odedee]

רק דבר אחד...

למה אתה כותב "בחירות מיניות"? אתה מרגיש שבחרת?

 

[ciccio]

לא בחירה, ניסוח מוטעה.

 

[ArchiTomer]

אני לא אמרתי שלא...

שים לב אני בכלל לא מדבר על המיניות שלך אלא יותר על ה"בחירות" שלך. אני מסכים קודם כל עם עודדי שנטייה מינית היא לא בחירה, לעומת זאת איך אתה מתקשר את זה ומספר להורים שלך זו כן בחירה. יש משפחות שקשה להן עם זה, זו עובדה. אם אתה מתייחס לזה בזילזול ובחוצפה וטוען ש"זה לא מעניין אותי ותקבלו את מי שאני" או מנסה לעבוד איתם על ההבנה שהשד לא כלכך נורא, זו בהחלט בחירה שאתה עושה. ומילא שאתם אומרים לי שבן עשרה לא שקול עושה את זה, אתם (לפחות ממה שאני מבין מכם) חושבים גם ממרום שנותיכם שזה לגיטימי.

 

[ciccio]

נו תומר

זה שאלה יותר מדי פתוחה ויותר מדי באוויר, אני יכול לומר לך מה אני עשיתי, לא מה ראוי, הראוי תלוי בנתונים אחרים (למרות שמצטיירת לי דוגמא מושלמת כמו בסרט שנות חמישים שבסוף כולם צוחקים ושותים ביחד חלב ועוגיות). לי אין משפחה יותר מדי נאורה, אנחנו סטראוטיפ אשכנזי למדי. היציאה שלי הגיעה בגיל מאוחר, והיא מעולם לא הייתה יציאה, אני לא אמרתי כלום, אבל היו שינויים שלא הסתרתי, אנשים אינטילגנטים יכולים לחבר אחד לאחד, הרבה פעמים רציתי לפתוח ולדון בעניין וזה פשוט לא היה נראה מתאים או לא יצא, בדיעבד השיטה שלא נקטתי הייתה המוצלחת ביותר, כי זה נתן להם להתמודד עם הנושא, לבד ובצורה שקולה, כך שבשיחה הראשונה שהנושא עלה לא היה שמץ של רגשנות או התעלפויות, זו הייתה שיחה רצינית ואבהית בעיקר... זהו, מאז לא השתנה שום דבר ואין לי יותר על מה לדבר איתם בעיניין, פשוט אין יותר מדי עניין... לעכס בבית עם נעלי עקב ופאה כמו בקליפ ההזוי שרו הביאה מקודם ולהגיד, אבא שלום אני אוכל בתחת... לא כל כך הסגנון שלי. אבל שוב זה בחירה של כל אחד...

 

[ro99]

למה אתה חושב שאחד נוגד את השני?

למה יציאה מהארון לא יכולה להיות מעורבת במרד נעורים? מה, זה אומר אז שהוא לא הומו? הוא פשוט גם נער. ככה זה. בני נעורים עושים דברים בצורות מסויימות. הדרך שאני עשיתי את זה היתה פשוט קשורה לכלל חיי באותו הזמן. זה שאתה לא מסכים איתה רק מראה שזאת לא דרכך ולא יותר מזה. אין פה קטע של נכון או לא נכון, אלא רק של different strokes for different folks. כל אחד עושה מה שמתאים לו ולמצב שבו הוא נמצא, בדיוק כמו שאתה עשית/עושה את מה שמתאים לך. הגישה שלי (גישה זאת מילה קצת יותר מדי גדולה: לא היתה פה מחשבה מעמיקה ותכנון מראש...) בדיוק התאימה למצב הקיים - היציאה מהארון שלי היתה לגמרי נטולת יסורים ובעיות. אני לא בטוחה אם אתה מבלבל פה בין issues אחרים שקשורים בנעורים שלי ובין יציאה מהארון - הקטע של "אלו החיים שלי" היה קשור לנעורי בכלל ולא ספציפית למיניות שלי. חלק טבעי מההתבגרות הוא פתוח אישיות עצמאית ותפיסת מרחק מההורים. זה תלוי במשפחה וכל אחד עושה את זה בדרך אחרת. חיי היו קיצוניים מאוד, במיוחד יחסית לשמרנות הישראלית (שאז היתה אפילו 100 פעמים יותר גרועה מעכשיו, שלא נדע!!!), ואפילו יחסית למקומות יותר מתקדמים. קוראים לזה מרד הנעורים, ואצלי זה היה מקרה חריג. אף אחד לא מת ומצאתי את האושר שלי ואת המקום שלי בעולם שאולי אם הייתי עושה פשרות ושיחות ודיונים ומשתפת, אז הייתי עדיין במקום אחר כיום. יש פשרות שקשורות בהבנה, אבל יש את הצד השני של לשמור על שלום בית, לעשות נחת להורים. בישראל למשל הרבה מאוד אנשים חיים מציאות של קולב בגלל ראייה כזאת, במקום לצאת לגמרי מהארון. ובכל זאת הסדרות האלו נראות לי דו-מימדיות. אולי הוא מכיר את הנשים אבל זה לא אומר שהוא רואה (או מציג) את כל המימדים שלהן. החיים הרבה יותר מורכבים במציאות. יש סתירות, ambiguities, ודברים לא צפויים ולא מתחברים מבחינה הגיונית.

