הגעתי לכאן אחרי יאוש..

מצב
הנושא נעול.

אילאיל7

New member
הגעתי לכאן אחרי יאוש..

הגעתי לכאן אחרי יאוש..
בני בן 11.5 ונמצא במסגרת של מחוננים. בזמנו עשינו לו אבחון לבעיות קשב וריכוז עקב בעיות של הפרעה בכיתה והתוצאה היתה שלילית. לעומת זאת הסתבר שהפער בין הקוגניטיבי והרגשי הגיע בפרמטרים מסויימים ל-15 שנה בעיקר בתחום החשיבה המרחבית, הסקת מסקנות. בכל הסעיפים באבחון התוצאות הראו על פער שנע בין 4-15 שנה. היום הוא בעיצומו של תהליך התבגרות מואץ, פיזי בעיקר כרגע, שהקצין את התופעות שמאופיינות היום בעיקר, בכעסים רבים בבית, באי הקפדה על המטלות בבית הספר. עד שנה שעברה לא היתה כל בעיה כי הכל בא בקלות והשנה נדרשת השקעה יותר גדולה . קשיים חברתיים מאוד גדולים. יכולת הניתוח שלו את הסובב אותו היא מדוייקת ומאפיינת אנשים מבוגרים בדרך כלל. הדבר הבולט במיוחד בחוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר . מבחינתנו, האחריות לשיעורים וללימודים היא שלו. אבל כל פעם שמקבל ציון שפחות מ-100 או מהציונים הגבוהים, נוטה להאשים את כל העולם. בקיצור, צריכה קצת עזרה ויעוץ מהאנשים שכאן. תודה רבה.
 

אגוזים1

New member
לא הבנתי

הגעתי לכאן אחרי יאוש..
בני בן 11.5 ונמצא במסגרת של מחוננים. בזמנו עשינו לו אבחון לבעיות קשב וריכוז עקב בעיות של הפרעה בכיתה והתוצאה היתה שלילית. לעומת זאת הסתבר שהפער בין הקוגניטיבי והרגשי הגיע בפרמטרים מסויימים ל-15 שנה בעיקר בתחום החשיבה המרחבית, הסקת מסקנות. בכל הסעיפים באבחון התוצאות הראו על פער שנע בין 4-15 שנה. היום הוא בעיצומו של תהליך התבגרות מואץ, פיזי בעיקר כרגע, שהקצין את התופעות שמאופיינות היום בעיקר, בכעסים רבים בבית, באי הקפדה על המטלות בבית הספר. עד שנה שעברה לא היתה כל בעיה כי הכל בא בקלות והשנה נדרשת השקעה יותר גדולה . קשיים חברתיים מאוד גדולים. יכולת הניתוח שלו את הסובב אותו היא מדוייקת ומאפיינת אנשים מבוגרים בדרך כלל. הדבר הבולט במיוחד בחוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר . מבחינתנו, האחריות לשיעורים וללימודים היא שלו. אבל כל פעם שמקבל ציון שפחות מ-100 או מהציונים הגבוהים, נוטה להאשים את כל העולם. בקיצור, צריכה קצת עזרה ויעוץ מהאנשים שכאן. תודה רבה.
לא הבנתי
מה זה פער של 15 שנה??? הוא רק בן 11.5 איך יש פערים של 15 שנה???
 

אילאיל7

New member
הפער בין הגיל לחשיבה הקוגניטיבית..

לא הבנתי
מה זה פער של 15 שנה??? הוא רק בן 11.5 איך יש פערים של 15 שנה???
הפער בין הגיל לחשיבה הקוגניטיבית..
על פי הסעיפים השונים באבחון - נרשמו גם התוצאות שהצטברו בהתאמה לגיל המתאים.
 

אגוזים1

New member
מוזר...

