הבעת דיעה
יום כיפור. ישבתי בבית דודי, קראתי ספר על מנת להעביר את זמן הצום. שתי קומות מתחתי(הוא גר בוילה) ישב בן דודי עם חברו וראו סרטים בטלויזיה, קומה מעלי ישב דודי ושמעתי קולות של מוזיקה שירדו מחדרו,בת דודתי חזרה ממפגש עם חבריה כשבידה הפלאפון שלה והיא משוחחת עם ידיד(כל המוזכרים כאן צמים). ההרגשה הייתה מוזרה,נדמה לי שהרגשתי כפי שדתי היה מרגיש אצלי בבית ביום שבת...להדליק אור ביום כיפור פעולה פשוטה כביכול אבל מסיבה שאינה ברורה לי אין אני מסוגל לעשותה לא יודע אם זה פחד או כוחו של הרגל או קדושת היום באמת שאנני יודע. וכך ישבתי וחשבתי(בין לבין נכנסתי לשירותים{כמה ששתיתי חח} בחושך כמובן) משעשע את עצמי בהרגשה של דתי בבית חילוני[אני לא דתי] ופתאום חלחלה אלי המחשבה שככה זה כל יום שבת אצל דתיים/חרדים(בהקשר לשאלה ששאלתי לפני מספר ימים אם זכור לכם),לא לכתוב,לא לנגן,לא חשמל,לא טלויזיה,לא רדיו,לא נסיעה,לא טלפון,לא...לא...לא...לא...לא...לא...לא ולא ולא ולא ואסור ואסור ואסור(וכמו כל חילוני טוב אני צריך להיות קטנוני ולהביא לדוגמא את עניין החיטוט באף וחיתוך נייר טואלט
). ופתאום יום שבת נראה לי יום כל כך עצוב,יום מדכא יום שהפך מדבר של טוב ומנוחה, הפך לדבר של אסור ,דבר שגורם לאדם למגבלות רבות. אולי הבעיה אצלי,אולי אני לא יודע מה המשמעות האמיתית של שבת, אבל לפי מה שאני יודע שבת אמורה להיות יום מנוחה לא? יום שאלוהים הביא לאדם ולמען האדם לא? אז למה אדם שבמשך כל השבוע צריך לעבוד לפרנסתו ונניח שאותו אדם אוהב לנגן,בשביל הנשמה שלו,למה אסור לו לעשות את מה שהוא אוהב ביום שבת,ביום שאמור להיות שלו ובשבילו? זה כל כך לא הגיוני..ועזבו לא הגיוני...זה כל כך לא הוגן. --->איציק<---
יום כיפור. ישבתי בבית דודי, קראתי ספר על מנת להעביר את זמן הצום. שתי קומות מתחתי(הוא גר בוילה) ישב בן דודי עם חברו וראו סרטים בטלויזיה, קומה מעלי ישב דודי ושמעתי קולות של מוזיקה שירדו מחדרו,בת דודתי חזרה ממפגש עם חבריה כשבידה הפלאפון שלה והיא משוחחת עם ידיד(כל המוזכרים כאן צמים). ההרגשה הייתה מוזרה,נדמה לי שהרגשתי כפי שדתי היה מרגיש אצלי בבית ביום שבת...להדליק אור ביום כיפור פעולה פשוטה כביכול אבל מסיבה שאינה ברורה לי אין אני מסוגל לעשותה לא יודע אם זה פחד או כוחו של הרגל או קדושת היום באמת שאנני יודע. וכך ישבתי וחשבתי(בין לבין נכנסתי לשירותים{כמה ששתיתי חח} בחושך כמובן) משעשע את עצמי בהרגשה של דתי בבית חילוני[אני לא דתי] ופתאום חלחלה אלי המחשבה שככה זה כל יום שבת אצל דתיים/חרדים(בהקשר לשאלה ששאלתי לפני מספר ימים אם זכור לכם),לא לכתוב,לא לנגן,לא חשמל,לא טלויזיה,לא רדיו,לא נסיעה,לא טלפון,לא...לא...לא...לא...לא...לא...לא ולא ולא ולא ואסור ואסור ואסור(וכמו כל חילוני טוב אני צריך להיות קטנוני ולהביא לדוגמא את עניין החיטוט באף וחיתוך נייר טואלט