הביתה (I)
כשנסעתי, השארתי לו פתק.
לא היה לי כח להכנס לדיונים. או למצוא את עצמי מבקש רשות. החלק בנשמה שלי שקשור למשפחה אף פעם לא יסכים לקבל את מרותו.
ואחותי נשמעה עייפה ומדוכדכת כל כך בטלפון. בעלה גוייס והיא נשארה עם שני הקטנים והסירנה.
אז ארזתי תיק ונסעתי לשדה התעופה. השנים עם בעלי למדו אותי שאם אתה מוכן לשלם על מחלקה ראשונה תמיד יהיה לך מקום בטיסה הבאה.
כשדיברנו בטלפון הוא היה לקוני. הילדה התקשרה הרבה יותר ממנו. ואז הגיעה הפסקת האש, וגיסי שוחרר, ואני עליתי על הטיסה חזרה.
לא ישנתי בטיסה.
משחקי שליטה זה טוב ויפה, אבל כשהוא כועס עלי באמת זה מפחיד אותי. גם כשנהיה נשואים 50 שנה אני עוד אפחד מהיום שהוא יודיע לי שיש לי עשר דקות לארוז ולעוף לו מהחיים.
הדבר הראשון שראיתי היה הילדה הכי יפה בעולם, מחזיקה שלט שכתוב עליו "אבא" וצרור בלונים. היא קפצה עלי כאילו שהיא בת שש עם קוקיות, ולא נערה מתבגרת עם פאסון ניו יורקי.
"הוא שותה קפה" היא אמרה, ומשכה אותי לכיוון דוכן הקפה "ואתה בצרות".
במכונית הביתה היא תחקרה אותי על כל רגע שהייתי בישראל. איך נשמעת אזעקה, איך מגיעים למקלט. כל הרעיון לא הסתדר לה עם תל אביב שהיא מכירה.
הוא שתק. הסתכל עלי מדי פעם, וכשהיא התכופפה קדימה להוציא מים מהתיק הוא תפס לרגע את ידי ואחז בה חזק.
בבית נכנסתי מיד להתקלח. אני שונא טיסות, ותמיד מרגיש מצחין.
אכלנו ארוחת ערב מאוחרת, והנסיכה הלכה לישון. הוא סגר את דלת חדר השינה מאחורינו ונעל אותה.
הרגשתי איך הפה שלי מתיבש ונעשה לי פתאום קר.
"יש לך מושג" הוא לחש "כמה אני כועס עליך?"
כשנסעתי, השארתי לו פתק.
לא היה לי כח להכנס לדיונים. או למצוא את עצמי מבקש רשות. החלק בנשמה שלי שקשור למשפחה אף פעם לא יסכים לקבל את מרותו.
ואחותי נשמעה עייפה ומדוכדכת כל כך בטלפון. בעלה גוייס והיא נשארה עם שני הקטנים והסירנה.
אז ארזתי תיק ונסעתי לשדה התעופה. השנים עם בעלי למדו אותי שאם אתה מוכן לשלם על מחלקה ראשונה תמיד יהיה לך מקום בטיסה הבאה.
כשדיברנו בטלפון הוא היה לקוני. הילדה התקשרה הרבה יותר ממנו. ואז הגיעה הפסקת האש, וגיסי שוחרר, ואני עליתי על הטיסה חזרה.
לא ישנתי בטיסה.
משחקי שליטה זה טוב ויפה, אבל כשהוא כועס עלי באמת זה מפחיד אותי. גם כשנהיה נשואים 50 שנה אני עוד אפחד מהיום שהוא יודיע לי שיש לי עשר דקות לארוז ולעוף לו מהחיים.
הדבר הראשון שראיתי היה הילדה הכי יפה בעולם, מחזיקה שלט שכתוב עליו "אבא" וצרור בלונים. היא קפצה עלי כאילו שהיא בת שש עם קוקיות, ולא נערה מתבגרת עם פאסון ניו יורקי.
"הוא שותה קפה" היא אמרה, ומשכה אותי לכיוון דוכן הקפה "ואתה בצרות".
במכונית הביתה היא תחקרה אותי על כל רגע שהייתי בישראל. איך נשמעת אזעקה, איך מגיעים למקלט. כל הרעיון לא הסתדר לה עם תל אביב שהיא מכירה.
הוא שתק. הסתכל עלי מדי פעם, וכשהיא התכופפה קדימה להוציא מים מהתיק הוא תפס לרגע את ידי ואחז בה חזק.
בבית נכנסתי מיד להתקלח. אני שונא טיסות, ותמיד מרגיש מצחין.
אכלנו ארוחת ערב מאוחרת, והנסיכה הלכה לישון. הוא סגר את דלת חדר השינה מאחורינו ונעל אותה.
הרגשתי איך הפה שלי מתיבש ונעשה לי פתאום קר.
"יש לך מושג" הוא לחש "כמה אני כועס עליך?"
