אל תשכח
שלא מעטים באירופה (בעיקר בבריטניה) סברו שגרמניה אכן בוזתה בהסכמי וורסאי, וכי מגיעים לה שיפורים בתנאים. מה שהוביל את אותם אנשים לראות את ההתנהלות הגרמנית כ"מחאה" מובנת וכ"תגובה" על התנאים המכבידים שהוטלו עליה, וכמשהו שיגמר כשהם ירגישו מפוצים. רבים סברו, שגם אם היטלר יעלה, סופו של דבר השלטון יכניע אותו (והראשונים שסברו כך היו הגרמנים, כמו פון פאפן ואחרים, שסייעו ישירות לעלייתו לשלטון). הם סברו שמה שמדבר אדם שלא טעם את טעם השלטון, אינו מייצג את מה שיעשה בפועל. כאשר עלה היטלר, לקח זמן עד שהוא התחיל לטפל בשאלות חוץ, וכל אותו הזמן יכלו אותם אנשים, מחוץ לגרמניה, לטעון ש"אתם רואים, הוא רק דיבר". דווקא מי שחזו את מלחמת העולם הראשונה, לא תמכו ב"מניעת מלחמה חדשה", משום שהשאלה בעיניהם הייתה "מלחמה עכשיו" או שלא תהיה מלחמה בכלל (ואם תהיה, אז בטווח רחוק). היטלר נחשב בר שיח לגיטימי, משום שהוא לא היה קומוניסט - ודיקטטורה בפני עצמה, גם אם דרקונית, לא נחשבה למשהו כל כך גרוע.