חשוב להבין את הצד השני-וגם קצת עלי.
אם האמירה הזו מתבטאת בתוך מערכת יחסים,אזי חובה עלינו להבין מהיכן אותה אמירה יוצאת,האם מתוך דאגה כנה למצבינו הרוחני או שמא מתוך דאגה "קולקטיבית" לעם ישראל. הרבה פעמים נתקלתי בדיונים תיאולוגיים עם חברים חרדיים (שאגב לא יודעים עלי מאומה),והרבה פעמים העלתי שאלות ממש כפרניות בעטיפה מאוד רכה ונעימה לאוזן,כמובן שהם במהלך הדיון אמרו אמירות מהסוג הזה,אבל שמתי לב שגם הפליאה על סוג החומר שאזנם שמעה ולא זר חילחלה עמוק בתודעתם כאשר השאלה חיה וניצבת. כרעיון מחלחל פנימה אל התודעה אז הוא עומד בקונפליקט מסויים לרצון שלי לשייך את כל היהודים לתורת ישראל סבא מכיוון שכבר אני (הכוונה לחבר חרדי) לא כ"כ בטוח האם המושג "ישראל סבא" קיים כפי שמתארים לנו אותו. בכל מקרה אני חושב שמאוד חשוב להבין מאיזו נקודה יוצאים הדברים. גם לי אמרו עשרות פעמים-אלה שיודעים מה עובר עלי-אתה עוד תראה,הקב"ה יעזור,הוא יפתח לך שערי רחמים (זה מעניין- כי דווקא שערי דמעה ובכי קורע לב ננעלו עלי-דווקא כשהדמעות יצאו בפרץ גובר,ודווקא ביום השואה האחרון שהיה יום השבירה האחרון והמוחלט שלי שבו החלטתי סופית לגמרי שאני לא מנסה יותר לפנות בתחינות לקב"ה "שיפתח את לבבי".), וכמובן משפט המחץ:"אתה עוד תראה את האור". אני חושב ברמת המאקרו שעצם החקירות הכפרניות שלי,הם עצמם שפכו המון אור על נושאים שהיו באפילה,על המון חומר שאינו נלמד בין כתלי הישיבות. רק אתמול ניסוי לשכנע אותי ללכת אל הרב שטיינמן לשיחה,לשפוך שיג ושיח על הדברים ולקבל ממנו תשובות (עם דגש על ל-ק-ב-ל ) ואתם יודעים מה?-אין לי תשובה לאחד שאומר לי :כל עוד לא היית אצל גדולי הדור ושאלת אותם את השאלות הכפרניות שלך,שכמובן שיש להם תשובה על כך-אתה לא יכול להיות בטוח שאתה צודק- מה אתם הייתם עונים לאחד כזה,או לחילופין=איך משקיטים את כבישת המצפון הכ"כ נחמד שלי-להראות פנים לכל אדם ולהתייחס אליו-ולפעמים המניפולציה של אותו אדם גם טיפה מחלחלת. הייתי מאוד רוצה שתתיחסו לשאלה שלי.