הפער בין הגיל לחשיבה הקוגניטיבית..
על פי הסעיפים השונים באבחון - נרשמו גם התוצאות שהצטברו בהתאמה לגיל המתאים.
מוזר...
איזה אבחון הוא עשה? ובאיזה גיל? קשה לי אפילו לדמיין איך אפשר לגשר על פערים עצומים שכאלו... הייתי שוקלת להתייעץ עם עזרה מקצועית. לא דווקא בהקשר של הדוגמאות שנתת. שהן לדעתי בהחלט יכולות לאפיין את הגיל המדובר. (כעסים, אי הקפדה על המטלות בבית הספר, אי לקיחת אחריות וכו') אלא בהקשר של הפערים העצומים שאתה מציין ובהתייחס לכותרת ההודעה שלך (ייאוש...).
 
שאלות ...

הגעתי לכאן אחרי יאוש..
בני בן 11.5 ונמצא במסגרת של מחוננים. בזמנו עשינו לו אבחון לבעיות קשב וריכוז עקב בעיות של הפרעה בכיתה והתוצאה היתה שלילית. לעומת זאת הסתבר שהפער בין הקוגניטיבי והרגשי הגיע בפרמטרים מסויימים ל-15 שנה בעיקר בתחום החשיבה המרחבית, הסקת מסקנות. בכל הסעיפים באבחון התוצאות הראו על פער שנע בין 4-15 שנה. היום הוא בעיצומו של תהליך התבגרות מואץ, פיזי בעיקר כרגע, שהקצין את התופעות שמאופיינות היום בעיקר, בכעסים רבים בבית, באי הקפדה על המטלות בבית הספר. עד שנה שעברה לא היתה כל בעיה כי הכל בא בקלות והשנה נדרשת השקעה יותר גדולה . קשיים חברתיים מאוד גדולים. יכולת הניתוח שלו את הסובב אותו היא מדוייקת ומאפיינת אנשים מבוגרים בדרך כלל. הדבר הבולט במיוחד בחוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר . מבחינתנו, האחריות לשיעורים וללימודים היא שלו. אבל כל פעם שמקבל ציון שפחות מ-100 או מהציונים הגבוהים, נוטה להאשים את כל העולם. בקיצור, צריכה קצת עזרה ויעוץ מהאנשים שכאן. תודה רבה.
שאלות ...
האם עשיתם אבחון פסיכו-דידקטי מלא? ADHD יכול להתאים למה שאת מתארת אבל ייתכן שיש לקות למידה או סיבה אחרת ואת זה אפשר למצוא רק באבחון מלא במקום מומחה. אצל ילדים מחוננים קשה יותר לגלות לקויות למידה כי לרוב הם מצליחים לפצות על זה בחוכמתם הרבה ואז הגילוי מתעכב. למה הכוונה "אבחון לבעיות קשב וריכוז עקב בעיות של הפרעה בכיתה והתוצאה היתה שלילית"? אם הכוונה למבחן TOVA שעל פיו בלבד נקבעה האבחנה אז זה לא אומר כלום. ה-TOVA הוא רק כלי אחד נוסף להרבה דברים שיחד מאפשרים את האבחון.
 

אילאיל7

New member
הכוונה לאבחון המלא ..

שאלות ...
האם עשיתם אבחון פסיכו-דידקטי מלא? ADHD יכול להתאים למה שאת מתארת אבל ייתכן שיש לקות למידה או סיבה אחרת ואת זה אפשר למצוא רק באבחון מלא במקום מומחה. אצל ילדים מחוננים קשה יותר לגלות לקויות למידה כי לרוב הם מצליחים לפצות על זה בחוכמתם הרבה ואז הגילוי מתעכב. למה הכוונה "אבחון לבעיות קשב וריכוז עקב בעיות של הפרעה בכיתה והתוצאה היתה שלילית"? אם הכוונה למבחן TOVA שעל פיו בלבד נקבעה האבחנה אז זה לא אומר כלום. ה-TOVA הוא רק כלי אחד נוסף להרבה דברים שיחד מאפשרים את האבחון.
הכוונה לאבחון המלא ..
הכוונה לאבחון המלא והארוך ולא רק TOVA , והאבחון נעשה לפני שנתיים. ההמלצה לאחר האבחון המלא היה לטפל בפער בין הגיל הנמוך לבין היכולות. אכן היה טיפול כזה שמיצה את עצמו והילד בעצמו ביקש להפסיק. רוצה יותר למקד - האם יש לעשות אבחון מחדש למרות שהאבחון הקודם לא הראה שום בעיה של ADHD . שאלתי את המערכת החינוכית והם לא רואים בעיה כזו. מצד שני יש את אי השקט . יש גם בעיה שעד לפני כמה חודשים לא היה צריך להשקיע כלום בלימודים מעבר לשעות הלימוד. היום צריך יותר וזה לא בא בקלות . מאוד מאוד השגי ורואה בציון שפחות מהכי טוב "כשלון".
 

