ההודעה המשמחת שלי
ההודעה המשמחת שלי
הרבה זמן חלמתי על ההודעה הזו. רוב הזמן הייתי שותפה די סמויה בפורום, אך נעזרתי המון בפורום ובחבריו בדרך הארוכה. אז כן - אני בהריון. אני עוד קצת חוששת לכתוב זאת שחור על גבי לבן אפילו שאני כבר בסוף השבוע ה - 12 ואחרי שקיפות עורפית עם תוצאות מצויינות. את הדרך שלי במסלול תרומת ביציות התחלתי במסלול בני ציון עם ד"ר לויט הנהדר. נסעתי לרומניה 4 פעמים. בכל הפעמים הכל נראה בסדר - הרירית, אני והעוברים, אבל ההריון המיוחל לא הופיע. כל הבדיקות שעברתי היו תקינות לחלוטין וד"ר לויט טען שפשוט צריך להמשיך עד שזה מצליח. אבל כולן פה יודעות את המחיר שאנו משלמות - הרגשי, הבריאותי והחומרי. בשלב כלשהוא עצרתי לעשות חושבים. התחלתי להתעניין באימוץ ואפילו נפגשתי עם נציגים של מספר עמותות וגיבשתי השקפה בעניין. אבל - בעזרת התמיכה הגדולה שקבלתי מהמשפחה (אני אהיה חד הורית) המורחבת החלטתי לנסות פעם אחרונה ודי. לכבוד הנסיון האחרון שיניתי הכל. פניתי לרופא אחר - פר' זיידמן שהוא פשוט אישיות מקסימה. (אני חייבת להדגיש - אין לי מילת בקורת אחת על בני ציון, הם היו נהדרים לאורך כל הדרך, רק שזה לא עזר לי). פר' זיידמן קישר אותי עם פדיוס בקפריסין, שינה לי את כל הפרוטוקול של ההכנה והתמיכה. בערב חג שבועות עברתי החזרה בפדיוס. אני חייבת לציין שהיום שעברתי בקפריסין עבר לי ברגוע ובנעימים והיום אני בסוף השבוע ה - 12 עם עובר או עוברית (זה עוד לא כל כך ברור) ומקוה לטוב. כמובן שכל בוקר אני מתעוררת בחששות עצומים. אחרי כל בדיקת רופא אני נרגעת לאיזה יום יומיים ושוב הפחדים חוזרים. אנ מניחה שזה יהיה כך בטח עד הלידה אבל אני מקוה לטוב. המסר שאני רוצה להעביר לכולכן: לא להתיאש. אם הרופאים אומרים שיש סיכוי אז כנראה שיש. בהצלחה לכולן, כמובן שאמשיך להיכנס כאן ולהתעדכן. בתקוה שהשלום ישרה באזורנו לאורך זמן
ההודעה המשמחת שלי
הרבה זמן חלמתי על ההודעה הזו. רוב הזמן הייתי שותפה די סמויה בפורום, אך נעזרתי המון בפורום ובחבריו בדרך הארוכה. אז כן - אני בהריון. אני עוד קצת חוששת לכתוב זאת שחור על גבי לבן אפילו שאני כבר בסוף השבוע ה - 12 ואחרי שקיפות עורפית עם תוצאות מצויינות. את הדרך שלי במסלול תרומת ביציות התחלתי במסלול בני ציון עם ד"ר לויט הנהדר. נסעתי לרומניה 4 פעמים. בכל הפעמים הכל נראה בסדר - הרירית, אני והעוברים, אבל ההריון המיוחל לא הופיע. כל הבדיקות שעברתי היו תקינות לחלוטין וד"ר לויט טען שפשוט צריך להמשיך עד שזה מצליח. אבל כולן פה יודעות את המחיר שאנו משלמות - הרגשי, הבריאותי והחומרי. בשלב כלשהוא עצרתי לעשות חושבים. התחלתי להתעניין באימוץ ואפילו נפגשתי עם נציגים של מספר עמותות וגיבשתי השקפה בעניין. אבל - בעזרת התמיכה הגדולה שקבלתי מהמשפחה (אני אהיה חד הורית) המורחבת החלטתי לנסות פעם אחרונה ודי. לכבוד הנסיון האחרון שיניתי הכל. פניתי לרופא אחר - פר' זיידמן שהוא פשוט אישיות מקסימה. (אני חייבת להדגיש - אין לי מילת בקורת אחת על בני ציון, הם היו נהדרים לאורך כל הדרך, רק שזה לא עזר לי). פר' זיידמן קישר אותי עם פדיוס בקפריסין, שינה לי את כל הפרוטוקול של ההכנה והתמיכה. בערב חג שבועות עברתי החזרה בפדיוס. אני חייבת לציין שהיום שעברתי בקפריסין עבר לי ברגוע ובנעימים והיום אני בסוף השבוע ה - 12 עם עובר או עוברית (זה עוד לא כל כך ברור) ומקוה לטוב. כמובן שכל בוקר אני מתעוררת בחששות עצומים. אחרי כל בדיקת רופא אני נרגעת לאיזה יום יומיים ושוב הפחדים חוזרים. אנ מניחה שזה יהיה כך בטח עד הלידה אבל אני מקוה לטוב. המסר שאני רוצה להעביר לכולכן: לא להתיאש. אם הרופאים אומרים שיש סיכוי אז כנראה שיש. בהצלחה לכולן, כמובן שאמשיך להיכנס כאן ולהתעדכן. בתקוה שהשלום ישרה באזורנו לאורך זמן
