הדחקה ואגירת כעס

ל-sting3er

אינני מתרשם ממך כי אתה אוגר או מדחיק. לאגור ולהדחיק כרוכים ב'כליאת' רגשות ב"מרתפי" הנפש, במעין רחוק מהעין רחוק מהלב. אתה, מאידך, מודע למנגנון הזה, מדבר עליו, מודע כאשר הוא מתפרץ כלפי אנשים שאינם היעד הראשי שלהם, ועוד.

אתה שואל אם יש דרך אחרת להתמודד פרט להדחקה, אגירה או שימוש במנגנוני הגנה; התשובה היא שכן, יש. הפסיכואנליטיקן אריך פרום כתב פעם:

“To spare oneself from grief at all cost can be achieved only at the price of total detachment, which excludes the ability to experience happiness”~ Erich Fromm

במילים אחרות, לשימוש בהדחקות או הגנות אחרות למיניהן יש מחיר גבוה: ניתוק רגשי כללי, גם של רגשות חיוביים; קצת כמו מה שאתה מתאר ("אם אני לא מדחיק אז קורה מצב שאני פשוט יוצר מנגנוני הגנות שבהם אני לא פתוח לאף אחד, לא סומך על אף אחד ופשוט נהפך להיות בודד").

הפתרון, לפחות בתיאוריה, הוא לא לעשות שום מניפולציות נפשיות כשאתה נמצא בסיטואציות כואבות, ולא להתמיר את הרגשות הנחווים למשהו אחר. פוגעים בך? תיפגע. מכאיבים לך? תכאב. מחמיאים לך? תוחמא. זהו פיתרון פחות מאידיאלי, אולם הוא גובה את המחיר הנפשי והאנושי הזעום ביותר בהקשר זה. להיות אנושי זה לחוות את כל קשת הרגשות הקיימים, לא רק את התחושות הנעימים שהחיים מזמנים.
 

STING3ER

New member
התמודדות

מה שאתה אומר הוא שבעצם הדברים האלה קורים לכל אחד? פשוט לי זה קצת כבד?
פוגעים בי -> אני נפגע -> אני כועס -> כואב לי -> השקט האישי שלי נפגע
יש דרך לדלג על האני כועס?
למה אני צריך להמיר אותו?
 
בתרשים ששירטטת

הכעס הוא כבר המרה, המרה של פגיעה ("פוגעים בי -> אני נפגע -> אני כועס" ). תגובה אותנטית במקרה כזה יהיה פשוט להיפגע, להישאר עם הפגיעות. כל תגובה אחרת תהיה תמרון, מניפולציה, מאבק בזרימה הטבעית של החיים, ניסיון להתחכם לחיים או לעקוף היבט לא נעים שלהם.

כן, הדברים האלה קורים במידה זו או אחרת לכולם, וכן - זה כנראה קצת כבד לך. אבל הי, מי אמר שהחיים נועדו להיות 'קלים'?
 
תיארת את זה יפה

לדעתי, יש כמה אפשרויות:
1. יש יותר אנשים שמתייחסים אליך בצורה עוינת מאשר לאנשים אחרים. אבל האומדנים שנתת למעלה הם לא עצומים. רק אולי קצת מעל הממוצע.
2. סובייקטיבית, אתה יותר נפגע מאנשים אלו מאשר אנשים אחרים (יותר רגיש).
3. לעומת אנשים אחרים, אתה יותר ממיר את העלבון בכעס.

כמובן שלא ניתן לאבחן דרך האינטרנט, אבל לפי ההתפרצות הקטנה פה על ענתי, אני נוטה להאמין שהבעיה אצלך היא במספר 2 - אתה יותר נפגע.
כי ענתי דיברה כך גם לאנשים אחרים כאן בפורום, והם לא הגיבו עד כדי כך בעוצמה.

אם אתה רוצה באמת לבחון זאת ב"תנאי מעבדה", אתה עדיין יכול לפנות לקבוצה ליחסים בין-אישיים.
הרבה אנשים עושים זאת בסביבות גיל 30, כי זה עוזר גם בהתנהלות עם המין השני (חיפוש בת זוג וכו').
 

