הגעתי לכאן אחרי יאוש..

[בזזזזזזז]

לפעמים לא כדאי לקרוא לזה "טיפול"

לגבי עזרה..
ניסינו כמה פעמים, בשקט וברוגע לחזור לטיפול אבל סרוב מוחלט. בטיפול הקודם לקח כמה חודשים עד שבכלל היה מוכן לשתף פעולה בצורה מינמלית.. קשיים חברתיים , בעיקר לא מוכן לשאת באחריות של מעשים שעושה , ויכוחים קטנים , עקשנות וקינאה.

לפעמים לא כדאי לקרוא לזה "טיפול"
אולי אפשר לכוון אחרת למשל חוג ג'ודו, או עבודה עם חיות (הבת שלי התנדבה יותר משנה בפינת חי וזה עשה לה פלאים), או שחיה, או תנועת נוער - לפעמים לוקח זמן למצוא מה עושה לו טוב - אבל כשתמצאו זה יעזור.

 

[אגוזים1]

../images/Emo45.gif

לפעמים לא כדאי לקרוא לזה "טיפול"
אולי אפשר לכוון אחרת למשל חוג ג'ודו, או עבודה עם חיות (הבת שלי התנדבה יותר משנה בפינת חי וזה עשה לה פלאים), או שחיה, או תנועת נוער - לפעמים לוקח זמן למצוא מה עושה לו טוב - אבל כשתמצאו זה יעזור.

למען האמת בדרך כלל מומלץ לא לקרא לזה טיפול... אגב, אצלנו כשיש "תקופות קשות" של כעסים/לחץ/התנהגות לא אופיינית או לא רצויה, הטיפול/חוג הכי מוצלח זה "חוג אמא". אני מפנה זמן מיוחד, פעם בשבוע, רק בשביל הילד. בלי ילדים אחרים, בלי עבודה, בלי טלפונים, בלי הפרעות. ועושים במשך שעה/שעתיים מה שהילד בוחר. חשוב לילד, תענוג לאמא ומחזק את הקשר בין שניהם. כיף!

 

[נועה לביא]

לא התכוונתי ללחזור לטיפול

לגבי עזרה..
ניסינו כמה פעמים, בשקט וברוגע לחזור לטיפול אבל סרוב מוחלט. בטיפול הקודם לקח כמה חודשים עד שבכלל היה מוכן לשתף פעולה בצורה מינמלית.. קשיים חברתיים , בעיקר לא מוכן לשאת באחריות של מעשים שעושה , ויכוחים קטנים , עקשנות וקינאה.

לא התכוונתי ללחזור לטיפול
אלא פשוט לעזור לו עם הקשיים הלימודיים שלו (שאני מנחשת שמדובר בעיקר בקשיי התארגנות). לא ממש הבנתי - במה באים לידי ביטוי אותם קשיים חברתיים?

 

[shavririt]

קטונתי, אבל אני "שומעת" עוד משהו.

הגעתי לכאן אחרי יאוש..
בני בן 11.5 ונמצא במסגרת של מחוננים. בזמנו עשינו לו אבחון לבעיות קשב וריכוז עקב בעיות של הפרעה בכיתה והתוצאה היתה שלילית. לעומת זאת הסתבר שהפער בין הקוגניטיבי והרגשי הגיע בפרמטרים מסויימים ל-15 שנה בעיקר בתחום החשיבה המרחבית, הסקת מסקנות. בכל הסעיפים באבחון התוצאות הראו על פער שנע בין 4-15 שנה. היום הוא בעיצומו של תהליך התבגרות מואץ, פיזי בעיקר כרגע, שהקצין את התופעות שמאופיינות היום בעיקר, בכעסים רבים בבית, באי הקפדה על המטלות בבית הספר. עד שנה שעברה לא היתה כל בעיה כי הכל בא בקלות והשנה נדרשת השקעה יותר גדולה . קשיים חברתיים מאוד גדולים. יכולת הניתוח שלו את הסובב אותו היא מדוייקת ומאפיינת אנשים מבוגרים בדרך כלל. הדבר הבולט במיוחד בחוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר . מבחינתנו, האחריות לשיעורים וללימודים היא שלו. אבל כל פעם שמקבל ציון שפחות מ-100 או מהציונים הגבוהים, נוטה להאשים את כל העולם. בקיצור, צריכה קצת עזרה ויעוץ מהאנשים שכאן. תודה רבה.

קטונתי, אבל אני "שומעת" עוד משהו.
קודם כל- תהליך התבגרות מואץ בגיל 11.5 ממש מוקדם אצל בנים. יתכן שזה מפריע לו מאד כי רגשית הוא מאד ילדותי, לדברי האם. אבל אני שומעת עוד דבר ושהאמא תתקן אותי אם טעיתי- הציפיות! יתכן שהציפיות מהילד גבוהות מאד והוא מרגיש בבית "תחת מיקרוסקופ"? אני גם מנסה להבין האם הראייה המרחבית והסקת מסקנות אלו דברים שנצפו גבוהים מגילו או להיפך, נמוכים יותר.

 

[אילאיל7]

אכן מוקדם..

קטונתי, אבל אני "שומעת" עוד משהו.
קודם כל- תהליך התבגרות מואץ בגיל 11.5 ממש מוקדם אצל בנים. יתכן שזה מפריע לו מאד כי רגשית הוא מאד ילדותי, לדברי האם. אבל אני שומעת עוד דבר ושהאמא תתקן אותי אם טעיתי- הציפיות! יתכן שהציפיות מהילד גבוהות מאד והוא מרגיש בבית "תחת מיקרוסקופ"? אני גם מנסה להבין האם הראייה המרחבית והסקת מסקנות אלו דברים שנצפו גבוהים מגילו או להיפך, נמוכים יותר.

אכן מוקדם..
אכן מוקדם ומפתיע אבל ממש עם סימנים פיזיים בולטים כמו גובה, פיצעונים בפנים ועוד. זה בהחלט מפריע כי אין יכולת להתמודד רגשית עם המצב. הציפיות שלנו הן לא גבוהות מאוד. הציפיה העיקרית שיקח אחריות על המעשים שלו. הציפיות שלו מעצמו הם גבוהות ביותר. זוהי התנהגות אופיינית מאז שתינוק - לא זחל על גיל 10 חודשים - אבל ביום שזחל - זחל כמנוסה לכל דבר. הלך בגיל שנה וחודש - הליכה בטוחה ללא היסוס . הכל בבת אחת . גמילה מחיתולים ביום. לגבי הפער - הנתונים שציפו היו גבוהים מאוד לגילו ושם הפער.