...
אמינות הנתונים: אני לא ניסיתי למיין את ההרוגים הפלשתינאים ללוחמים ולא לוחמים - בעיני פעולת המיון הזו היא בלתי אפשרית ברוב המקרים, בין אם אתה נמצא בהרצליה, ברמת השרון או בצידו השני של העולם. אתה הסתמכת על מקור שטען שהצליח לעשות את הבלתי אפשרי. בנוגע להרוגים הישראלים, מאחר שהיה ברור לי שאתה תפקפק בנתוני בצלם, הסתמכתי על נתוניה הרשמיים של מדינת ישראל (אתר ההנצחה של חללי פעולות איבה) בנוגע למספר האזרחים שנהרגו. אתר ההנצחה של צה"ל אינו מאפשר מניית החללים, ולכן נאלצתי להסתמך על רשימה שמית של בצלם. אני מתקשה להאמין שבצלם יפברק שמות של חיילים, מקומות מותם ונסיבות מותם - אבל אתה רשאי להחליט בעצמך בנושא. אגב, מאחר שאין להטריח אותך לחפש את הנתונים לגיבוי הצהרותיך, טרחתי אני לחפש אותם, ואני מצרף גרף המראה את מספר ההרוגם הפלשתינאים לפי חודשים - החלט בעצמך אם אכן ישנה ירידה מתמדת במספר ההרוגים הפלסטינים מאז חומת מגן". בחירת מטרות: אין לי ספק שצה"ל והפלשתינאים מעדיפים שניהם לחסל את לוחמי הצד האחר על פני חיסול אזרחיו. כמו כן, לשניהם אין רתיעה מחיסול אזרחים (אחרי הכל, "כאשר חוטבים עצים עפים שבבים", או כמאמר רבי עקיבא, "חיינו קודמים.") לעיתים קרובות קשה לחסל לוחמים - לוחמי צה"ל ממוגנים היטב, הלוחמים הפלשתינאים מתחבאים בקרב אוכלוסיה אזרחית - ובצר להם, צה"ל והפלשתינאים מחסלים אזרחים. (אגב, "הבערת תל-אביב וירושלים" נראית לפלשתינאים כסימטרית לירי טילים אל תוך אוכלוסיה אזרחית.) באשר לעניין העיקרי, הצדקת הכיבוש לפי עיקרון המידתיות: גם אם נקבל את ההנחה (המוטעה בעיני) שערפאת אינו מוכן להתפשר על חלוקה לפי הקו הירוק (הצעה שמעולם לא הוצעה לו), הרי מה שחשוב הוא לא משאלות הלב של ערפאת, אלא יכולת הביצוע שלו. הרעיון שמדינה פלשתינאית קקיונית וענייה יכולה להוות איום ממשי על המעצמה המקומית של המזרח התיכון, החמושה במיטב כלי הנשק כולל נשק גרעיני, והמגובה על ידי הסופר-מעצמה היחידה בעולם, הוא מופרך מיסודו. במקרה הגרוע ביותר, נסיגה מהשטחים חושפת את ישראל לפעילות גרילה מוגברת שתגדיל את שיעור התמותה בישראל באופן מזערי. (במקרה הסביר יותר - ראה מקרה לבנון - הנסיגה תקטין את הלוחמה ותשפר את איכות חייהם של כל המעורבים). האם הסיכון הקטן הנ"ל מצדיק את הכיבוש - כיבוש המהווה פעולה אלימה מתמשכת כנגד מליוני אנשים חפים מפשע?