 

[ArchiTomer]

אני חושב שהאחד חייב לנגוד את השני

כי מרד הנעורים עובר ונטייה מינית נשארת (לפחות ברוב המקרים). ואני חושב שאם ההורה חושב לעצמו "זה שלב בהתבגרות ובחיפוש העצמי, זה יעבור", זה לא בריא - לא להורה, לא למתבגר ובטח לא ליציאה מהארון... אני לא מדבר עלייך באופן אישי, אני מדבר על חווית היציאה מהארון באופן כללי, ועל ההתמודדות (שאצלי עדיין נמשכת) עם היציאה מהארון - כן או לא ובפני מי. אני חייב להגיד שכשזה מגיע ללהוציא את ההורים שלי מהארון (שיש להם בן הומו), אני מוצא את עצמי משאיר את הבחירה להם. אני לא חי איתם או בסביבתם החברתית וזה לא ממש מעניין אותי מה החברים שלהם יודעים עליי או לא. אז אם הם לא רוצים שלא יספרו. מצד שני, אין במה להתבייש... להעמיד אותם במצבים מביכים נראה לי מיותר וילדותי. סתם עניין אותי מה אתם חושבים על זה (אני כבר יודע מה רו חושבת על זה ולא מסכים איתה...)

 

[ro99]

אז ההורה יחשוב שזה יעבור...

עם הזמן הוא יקלוט שלא. יש לך ציפיות יותר מדי גבוהות מהתובנה של בני נעורים... אתה משליך את הבגרות שלך עכשיו אחורה לגיל שבו קורים יותר מדי דברים בבת אחת ואין עדיין ידע ונסיון חיים להתמודד עם זה. ודוקא ההורים שלי העריכו את זה שלא דיללתי את עצמי ועמדתי בשלי. זה הראה להם שאני רצינית ונחושה בדעתי (ושוב, לא מדברת פה רק על המיניות שלי, שבאמת לא היתה אישיו בכלל - לא מצידי ולא מצידם). אפילו אבא שלי היה מצד אחד צורח עלי "את לא יוצאת כך מהבית" ומצד שני היה מאוד גאה בי שהיה לי אומץ לצאת לרחוב כשאני נראית ככה למרות שזה היה בדרך כלל גורר תגובות אגרסיביות (ואפילו אלימות, אבל את זה הוא לא ידע) מצד הישראלי הסובלני ברחוב. היית צריך לראות אותו אם משהו היה מעיז לפתוח פה עלי בנושא כשהוא היה בסביבה. ובכל זאת תמיד דאגתי לו לפגוע בהם סתם. אבל גם דאגתי - ולדעתי זה מאוד חשוב! - לא לפגוע בעצמי בכדי למנוע מהם צער. יש התחשבות ויש הקרבה עצמית שמונעת ממך להתפתח בתור מבוגר עצמאי. פעם אבי הזמין אותי לבוא איתו לחברים שלו מאוד שמרנים. אז אמרתי לו שיחכה רגע ואחליף בגדים, והוא אמר לי: "תבואי איך שאת. את לא אני ואת לא צריכה להתחפש למעני." כמובן שהחברים שלו ישבו פעורי פה כל הערב והתגאו בפני אבי על איך שהילדים שלהם טובים ירושלים ופתח תקווה גם. אז בסוף אבי אמר: "משעממים אותי ילדים שרק עושים מה שההורים רוצים מהם. אני מעדיף ילדים שיש להם את האומץ להיות עצמם ולא מפחדים מתגובת החברה." זה לא אומר שלמחרת הוא שוב רב איתי על איך שאני נראית ושככה אני לא יוצאת מהבית... אבל יש לי מה לשאול אותך: כמה זמן יכולה להמשך יציאה מהארון רק בכדי לא לפגוע בהורים? אם היית אני בתקופה ההיא, היית צובע את השיער בחום ולובש בגדים של קיבוצניק והולך לצופים רק בכדי לא לעשות להורים שלך עוגמת נפש? אני באמת רוצה לדעת מה דעתך בנידון.

 

[ro99]

הגהה...

דאגתי לו = דאגתי לא הוא שוב רב איתי = הוא לא שוב רב איתי

 

[ArchiTomer]

איך את אף פעם לא מגזימה...

ממש, אפילו לא קצת. זו ממש תכונה להתגאות בה

יש הבדל בין לבטל את עצמך ובין להראות התחשבות. אני באמת חושב שכמו שהדרמות שעשית לא הרגו אף אחד, גם אם לא היית עושה דרמות אף אחד לא היה מת... צופים זו תנועה מליטנטית ולהורים שלי היה טוב שהייתי בנוע"ל. אבל זו היתה בחירה שלי, ואח שלי שלא רצה ללכת לתנועה - לא הלך... אני לא אוותר על שום דבר ש"בנפשי" בשביל לא לגרום להורים שלי עוגמת נפש, אבל אם זה לא כלכך איכפת לי (למשל אם שושנה תדע או לא שאני הומו), אז אני לא אעשה על זה דרמה. שלא תדע... אני חושב שההורים שלי אף פעם לא עשו שום דבר כדי לגרום לי עוגמת נפש (לפחות לא באופן מכוון) ולכן אני גם אנסה לא לגרום להם עוגמת נפש. אין אבל שום סיבה להקצין את זה..

