Master Answer
New member
הדרך לסיום הסיכסוך
ראשית לגבי השטחים הכבושים העובדות בשטח מדברות בעד עצמן אנחנו בפנים ועמוק וזה בלי קשר להתפתחויות מתחילת האינתיפדה השניה. אנחנו עדיין שולטים ברוב שטחי הגדה וברוב שטחי רצועת עזה, ההתנחלויות עדיין קיימות וממשיכות להתרחב עם הזמן. כך שבלי קשר לנסיבות (שאליהן נתייחס מיד) עובדתית אנחנו עדיין שם ועל נתון זה אין ויכוח. לגבי עניין ההצעות שניתנו במו"מ. נסמן את קווי המחלוקת העיקריים: פליטים וסוגיית ירושלים. הכיצד אם כן בכל פעם שניגשו הצדדים למשא ומתן דרשה ישראל לקיים שיחות על ההסדר הסופי ולהגיע לפתרון הסכסוך תוך שהיא נותנת הצעות מרחיקות לכת ונדיבות לכל הדעות בנוגע לשטחים ודורשת בתמורה לכך לחתום על סיום הסכסוך והצהרה פלשתינית שאין להם דרישות נוספות מישראל כאשר הסוגיות שבמחלוקת נותרו פתוחות ובלתי ניתנות לגישור והן בבחינת יהרג ובל יעבור עבור הפלשתינאים. לכן לומר שאנחנו נתנו להם הכל והם סירבו יהיה בבחינת לטמון את הראש בחול היות ולא ניתן היה להגיע להסכם לסיום הסכסוך על סמך הפרמטרים הנתונים. קיימות שתי דרכים ליציאה מהפלונטר: 1. נסיגה חד צדדית שבה ישראל תציב את הגבול ע"פ השקפתה. 2. חזרה מו"מ בשלבים כאשר מבצעים את כל ההבנות שהושגו מידית וללא הצבת תנאים מוקדמים. בשני הדרכים נגיע בסופו של דבר למצב שהסוגיות שישארו פתוחות הינן ירושלים והפליטים רק בהבדל אחד: אנחנו כבר לא נחשב עם כובש. ברגע שהסרנו מעלינו תדמית זו המציאות תחייב את הצדדים למציאת פתרונות מדיניים בלבד היות ולא תהיה לפלשתינאים הלגיטימציה כחלק מהשתייכותם לקהיליה הבינלאומית להשתמש באלימות בטענה (מוצדקת או שלא) שהם נלחמים בכיבוש הישראלי. לאחר ששני הצדדים ידברו בגובה העיניים כשתי מדינות ריבוניות שאינן מאיימות אחת על ראותה תמצא בסופו של דבר גם הנוסחא לסיום הסיכסוך.
ראשית לגבי השטחים הכבושים העובדות בשטח מדברות בעד עצמן אנחנו בפנים ועמוק וזה בלי קשר להתפתחויות מתחילת האינתיפדה השניה. אנחנו עדיין שולטים ברוב שטחי הגדה וברוב שטחי רצועת עזה, ההתנחלויות עדיין קיימות וממשיכות להתרחב עם הזמן. כך שבלי קשר לנסיבות (שאליהן נתייחס מיד) עובדתית אנחנו עדיין שם ועל נתון זה אין ויכוח. לגבי עניין ההצעות שניתנו במו"מ. נסמן את קווי המחלוקת העיקריים: פליטים וסוגיית ירושלים. הכיצד אם כן בכל פעם שניגשו הצדדים למשא ומתן דרשה ישראל לקיים שיחות על ההסדר הסופי ולהגיע לפתרון הסכסוך תוך שהיא נותנת הצעות מרחיקות לכת ונדיבות לכל הדעות בנוגע לשטחים ודורשת בתמורה לכך לחתום על סיום הסכסוך והצהרה פלשתינית שאין להם דרישות נוספות מישראל כאשר הסוגיות שבמחלוקת נותרו פתוחות ובלתי ניתנות לגישור והן בבחינת יהרג ובל יעבור עבור הפלשתינאים. לכן לומר שאנחנו נתנו להם הכל והם סירבו יהיה בבחינת לטמון את הראש בחול היות ולא ניתן היה להגיע להסכם לסיום הסכסוך על סמך הפרמטרים הנתונים. קיימות שתי דרכים ליציאה מהפלונטר: 1. נסיגה חד צדדית שבה ישראל תציב את הגבול ע"פ השקפתה. 2. חזרה מו"מ בשלבים כאשר מבצעים את כל ההבנות שהושגו מידית וללא הצבת תנאים מוקדמים. בשני הדרכים נגיע בסופו של דבר למצב שהסוגיות שישארו פתוחות הינן ירושלים והפליטים רק בהבדל אחד: אנחנו כבר לא נחשב עם כובש. ברגע שהסרנו מעלינו תדמית זו המציאות תחייב את הצדדים למציאת פתרונות מדיניים בלבד היות ולא תהיה לפלשתינאים הלגיטימציה כחלק מהשתייכותם לקהיליה הבינלאומית להשתמש באלימות בטענה (מוצדקת או שלא) שהם נלחמים בכיבוש הישראלי. לאחר ששני הצדדים ידברו בגובה העיניים כשתי מדינות ריבוניות שאינן מאיימות אחת על ראותה תמצא בסופו של דבר גם הנוסחא לסיום הסיכסוך.