ציפי ג

New member
Kא רואה מה יתן עוד אבחון

הכוונה לאבחון המלא ..
הכוונה לאבחון המלא והארוך ולא רק TOVA , והאבחון נעשה לפני שנתיים. ההמלצה לאחר האבחון המלא היה לטפל בפער בין הגיל הנמוך לבין היכולות. אכן היה טיפול כזה שמיצה את עצמו והילד בעצמו ביקש להפסיק. רוצה יותר למקד - האם יש לעשות אבחון מחדש למרות שהאבחון הקודם לא הראה שום בעיה של ADHD . שאלתי את המערכת החינוכית והם לא רואים בעיה כזו. מצד שני יש את אי השקט . יש גם בעיה שעד לפני כמה חודשים לא היה צריך להשקיע כלום בלימודים מעבר לשעות הלימוד. היום צריך יותר וזה לא בא בקלות . מאוד מאוד השגי ורואה בציון שפחות מהכי טוב "כשלון".
Kא רואה מה יתן עוד אבחון
שללתם ADHD. אני הייתי בודקת כיוונים אחרים טיפוליים יותר. טרפיה באומנות במוזיקה בתנועה. הוא צריך ללמוד איך לנהל את עולם הרגש שלו, מה שמאוד לא פשוט לילדים מסוימים. לבן שלנו מפגשים במשך כחצי שנה שינו את החיים.
 

אילאיל7

New member
תודה, יש לך המלצות מסויימות?

Kא רואה מה יתן עוד אבחון
שללתם ADHD. אני הייתי בודקת כיוונים אחרים טיפוליים יותר. טרפיה באומנות במוזיקה בתנועה. הוא צריך ללמוד איך לנהל את עולם הרגש שלו, מה שמאוד לא פשוט לילדים מסוימים. לבן שלנו מפגשים במשך כחצי שנה שינו את החיים.
תודה, יש לך המלצות מסויימות?
אני חשבתי דווקא בזמנו לכיוון של דרמה יותר..
 

אגוזים1

New member
דרמה ../images/Emo45.gif מצויין

תודה, יש לך המלצות מסויימות?
אני חשבתי דווקא בזמנו לכיוון של דרמה יותר..
דרמה
מצויין
אם הילד מתחבר לזה, זה יכול להיות נפלא
מקום נהדר להוציא כעסים ולשחרר רגשות. במיוחד אם זה חוג שמאפשר אימפרוביזציה...
 