 

[ro99]

אז אנחנו הרבה פחות שונים משאתה חושב

גם אני לא עשיתי להורים שלי עגמת נפש על דברים שלא היו חשובים לי. רק לא וויתרתי על שום דבר "שבנפשי". רק שכנראה "נפשי" היתה הרבה יותר קיצונית מ"נפשך". אז השוני בגישה שלנו אינו מהותי כמו שזה נראה לך. וזה מה שאני מנסה להראות לך. אני לא עשיתי "דרמות". פשוט הייתי שונה בצורה קיצונית מהסביבה שלי, כמו שקורה לפעמים לאנשים. אם לא הייתי עושה את מה שאתה קורא לו דרמות אז "נפשי" היתה מתה. ועכשיו אני ממש רצינית. ואל תדאג לרגע. צופים ובגדים של קיבוצניק היו סתם דוגמה קיצונית על תקן "פתח תקווה"...

מעין הגזמה. ואני מאוד גאה בה!

 

[ro99]

ורק עוד "אבל" קטן...

אם שושנה לא תדע שאתה הומו כי ההורים שלך לא מוכנים להודות בכך בפניה, זה מראה לי שהם לא מקבלים אותך לגמרי. אם הם היו מקבלים אותך לגמרי אז הם לא היו חשים צורך להסתיר את המיניות שלך מאנשים אחרים. ולכן אני אישית לא הייתי מוותרת על דבר כזה, כי בשבילי זה מראה לי מה ההורים שלי באמת חושבים ושהם לא מקבלים אותי אלא רק עם תנאים מקשים. אם זה היה קורה לא הרבה זמן לאחר היציאה מהארון, הייתי נותנת להם עוד זמן להתרגל. אבל איפה שמים את הגבול שאחריו הגיע הזמן שיתחילו לזוז לכוון שלי אחרת הם פוגעים בי?

 

[odedee]

לא צפיתי בזה מעולם.

אתה ממליץ? אצלי ההורים הצטערו אבל קיבלו, והבינו שזה אני וזהו. אני מאד מסכים עם מה שכתבת - לגרום להם להבין שזה מה שטוב עבורך. והצעד המקדים לזה, הוא 1) לגרום לעצמך להבין שזה מה שטוב עבורך, ו-2) להבין שאתה באמת עושה מה שטוב עבורך ולא עבור ההורים, החברים וכו'.

 

[ArchiTomer]

זו לא הסדרה הטובה בכל הזמנים

אני לא מקליט אם אני לא בבית... אבל זה בהחלט נחמד. אני מסכים איתך ויודע שאצלי זו היתה נקודת היציאה. אם אני ביליתי שעות וימים להתרגל לרעיון שאני הומו ולהיות מסוגל להגיד את המילה הומו על עצמי, אז הם צריכים לקבל את זה במילה אחת שלי? אני לא חושב... והם לא חיים בראש שלי, הם חיים בראש שלהם, עם עולם המושגים הקצת יותר שמרני שלהם והרגשת ה-"מאיפה זה נופל עליי? אפילו לא תארתי לעצמי..." ולכן אני חושב שהיוצא מהארון צריך לתמוך בהוריו ולא להיפך...

 

[Noile]

לי נראה

שהחלק של יציאה מהארון בפני ההורים היא חלק ממערכת היחסים ששוררת בבית ממילא. בבית שבאופן כללי יש פתיחות וקבלה ואם מערכת היחסים עם ההורים היא בד"כ טובה, אז סביר להניח שיהיה קל יותר לכל הצדדים להבין ולקבל זה את זה. בסדרה שנתת כדוגמא, מערכת היחסים דפוקה עוד מקודם ולכן די צפוי שגם האמא וגם הבן לא יתמודדו טוב עם קשיים. יש גם הבדל בין הורים שאומרים או משדרים 'קשה לנו עם זה / אנחנו צריכים עוד זמן, אבל תמיד יש לך פה מקום' לבין הורים שלוחצים על הבן/ בת לחיות אורח חיים סטרייטי או מאיימים בגרוש מהבית, או הורים שגם לאחר כמעט 20 שנה שהבת חיה כלסבית לא מוכנים לקבל את הילד שנולד בהחלטה משותפת אך ביולוגית שייך לבת הזוג כנכד. אני מסכימה גם שזו שאלה של גיל, לא נכון לצפות מילד בן 14 שגם ככה צריך להתמודד עם הרגשות שלו ועם החברה מסביב לתמוך בהורים או להבין את הקושי שלהם. בגיל מאוחר יותר אפשר לגלות יותר הבנה וגם כאן באה לידי ביטוי מערכת היחסים בין ההורים לבן/ בת.