STING3ER

New member
בקשר לתגובה של ענתי

זו דוגמה קטנה למה שעובר עליי,
אני לא מושלם ואף אחד לא.
&nbsp
עדיין אני לא מסכים שהתגובה שלה היתה במקום אבל לא היתי צריך להתייחס אליה.
היא יכלה פשוט לא לתת דעה כזו אם היא לא רופאה או לא מהתחום.
אני פה לא בשביל לסמם את עצמי בתרופות אלא לנסות להבין את הבעיה ולפתור אותה
&nbsp
תודה עפרה כל יום אני מגלה משהו על המצב שלי, היום גיליתי שאני רגיש מידי לדברים שאנשים עושים גם אם זה לא קשור אליי ישירות,
היום ראיתי ערס חונה בחניית נכים ויוצא עם הבת שלו מהאוטו, אותי זה הרגיז....
ראיתי בסופר מישהי אוכלת אגס וזורקת את מה שנשאר בצד וגם זה הרגיז אותי....
&nbsp
ניסיתי לדמות מצב של להיות אדיש לכמה זמן וזה סיפק סוג של רוגע.
מקווה שזה יחזיק מעמד.
 
ובכן

אני בטוחה שהמקרה עם ענתי היה לך לא נעים. אבל לצורך הבנת השאלה שלך ומענה עליה, הוא הועיל מאוד.
כי ניסינו להבין מה גורם לך להיפגע כל כך ואחר כך להוציא כעס.
והתגובה שלך לענתי הראתה שאתה נפגע מתגובות די רגילות של אנשים במקום ציבורי.
נכון שהסגנון של ענתי מאוד ישיר ואולי בוטה, אבל מי שמסתכל מבחוץ יכול לראות שהיא בסך הכול ניסתה לעזור לך מנסיונה.
פורום זה מקום ציבורי (כמו רחוב), ובשום מקום ענתי לא התיימרה להיות אשת מקצוע.
אתה יכול לראות בדף הזה ובקודמיו עוד כמה תגובות של ענתי, ולהיווכח שאתה היחיד עד כה שהגיב אליה בצורה כזאת של עלבון.

בקיצור:
פורום זו לא קבוצה ליחסים בין-אישיים, אין כאן מטפל שיאבחן, אבל פה בכל זאת נקרתה לנו הזדמנות קטנה.
ונראה ממנה שאתה סובל מבעיה בתקשורת.

"ערסים" נחשבים ערסים כי הם מרגיזים, בעצם מהותם, את כל מי שאינו כזה (ע"ע "הישראלי המכוער"). אבל לא כולם נעלבים מהתנהגותם באופן אישי.
ונראה שאתה גם רגיש במיוחד לפגיעה בחלשים.
גם זו, משום מה, תכונה שאופיינית לאנשים עם קשיים בתקשורת.

אולי כדאי לך לבדוק את הכיוון הזה -- בין אם על ידי שיפור התקשורת או על ידי הפחתת הרגישות.
 

STING3ER

New member
קשיים בתקשורת

שלום ושוב תודה,
מהפורום לפחות אני מבין מה הבעיות ומוצא כיוונים כדי לפתור אותם.
כרגע אין לי את האפשרות מבחינה כלכלית ללכת לפסיכולוג אבל בעתיד מקווה שיתאפשר.
בקשר להפחתת הרגישות אני יכול לעבוד על זה לבד לנסות להיות אדיש, אבל בקשר לתקשורת זה דבר שונה, פה אני צריך סביבה של אנשים....
שמתי לב שההתפרצות שלי לעניין התחילה לאחר תקופה ארוכה שבה היתי סגור בתוך הבית (מסיבה לא רלוונטית לכאן) לאחר מכן פיתחתי סוג של שנאה לחברים שהיו לי על זה שהם הזניחו את הידידות שלנו שאני מבין עכשיו שזה לא הוגן. בגלל זה במשך שנה+ אין לי חברים קרובים ואין סביבה אנושית חוץ מיחסי עבודה.
&nbsp
אני מנסה כמו היום לצאת יותר מהבית, לטייל, לראות יותר אנשים וזה עוזר כי אני סופג את ההתנהגות החברתית המקובלת אבל זה פחות משמעותי מלהיות בקשר עם חברים קרובים שאת זה אין לי.
&nbsp
האם אני בכיוון הנכון? ומה לעשות בהמשך?
 