אגוזים1

New member
אני עדיין לא מבינה

הכוונה לאבחון המלא ..
הכוונה לאבחון המלא והארוך ולא רק TOVA , והאבחון נעשה לפני שנתיים. ההמלצה לאחר האבחון המלא היה לטפל בפער בין הגיל הנמוך לבין היכולות. אכן היה טיפול כזה שמיצה את עצמו והילד בעצמו ביקש להפסיק. רוצה יותר למקד - האם יש לעשות אבחון מחדש למרות שהאבחון הקודם לא הראה שום בעיה של ADHD . שאלתי את המערכת החינוכית והם לא רואים בעיה כזו. מצד שני יש את אי השקט . יש גם בעיה שעד לפני כמה חודשים לא היה צריך להשקיע כלום בלימודים מעבר לשעות הלימוד. היום צריך יותר וזה לא בא בקלות . מאוד מאוד השגי ורואה בציון שפחות מהכי טוב "כשלון".
אני עדיין לא מבינה
את העניין הזה של הפערים שהזכרת... אם עשיתם את האבחון כשהוא היה בן 9 בערך (לפני שנתיים) הרי פער של 15 שנה אומר שהוא ברמה של גבר בן 24... אני לא מכירה מבחן שמתייחס לגיל כזה... (נדמה לי שאחרי גיל 16 עושים פשוט מבחן של בוגרים. לדעתי אין התייחסות ליחס בין גילאים אחרי הגיל הזה) הסיבה שאני מנסה להבין את הקטע הזה הוא שלדעתי יש שונות גדולה מאוד בין מה לעשות כאשר יש פערים כאלו לבין מה לעשות כאשר "רק" מתגלות בעיות התנהגותיות כפי שתיארת. במקרה הראשון הייתי אולי נעזרת בפסיכולוג, במקרה השני שוקלת אולי את הצעתה של ציפי לטרפיה במוזיקה באומנות או משהו בסגנון שיכול להתאים לילד...
 
לדעתי, אולי הילד מיצה את הטיפול אבל לפי

הכוונה לאבחון המלא ..
הכוונה לאבחון המלא והארוך ולא רק TOVA , והאבחון נעשה לפני שנתיים. ההמלצה לאחר האבחון המלא היה לטפל בפער בין הגיל הנמוך לבין היכולות. אכן היה טיפול כזה שמיצה את עצמו והילד בעצמו ביקש להפסיק. רוצה יותר למקד - האם יש לעשות אבחון מחדש למרות שהאבחון הקודם לא הראה שום בעיה של ADHD . שאלתי את המערכת החינוכית והם לא רואים בעיה כזו. מצד שני יש את אי השקט . יש גם בעיה שעד לפני כמה חודשים לא היה צריך להשקיע כלום בלימודים מעבר לשעות הלימוד. היום צריך יותר וזה לא בא בקלות . מאוד מאוד השגי ורואה בציון שפחות מהכי טוב "כשלון".
לדעתי, אולי הילד מיצה את הטיפול אבל לפי
התיאורים שלך הטיפול לא מיצה את עצמו. אם ילד מתנהג ככה זה מעבר לגיל וכדאי להמשיך לעזור לו להתגבר על הפער. אצלנו היתה בקשה לסיום טיפול אבל אחרי החלפת הפסי' הטיפול נמשך בהצלחה רבה. לגבי אבחון - יש אבחון ויש אבחון. ראיתי גם איבחונים מאוד מאוד לא מדוייקים ולא משקפים נאמנה את המצב כולל איבחונים שפיספסו דברים מהותיים. אם זה מקום טוב (עד כמה שאפשר לדעת) אז באמת אין טעם לאבחן שוב חוץ מהעובדה שיש לפעמים צורך באבחון מחודש לקראתהחטיבה.
 
מה מעבר לגיל?

לדעתי, אולי הילד מיצה את הטיפול אבל לפי
התיאורים שלך הטיפול לא מיצה את עצמו. אם ילד מתנהג ככה זה מעבר לגיל וכדאי להמשיך לעזור לו להתגבר על הפער. אצלנו היתה בקשה לסיום טיפול אבל אחרי החלפת הפסי' הטיפול נמשך בהצלחה רבה. לגבי אבחון - יש אבחון ויש אבחון. ראיתי גם איבחונים מאוד מאוד לא מדוייקים ולא משקפים נאמנה את המצב כולל איבחונים שפיספסו דברים מהותיים. אם זה מקום טוב (עד כמה שאפשר לדעת) אז באמת אין טעם לאבחן שוב חוץ מהעובדה שיש לפעמים צורך באבחון מחודש לקראתהחטיבה.
מה מעבר לגיל?
בכלל, לא הכי ברורה לי המשמעות של "טיפול בפער".
 
