תודה לך
אצלי הבן הבכור עזב את הבית והלך לגור בשכירות מיד אחרי הצבא. הוא למד באוניברסיטת ת"א וגם עבד בערבים ומימן לעצמו את המגורים.
גם הבן הצעיר החליט שהוא רוצה את הפרטיות שלו ושכר לעצמו דירה קטנה. היתה תקופה שהוא גר באיזה חדר של מטר על מטר (בעיניים שלי כמובן
) והעיקר
שתהיה לו את הפרטיות שלו. אני אישית הייתי מתה ששניהם יחזרו לגור בבית שלי, אבל ברור לי שהם צריכים את החופש שלהם מכל הבחינות.
אתה חייב להבין את אבא שלך. הוא לא עושה את זה בגלל רוע לב או בגלל שהוא לא אוהב אותך מספיק. הוא עושה את זה כי הוא לא מבין את הנושא.
הוא בטוח שכל העניין הזה של הומוסקסואליות זה משהו מבחירה ולכן הוא חושב שאתה סתם מתעקש להיות הומו כי ככה בא לך או כי זה שלב בחיים שבו אתה מורד
או סתם רוצה לעצבן את ההורים. יש הורים שבאמת אשכרה לא מבינים את הנושא. הם באמת לא אשמים. לפעמים זה מתוך חוסר ידיעה או בורות בנושא הזה.
הוא לא יוצא דופן. אפילו הורים אינטליגנטיים ביותר נופלים בפח הזה כי חושבים שזה איזשהו מרד מצד הילד. הם לא מבינים שזה מולד וזה גנטי והאמת היא שהם
די פוחדים להודות בזה בינם לבין עצמם כי אם אתה אומר להורים שזה גנטי, אז הם מבינים שהם בעצם אחראים לכך שאתה נולדת הומוסקסואל ובעצם בגללם
אתה במובן מסויים "סובל" ונאלץ לחיות בארון או לא להביא ילדים לעולם. אין דבר כואב יותר להורה לדעת שהוא אחראי לכך שלילד שלו לא יהיו חיים קלים בעולם הזה.
אתה צריך להגיד להם, מה שהבן שלי תמיד אמר לי,
"הייתי יכול להיות ילד רגיל, להתחתן כמו כולם, להביא ילדים כמו כולם, להתגרש כמו כולם, או להיות סתם נכה על כיסא גלגלים ולא היית רואה ממני בכלל ילדים,
או רואה אותי גרוש שלא יכול לראות את ילדיו וסובל נורא מגרושתו. זה היה לך יותר טוב? אני נשוי עם בן זוג נפלא ומאושר מהחיים. מה היית מעדיפה? "
וככה באמת הבנתי שהאושר שלו לא תלוי בכלל ברצונות שלי או בהעדפות של החברה בה הוא חי. האושר שלו תלוי אך ורק בו ובאהבותיו. האושר שלו הוא למעשה האושר שלי.
ככה אתה צריך להסביר את זה להוריך. אני בטוחה שהם יבינו.
