הגוף בועט

[noa128]

הגוף בועט

מכירים את זה? שמים את המיקוד על הנפש, עושים למען הלב, ובסוף הגוף נותן לך איזו בעיטה "היי, אני לא עשוי מפלדה". אני עוד לא בגיל ההתפרקות, אבל מוצאת עצמי מודעת יותר ויותר לחלקים מסויימים שנלקחו כמובן מאליו. לקיבה, לראש, לעיניים - הם מאותתים לי שהגיע הזמן לשים לב אליהם, מרמזים על שבירותם, רמזים הולכים ועבים. מחש אמר לי "למה את מרשה לזה לקרות?" למה באמת? אולי כי אני מבועתת מהאפשרות שיש לי כאן איזה סוג של אובדן שליטה? אולי כי יש כאן ארץ לא נודעת? וואלה לא יודעת. היום גם האיש שלצידי אמר לי "די! תלכי לרופא ותפתרי את זה!" גם הוא צודק. לא סומכת על רופאים אבל לא מכירה שיטה אחרת, ולא מתאים לי להתחיל להשתעבד לאוכל בריאות ו"אורח חיים"אחר, לא מתאים לעצלנית כמוני

תמיד אומרת "רק בריאות", כמה נכון צמד המילים הזה.

 

[מחשבות ורגשות]

אין כאן מה לא לסמוך על רופאים. הם

חותמים על הבדיקות? שיחתמו. הם חושבים שהם יודעים לפרש אותן? שיהנו. יש אינטרנט וגם אני יכול לעזור. גיל 40 הוא גיל ההתפרקות. יש כאלה שאצלם התפרים חזקים יותר ואז ההתפרקות קורית מאוחר יותר ומכוער יותר. כדאי להתפרק בעדינות ולהתרגל. אנחנו באמת לא עשויים מפלדה, אבל יותר גמישים ממנה. רופאים אכן ששים אלי מחלה, אבל אנחנו ששים אלי בריאות. אולי הגיע הזמן להניח לסיגריה?

 

[noa128]

לא מתאים לך לברוח לתשובה הקלה...

השאלה היא אחרת - האם ניגשים לעניין כמו רופאים מסויימים - חיפוש הגורם, ורק אחרי איתור הגורם טיפול בו? או יורים לכל הכיוונים - אולי משהו יועיל? (וגם לזה הרי כולנו היינו עדים). אז נכון שיש היגיון במחשבה שאם כל השנים הייתי בריאה כמו שור עם הסיגריה ועכשיו כבר לא, וכל מיני דברים השתנו בחיי ובסביבתי, בעיקר השנים החולפות, רק הסיגריה לעולם נשארה - אז אולי בה נעוץ הגורם להתפרקות.. (רק לי זה נשמע לא הגיוני?) אבל אני ממש לא הולכת ישר לשם. לא פוסלת, ברור שיש סיכוי לשיפור באיכות החיים אחרי גמילה והורדת הכך וכל קילוגרמים שיתווספו איתה, רק אתמול שמעתי מחברתנו השחורדינית בעלת הקוצים כמה אצלה המצב לא השתפר גם אחרי נטישת הסיגריה והמעבר למשטר ספינינג ותה'ים ירוקים לסוגיהם. הבקבוקון ההוא עם הכיתוב באנגלית ,התברר כיעיל חלקית דרך אגב, צריך לפחות שניים, אני הפחדנית לקחתי אחד והמשכתי לסבול - ועד עכשיו לא יודעת איך קוראים לזה... נו שוין..

 

[מחשבות ורגשות]

לרוב הרופאים לא מוצאים סיבה אף

פעם. היום כבר ידוע שעבודה על הסימפטומים טובה כמו על גורם. להוריד סיגריות טוב בכלל. להוסיף קצת שתיה גם. תה זה קשקוש וקצת התעמלות או הליכה מעולם לא הזיקו. כל אלה לא יועילו למצב נפשי לא תקין.

 

[noa128]

ואחרי האישפוז במחלקה הסגורה

כבר לא יהיו לי בחילות?

 

[מחשבות ורגשות]

שום בחילה. תרגישי כמו נפוליון.

 

[hrabba]

נועה, מי כמוך יודע ..............

אבל לכי לרופא, תעשי את הבדיקות, ואחר כך......... ( קודם נכבוש את מנהטן כדברי המשורר, את ברלין נשאיר לאחרים) ברגע שאת יודעת שאם חו"ח גדול יש משהוא הרבה יותר קל לדעת איך לטפל גם בלי רופאים ובלי אוכל בריאות וכוליי. במקרה שלי לדוגמא אחרי כל ההתנהלות מצאו שאני פשוט רגישה לעגבניות, וברגע שירדו מהתפריט נגמרו כל הסימפטומים אז לכי תדעי... בכל מקרה בהצלחה ותעדכני

 

[פּרפרית]

"הוי סיגריה שלי...