הסבר ...

מה מעבר לגיל?
בכלל, לא הכי ברורה לי המשמעות של "טיפול בפער".
הסבר ...
"מעבר לגיל" - ההתנהגות שתוארה יכולה להיות מושפעת מהגיל וההתבגרות אבל לדעתי זה לא רק מזה אלא יש משהו יותר עמוק שגורם לו להתנהג כך. מאחר ונראה לי שהוא כלל לא מאושר מתוצאות מעשיו (קשיים חברתיים ...) ומאחר וחלק מהסיבות נובעות כנראה מהפער העצום בין הקוגניטיבי והרגשי - אני חושבת שנכון לעזור לו לצמצם את הפער וללמד אותו להתמודד עם תיסכולים. סף התיסכול שלו נמוך מהגיל הכרונולוגי וזה לבדו יכול לגרום קושי רב. מנסיון שלי, ללא המשך טיפול עד לתוצאות ממשיות (לא רק התקדמות אלא עד לצמצום משמעותי) הפער רק ילך ויגדל וכך גם הסבל של הילד. היום הוא פורק את תסכוליו בבית ומחר הוא לא יצליח לעצור את עצמו ויפרוק אותם בבית הספר - ומה אז?
 
סף התסכול נמוך מהגיל?

הסבר ...
"מעבר לגיל" - ההתנהגות שתוארה יכולה להיות מושפעת מהגיל וההתבגרות אבל לדעתי זה לא רק מזה אלא יש משהו יותר עמוק שגורם לו להתנהג כך. מאחר ונראה לי שהוא כלל לא מאושר מתוצאות מעשיו (קשיים חברתיים ...) ומאחר וחלק מהסיבות נובעות כנראה מהפער העצום בין הקוגניטיבי והרגשי - אני חושבת שנכון לעזור לו לצמצם את הפער וללמד אותו להתמודד עם תיסכולים. סף התיסכול שלו נמוך מהגיל הכרונולוגי וזה לבדו יכול לגרום קושי רב. מנסיון שלי, ללא המשך טיפול עד לתוצאות ממשיות (לא רק התקדמות אלא עד לצמצום משמעותי) הפער רק ילך ויגדל וכך גם הסבל של הילד. היום הוא פורק את תסכוליו בבית ומחר הוא לא יצליח לעצור את עצמו ויפרוק אותם בבית הספר - ומה אז?
סף התסכול נמוך מהגיל?
לא יודעת, אני מכירה ילדים יותר גדולים מ11.5 שכשלא הולך להם הם מאשימים את כל העולם, וזו באמת לא טרגדיה. אי אפשר לצמצם את הפער, מסיבה מאוד פשוטה. חכם ככל שלא יהיה לגילו - הוא עדיין ילד בן 11.5 ואין דבר שניתן לעשות (או צריך לעשות) על מנת לשנות את העובדה הזאת. ניתן וכדאי לעזור לו עם הקשיים שמתעוררים - אחד אחד. "היום הוא פורק את תסכוליו בבית ומחר הוא לא יצליח לעצור את עצמו ויפרוק אותם בבית הספר - ומה אז? " מה באמת?
 