בבקשה.

מאחר שאנחנו פה נמצאים בפורום ולא בקליניקה, ו"אבחון" הבעיה לא ברור, אז הטיפול בוודאי עוד פחות ברור.

בגדול, הכיוונים האפשריים להתמודדות עם בעיית תקשורת בגיל בוגר, שגם לא עולים הרבה כסף, הם:
  • סדנה ליחסים בין אישיים - בה תחזור למגע עם אנשים, בסביבה מוגנת. שם בוודאי תיחשף הבעיה, אבל לא בטוח שיוצעו פתרונות.
  • להפחתת הרגישות - טיפול תרופתי. בדיוק כמו שענתי הציעה.

טיפול שורשי יותר יהיה כמובן ללמוד לתקשר בצורה יעילה יותר. אבל את זה צריך ללמוד אחד על אחד, וזה עולה יותר כסף.

אני מקווה שאתה מודע לכך שניתן היום לקבל טיפול פסיכולוגי מסובסד, דרך קופת חולים.

לעשות את עצמך אדיש -- זה בוודאי לא עובד. ואולי זה אפילו מה שגורם לך להתפרצויות הכעס.

בהצלחה
 
קראתי את רוב השרשור

ויש לי דבר אחד להוסיף
כמו שאתה מתאר את עצמך, אתה כל הזמן שם לב למה שקורה "שם בחוץ" במציאות והתגובה המידית שלך היא בסגנון של "מה בדבר הזה שראיתי 'לא בסדר' ".
&nbsp
כלומר שכולך מפוקס על המציאות בחוץ ומציאת פגמים בה בבחינת "אם זה וזה היה כך וכך, העולם היה יותר טוב לחיות בו. לא רק לי אלא לכולם".
&nbsp
באופן כללי כששמים את רוב האנרגיות המחשבתיות, הרגשיות, ולפעמים גם הפיזיות בסוג כזה של דיאלוג פנימי, מציאת פגמים בעולם, באנשים בו, בהתנהגות שלהם - מתרוקנים, הופכים לעצובים יותר וכועסים יותר.
&nbsp
למה?
&nbsp
כי אתה מתעסק בעניינים שלא קשורים אליך ואין לך שום שליטה עליהם.
אתה צודק שהיה יותר טוב ונכון ונעים אם אנשים היו יותר מנומסים ובעלי דרך ארץ. היה גם יותר טוב ונעים אם פוטין לא היה מוכר פצצות גרעין לאירן... נו? יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בנדון? זה קשור אלינו? אם נתנהג יפה זו ערובה שגם אחרים יתנהגו אלינו יפה? לא. אם נתנהג יפה, פוטין לא ימכור? ברור שלא.
&nbsp
יש שלושה סוגים של עניינים בעולם.
עניינים של אלוהים (או איתני הטבע, או איך שלא תרצה לכנות משהו שממש מעבר לכוחותינו והבנתנו) הקשורים לדברים כמו אסונות, למזג האוויר וכו'
יש עניינים של אחרים הקשורים לכל מה שאחרים עושים, מחליטים, מתנהגים, אומרים
ויש עניינים שלך.
&nbsp
על השניים הראשונים אין לך שום שליטה.
כשאתה בוחר להתמקד בעניינים של אחרים במקום בעניינים שלך עצמך, אתה מאבד אנרגיות. הרי אין לך שום מנדט ושום כוח לנהל אחרים. רק את עצמך.
ושורה תחתונה, אם מישהו מתנהג כמו אידיוט, מי אידיוט? הוא או אתה? אם מישהו מתנהג בגסות, מי גס רוח? הוא או אתה?
&nbsp
בעיני הכי נכון יהיה אם תלמד לאסוף את כוחותיך פנימה אל המקום בו תהיה מוזן מוחזק ומחוזק ולא אל המקום בו אתה מתרוקן ומתרופף לשוא. הרי העולם עולם והאנשים בו אנשים... לא קשורים אליך ולא מתנהגים לכבודך.
&nbsp
&nbsp
 
למעלה