ההיית או חלמתי חלום" לעונה מטה אין כל קשר לייצרני הסגריות, היא לא מקבלת הטבות מהם ולכן להתייחס לתשובתה כמשמעה. מאז שהפסקתי לעשן לפני שנה ומשהו הגוף שלי "הוציא" מלא רעלים- הוציא, הוציא, הוציא, הוציא.......עד עצם היום הזה. עברתי ועדיין עוברת סדרת בדיקות כדי לרדת לעומק בכעיה ואולי גם לטפל ולא מוצאים לי כלום. רק אני יודעת בשקט בשקט שבכך שהפסקתי עם רדיקליים חופשיים הכנסתי את הגוף שלי לדיכאון. אמנם לא אחזור לעשן אבל..... בחילות יש לך?, המממ בחילות..... אני מכירה (אמנם עברו שנים רבות) סיבה אחרת לבחילות.

 

[noa128]

בערב יא מלעונה! בערב הבחילות!

תיכף גם תגידי שאני מזדעזעת....

 

[פּרפרית]

מה את קופצת?

והמילה הרווחת כאן זה משתרללת....

(מותר להגיד? לא יצנזרו?) דרך אגב הייתי בחוף שלכם- סידני עלי, אחרי שנים שלא הייתי שם,וואו.... איזה שקט ושלווה, איזה נוף, איזו שקיעה.... פלא שאת "מ......"

 

[noa128]

אוו.. פיסת היסטוריה, כמה זמן לא

הייתי שם... אבל צודקת, זה אכן נחשב לאחת הפינות הכי רומנטיות שיש

, ה"חוף" שאליו נהגנו אנחנו להגיע בלילה לצרכי רומנטיקה אי שם לפני איזה 2 קידומות נקרא היום "קניון ארנה".. שם היה שקט, מבודד, חולות זהובים... ועכשיו כשאת אומרת, אני מתחילה לחשוב שאולי יש קשר עקיף בין כאבי הראש והבחילות בערב לכל נושא השירלולייה, נראה לי שהאיש עשוי להסכים איתך

 

[לורליי43]

גוף ונפש, נעה

ולגבי אובדן וצורך בשליטה. לדעתי, רק רופא לא תמיד יכול לעזור. לפני שנולד הקטן, ניסיתי להכנס להריון והגוף לא הסכים להחזיק אותו. בסוף הלכתי למטפלת אלטרנטיבית, והנושא שעלה הכי חזק- הוא הצורך בשליטה. הגוף, שקשה לו עם ה"להחזיק כל הזמן", מוצא לעצמו איפה הוא יכול לשחרר. מבחינת הגוף- זה מתחיל מ"הפריפריה". מכל מה שלא מסכן את החיים שלנו- זה יכול להיות בעיות עור (גרויים שונים), כאבים מסוגים שונים. TO MAKE A LONG STORY SHOET- בעקבות טיפול של חצי שנה (לא משהו מסובך, פגישה פעם בחודש, ונטילה של תמצית טיפות באך) הצלחתי להחזיק הריון, וגם נפתרתי בדרך מכל מיני בעיות "שוליות" שאפילו לא היו במרכז הבמה. ומאז, מדי פעם, אני הולכת לתיחזוק, טיפול 10,000 אם תרצי.

 

[לורליי43]

Short כמובן

 

[noa128]

אה, ואיזהנ יופי שבאת לבקרנו ../images/Emo13.gif

ברוכה הבאה שכחתי לומר

 

[לורליי43]

תודה, אני מעינת כאן מדי פעם

פעם ראשונה שהיה לי משהו להגיד

 

[מחשבות ורגשות]

אכן, כל רופאי

האליל באים בעקבותיי.

 

[לורליי43]

אני לא

בטח לא רופאה. אלילה? אתה אמרת

 

[מחשבות ורגשות]

אלילה, בטח אלילה. למה מה הבנת?

 

[לורליי43]

אני לא מתווכחת עם פרשנות כזו../images/Emo13.gif

נותן? לוקחת.

 

[noa128]

זה מעניין מה שאת אומרת,

ואכן שמעתי במהלך השנים האחרונות כמה דברים מעניינים על הצורך בשליטה והשפעותיו הפיזיות, השאלה הנשאלת היא למה זה "פתאום מופיע".. הרי גם את, זה לא שבהריון ההוא האחרון פתאום נהיית קונטרול פריק - אנחנו כאלה תמיד או בכלל לא, ואני מבינה מזה שכנראה שבאמת לגיל יש איזה מרכיב בעניין, שדברים שאנחנו מצליחים לא לתת להם להשפיע עלינו בצעירותנו כבר נראים אחרת עם השנים... עכשיו כל שנותר הוא לבדוק את השפעת הסקס על הופעתה ו/או היעדרה של המיגרנה בחיינו באספקט של שליטה בחיים ובכלל - מחש, יש איזה מחקר בנושא?