תגידו,

הכוונה לאבחון המלא ..
הכוונה לאבחון המלא והארוך ולא רק TOVA , והאבחון נעשה לפני שנתיים. ההמלצה לאחר האבחון המלא היה לטפל בפער בין הגיל הנמוך לבין היכולות. אכן היה טיפול כזה שמיצה את עצמו והילד בעצמו ביקש להפסיק. רוצה יותר למקד - האם יש לעשות אבחון מחדש למרות שהאבחון הקודם לא הראה שום בעיה של ADHD . שאלתי את המערכת החינוכית והם לא רואים בעיה כזו. מצד שני יש את אי השקט . יש גם בעיה שעד לפני כמה חודשים לא היה צריך להשקיע כלום בלימודים מעבר לשעות הלימוד. היום צריך יותר וזה לא בא בקלות . מאוד מאוד השגי ורואה בציון שפחות מהכי טוב "כשלון".
תגידו,
אני היחידה שזועק לעינייה בעיקר הקושי שלו להתמודד עם תוצאות שהן פחות מ100? לאמא המודאגת: זו בעיה קשה ויש להתמודד איתה ברמה הרגשית. במיוחד למחונן שמצפה מעצמו ומניח שמצפים ממנו (ובמקרים מסוימים באמת מצפים ממנו ואף לוחצים עליו) למקסימום. כמו כן, בנוגע לקשיים החברתיים, באיזו מסגרת הוא לומד? לילדים שמתוייגים כמחוננים יש לא פעם קשיים חברתיים שנגזרים משלל המסרים החברתיים שהם נגזרת של האבחון וההגדרה ובמיוחד בגיל ההתבגרות והוא בתחילת גיל ההתבגרות. כמו כן, כמו שציינה נועה, יש מקום לבחון כיצד ניתן לתת לו כלים טובים יותר להתמודדות רגשית. חשוב לזכור שבמיוחד כאשר מדובר בילד מחונן ש"זכה" להסתכלות של אדם מבוגר על הדברים ועל החיים, הוא עדיין ילד ועדיין לא עבר אי אילו תהליכים רגשיים הכרחיים וסביר שאין לו את הכלים להכיל ולהתמודד ולעבד את אותה נקודת הסתכלות על החיים שהיא מעבר לגילו הכרונולוגי. בהצלחה
 

ציפי ג

New member
את לא היחידה

תגידו,
אני היחידה שזועק לעינייה בעיקר הקושי שלו להתמודד עם תוצאות שהן פחות מ100? לאמא המודאגת: זו בעיה קשה ויש להתמודד איתה ברמה הרגשית. במיוחד למחונן שמצפה מעצמו ומניח שמצפים ממנו (ובמקרים מסוימים באמת מצפים ממנו ואף לוחצים עליו) למקסימום. כמו כן, בנוגע לקשיים החברתיים, באיזו מסגרת הוא לומד? לילדים שמתוייגים כמחוננים יש לא פעם קשיים חברתיים שנגזרים משלל המסרים החברתיים שהם נגזרת של האבחון וההגדרה ובמיוחד בגיל ההתבגרות והוא בתחילת גיל ההתבגרות. כמו כן, כמו שציינה נועה, יש מקום לבחון כיצד ניתן לתת לו כלים טובים יותר להתמודדות רגשית. חשוב לזכור שבמיוחד כאשר מדובר בילד מחונן ש"זכה" להסתכלות של אדם מבוגר על הדברים ועל החיים, הוא עדיין ילד ועדיין לא עבר אי אילו תהליכים רגשיים הכרחיים וסביר שאין לו את הכלים להכיל ולהתמודד ולעבד את אותה נקודת הסתכלות על החיים שהיא מעבר לגילו הכרונולוגי. בהצלחה
את לא היחידה
זה חלק מחוסר הבגרות, לדעתי. וכמו שכתבתי, לדעתי במצב כזה ראוי לקחת את הילד לטיפול. זה מאוד עוזר.
 
