הגיע הזמן
לעבור אותך. לא כ"כ יודעת מה לכתוב אבל יודעת שזה יושב בתוכי מחכה לצאת. הגיע הזמן אהוב שלי. אהוב, אתה כבר לא שלי אבל לעולם תשאר איתי. חלק ממני. מצחיק איך שזמן יכול לשנות כ"כ הרבה דברים, איך שכ"כ הרבה דברים יכולים להשתנות בתקופת זמן וכשחוזרים זה כבר לא אותו דבר. העיניים נפקחות לראייה שונה, זוויות אחרות וכנראה רק אהבה לא מספיקה. חייבת להודות, השתניתי הרבה ואני כבר לא אותה אחת שאתה מכיר, לא עד הסוף. לפעמים אני יושבת וחושבת ומתאכזבת קצת מעצמי, חושבת אולי הייתי יכולה לעשות משהו יותר. אבל אז אני נזכרת שזה לא היה מצליח... כך או כך. אני השתניתי ולא הייתי מוכנה לוותר. לא על דבר שחשוב לי. ואני מתפתה. לא אגיד שלא. זה הרי ברור שאני אוהבת אותך אהבה גדולה, אתה האהבה הכי גדולה שהייתה לי עד היום ואני מתפתה לוותר ולחזור ולעשות... לעשות את הכל ע"מ שתהייה מרוצה. אבל אני לא יכולה...לא יכולה ילד, כי זה לא יהייה אמיתי וזה לא יחזיק מעמד ואני לא אהייה מאושרת ובסופו של דבר גם אתה לא תהייה... (אני רק מקווה שהמחשבה הזו לא תחזיק מעמד המון זמן) ושוב יש ריקנות כזו אולי כי עכשיו אני יודעת שזה באמת הסוף. שאין דרך חזרה כי ניסינו כבר וראינו כבר והקבלה קשה אבל... היא חלק מהכל, צריכה לקבל את העובדה שלא תהייה יותר חלק כזה בחיים שלי. פשוט לא. ועצוב, בטח...עצוב המון. אני מניחה שאתה לא יודע עד כמה אני אוהבת אותך, חבל. אני מניחה שאתה לא יודע עד כמה אני פשוט אוהבת אותך. אבל... ילד, הזמן מעביר כאבים, מכהה, כמו שעשה בעבר... יעשה גם עכשיו. אם נדבר שוב או לא? לא יודעת. רק מאחלת לך אהבה ענקית שתדאג לך ותעשה לך טוב ותעלה את החיוך המדהים הזה על הפרצוף שלך.
לעבור אותך. לא כ"כ יודעת מה לכתוב אבל יודעת שזה יושב בתוכי מחכה לצאת. הגיע הזמן אהוב שלי. אהוב, אתה כבר לא שלי אבל לעולם תשאר איתי. חלק ממני. מצחיק איך שזמן יכול לשנות כ"כ הרבה דברים, איך שכ"כ הרבה דברים יכולים להשתנות בתקופת זמן וכשחוזרים זה כבר לא אותו דבר. העיניים נפקחות לראייה שונה, זוויות אחרות וכנראה רק אהבה לא מספיקה. חייבת להודות, השתניתי הרבה ואני כבר לא אותה אחת שאתה מכיר, לא עד הסוף. לפעמים אני יושבת וחושבת ומתאכזבת קצת מעצמי, חושבת אולי הייתי יכולה לעשות משהו יותר. אבל אז אני נזכרת שזה לא היה מצליח... כך או כך. אני השתניתי ולא הייתי מוכנה לוותר. לא על דבר שחשוב לי. ואני מתפתה. לא אגיד שלא. זה הרי ברור שאני אוהבת אותך אהבה גדולה, אתה האהבה הכי גדולה שהייתה לי עד היום ואני מתפתה לוותר ולחזור ולעשות... לעשות את הכל ע"מ שתהייה מרוצה. אבל אני לא יכולה...לא יכולה ילד, כי זה לא יהייה אמיתי וזה לא יחזיק מעמד ואני לא אהייה מאושרת ובסופו של דבר גם אתה לא תהייה... (אני רק מקווה שהמחשבה הזו לא תחזיק מעמד המון זמן) ושוב יש ריקנות כזו אולי כי עכשיו אני יודעת שזה באמת הסוף. שאין דרך חזרה כי ניסינו כבר וראינו כבר והקבלה קשה אבל... היא חלק מהכל, צריכה לקבל את העובדה שלא תהייה יותר חלק כזה בחיים שלי. פשוט לא. ועצוב, בטח...עצוב המון. אני מניחה שאתה לא יודע עד כמה אני אוהבת אותך, חבל. אני מניחה שאתה לא יודע עד כמה אני פשוט אוהבת אותך. אבל... ילד, הזמן מעביר כאבים, מכהה, כמו שעשה בעבר... יעשה גם עכשיו. אם נדבר שוב או לא? לא יודעת. רק מאחלת לך אהבה ענקית שתדאג לך ותעשה לך טוב ותעלה את החיוך המדהים הזה על הפרצוף שלך.