הבית שלי
מה שמצחיק, זה מה שאחותי אומרת לי הרבה פעמים, כל פעם כשאני עוברת דירה, יש לי פחות ופחות דברים. אני עזבתי את הבית של ההורים שלי לפני 5 וחצי שנים בערך ומאז כבר עברתי הרבה דירות. (אני חושבת שזאת הדירה החמישית שלי אבל מי סופר?) אני גרה בדירת חדר שכרגע אני מסתכלת עליה ורואה את הבלאגן חוגג. קשה לי לומר שזה משקף את האישיות שלי אבל זה די נכון בעצם. קשה לי לומר את זה כי אני יודעת שזה משהו שניתן לשינוי, המפוזרות שלי. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מחפשת דברים כמו: השלט של המזגן, המסרק שאני מסתרקת איתו בבוקר, הפלאפון וכו'. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מבזבזת הרבה זמן כדי לחפש אותם... אז כן, אני די מפוזרת אבל לא רוצה להגיד שזה חלק מהאישיות שלי או חלק מהאני שלי כי זה דבר שניתן לשנות. חפצים שצריכים להיזרק החוצה,זה בעיקר עיתונים ישנים אבל בטח יש עוד דברים שראוי שייזרקו. הפינה האישית שלי בבית (קשה להגדיר פינה כזאת כשמדובר בדירת חדר שרק אני גרה בה) היא פינת המדיטציה שלי. בהתחלה היא היתה מורכבת משטיח, כרית ומזרן יוגה ליד, אבל מאז שאני סובלת מכאבי גב, אני כבר לא מתרגלת בישיבה על כרית, אז השטיח והכרית מגולגלים באותה פינה, לקיר ובמקום זה שמתי כיסא שעליו אני מודטת כל בוקר. מה שבאמת בלעדיו הבית לא היה בית זה המבשלה שלי. (מילה אחרת למטבח. היות ואני צמחונית, המילה מטבח לא מתאימה לי). אני נהנית לבשל במבשלה הקטנה שלי, במיוחד כשאני מבשלת גם לעוד אנשים, למשל אורחים שבאים אליי.