עזבו את האבחונים, שכחו מהם

הגעתי לכאן אחרי יאוש..
בני בן 11.5 ונמצא במסגרת של מחוננים. בזמנו עשינו לו אבחון לבעיות קשב וריכוז עקב בעיות של הפרעה בכיתה והתוצאה היתה שלילית. לעומת זאת הסתבר שהפער בין הקוגניטיבי והרגשי הגיע בפרמטרים מסויימים ל-15 שנה בעיקר בתחום החשיבה המרחבית, הסקת מסקנות. בכל הסעיפים באבחון התוצאות הראו על פער שנע בין 4-15 שנה. היום הוא בעיצומו של תהליך התבגרות מואץ, פיזי בעיקר כרגע, שהקצין את התופעות שמאופיינות היום בעיקר, בכעסים רבים בבית, באי הקפדה על המטלות בבית הספר. עד שנה שעברה לא היתה כל בעיה כי הכל בא בקלות והשנה נדרשת השקעה יותר גדולה . קשיים חברתיים מאוד גדולים. יכולת הניתוח שלו את הסובב אותו היא מדוייקת ומאפיינת אנשים מבוגרים בדרך כלל. הדבר הבולט במיוחד בחוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר . מבחינתנו, האחריות לשיעורים וללימודים היא שלו. אבל כל פעם שמקבל ציון שפחות מ-100 או מהציונים הגבוהים, נוטה להאשים את כל העולם. בקיצור, צריכה קצת עזרה ויעוץ מהאנשים שכאן. תודה רבה.
עזבו את האבחונים, שכחו מהם
הם פספסו את הפואנטה, הם לא עזרו לכם בכלום, סתם תרמו לתחושת יאוש. חוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר בכל קשר בלתי ניתן לניתוק מהיותו בן 11.5 ואם זה לא מספיק - גם כזה שרגיל שהוא לא צריך לעשות שום דבר על מנת להצליח. כאשר הוא מרוגז - שיאשים את כל העולם, לא נורא, העולם לא יתהפך. כאשר כולם רגועים, נסי להוציא ממנו שהוא מעוניין בעזרה. מהם הקשיים החברתיים?
 

אגוזים1

New member
../images/Emo45.gif

עזבו את האבחונים, שכחו מהם
הם פספסו את הפואנטה, הם לא עזרו לכם בכלום, סתם תרמו לתחושת יאוש. חוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר בכל קשר בלתי ניתן לניתוק מהיותו בן 11.5 ואם זה לא מספיק - גם כזה שרגיל שהוא לא צריך לעשות שום דבר על מנת להצליח. כאשר הוא מרוגז - שיאשים את כל העולם, לא נורא, העולם לא יתהפך. כאשר כולם רגועים, נסי להוציא ממנו שהוא מעוניין בעזרה. מהם הקשיים החברתיים?

גם לי זה נראה כמו התנהגות אופיינית לגיל... לא שאני מנסה להפחית מהעובדה שזו התנהגות שהייתי גם רוצה לשנות, להיפך. אני מאוד מתחברת לרצון לעזור לילד לשנות את דרך ההתמודדות שלו. אבל גם אני לא בטוחה שזה נכון לקשר הכל לאבחון... וטוב שכך. זה בהחלט יכול להוריד את רמת ה"יאוש" ובכך רק לעזור להורים להתמודד נכון יותר (ורגוע יותר) עם ההתנהגות של הילד.
 

אילאיל7

New member
לגבי עזרה..

עזבו את האבחונים, שכחו מהם
הם פספסו את הפואנטה, הם לא עזרו לכם בכלום, סתם תרמו לתחושת יאוש. חוסר היכולת שלו לקחת אחריות על אי ביצוע מטלות בית הספר בכל קשר בלתי ניתן לניתוק מהיותו בן 11.5 ואם זה לא מספיק - גם כזה שרגיל שהוא לא צריך לעשות שום דבר על מנת להצליח. כאשר הוא מרוגז - שיאשים את כל העולם, לא נורא, העולם לא יתהפך. כאשר כולם רגועים, נסי להוציא ממנו שהוא מעוניין בעזרה. מהם הקשיים החברתיים?
לגבי עזרה..
ניסינו כמה פעמים, בשקט וברוגע לחזור לטיפול אבל סרוב מוחלט. בטיפול הקודם לקח כמה חודשים עד שבכלל היה מוכן לשתף פעולה בצורה מינמלית.. קשיים חברתיים , בעיקר לא מוכן לשאת באחריות של מעשים שעושה , ויכוחים קטנים , עקשנות וקינאה.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה