שבוע טוב לכולם.
הגעתי הביתה כבר מזמן, אבל רציתי קצת לאכול ולנוח. עכשיו אני יכול לכתוב בנחת. קודם כל, תודה גדולה לאיציק ולכל החברים בדביר שאפשרו לנו את היום הנעים, הנינוח והמהנה הזה. אני רוצה לשתף אתכם בהרגשה שלי מהמפגש. האוספים, ההרצאות, הארוחה - כל זה היה צפוי. אבל אני בעיקר נהניתי ממשהו אחר: מהנינוחות, החיוכים, הצחוקים, הביחד. הסתכלתי קצת סביבי באולם במשך הבוקר, ולא ראיתי אפילו אדם אחד שהיה לחוץ, או כעוס, או עצבני או קצר רוח. לא היה אף אחד - לא מהאספנים ולא מהאורחים, שישב בצד מבואס. לא ראיתי אצל אף אחד אפילו קצה של צורך להתחרות, או להתבלט, או לנצח. מה שכן ראיתי היה מחזה מאוד לא שגרתי של שלווה והתרגשות נעימה - כמו ביום הולדת של מישהו שכולם אוהבים. ההתארגנות בבוקר התנהלה בניחותא, השעות שעברו עלינו בשיטוט מאחד לשני עברו עלי לפחות מהר בלי ששמתי לב. ארוחת הצהריים הגיעה לשולחן כאילו במטה קסם, והכל הספיק בדיוק, ולא נשאר הרבה, ואף אחד לא יצא רעב, ולכולם היה טעים (ואפילו בלי כפות אפשר כנראה להסתדר). ואחר כך במועדון למטה היה מזגן ואוירה מחויכת, וצחוקים, ובדיחות, והמצגות המעניינות של מוטי יורם ושמוליק באמת היו מעניינות והצליחו, כמו שאמרה רחל, להשאיר גם אותי עם עיניים פתוחות. אני מסכים למה שאמר נמרוד, וזה לא מובן מאליו - אין בחבורה שלנו הבדלי מעמדות בין ותיקים לחדשים, בין צעירים למבוגרים, בין עשירים ללא עשירים, או בין מומחים לסתם סקרנים. כולם מצליחים להנות באותה המידה, והשותפות הופכת אותנו ככל הנראה לחבורה מאוד יוצאת דופן. אני בטוח שחלק מהאורחים שמו לב, ובוודאי נשמע מאיציק הערות של אורחים על העניין הזה. גם העובדה שהמפגש מספיק מעניין כדי למשוך אנשים מכרמיאל בצפון ועד גרופית בדרום לא צריכה להיות מובנת מאליה. אנחנו בסך הכל מכירים מהאינטרנט. לא למדנו ביחד, לא שרתנו במילואים עשרים שנה באותה היחידה. בכל זאת, לא היה אף אחד, משום מקום בארץ, שלא הגיע בגלל מחסור בתחבורה. סידור ההסעות הספונטני שהצליח להביא 100 אחוז מהמשתתפים מדהים אותי - תחשבו רגע: לא רואים דבר כזה באף חתונה או ארוע משפחתי. בימים הקרובים יעלו התמונות, וגם מי שלא היה יוכל להשתתף בחוויה, לפחות באופן חלקי. ורק בעיה גדולה אחת יש לנו עכשיו: אחרי כזה בינגו מוצלח, מה נעשה הלאה? לדעתי, אפשר לחתום על עיסקה רבת שנים עם קיבוץ דביר. הם יארחו אותנו גם בשנה הבאה, ואנחנו נתחייב עד לשנה הבאה לצרף עוד הרבה אספנים חדשים לפורום, כדי שלא ישעמם אותם לראות אותם דברים. וגם ירון ינסה עד השנה הבאה להחליט ולהתחיל לאסוף משהו, לא חשוב מה. וכמובן, תודה רבה לכל מי שתרם למשקל העודף שחזר איתי הביתה, ותודה מיוחדת לשמוליק שחלק איתי את הדרך הלוך וחזור, שעשע אותי, ורק בזכותו הגעתי בשלום בלי להרדם בדרך. לכל מי שהולך לביה"ס השבוע - שתהיה שנה מוצלחת ופוריה. למי שכבר גדול - שיהיה שבוע טוב. ולכולם ללא יוצא מן הכלל - תודה על מפגש נהדר. ועד הפעם הבאה - להתראות.