הבטחתי והנה

הבטחתי והנה

קור פברואר בצפת היה קשה מאוד שעת צהרים הכיתה ישבה בחדר לרשום בספר דף סיפורים על מלחמות תלמידים מתים משיעמום וזה נורמלי הנעורים יפים , השנה אינסופית המורה הגיע לכיתה אלוף המאניקים נתן מבחנים הפציץ בשיעורים ההנהלה בעקבותי ולי נשבר כבר את מה שאני זוכרת מזה אני רושמת מרחפים לי בראש מבחנים עם 0 בזמן האחרון אני הולכת לישון מוקדם בזיכרון המעומעם שלי היום מסך כבד של היסטוריה וספרות קור פברואר כאן איצטרובל אחד נושר את היום העברתי בטיול ארוך בואדי, כשהטיול נגמר אני פתאום בכיתה מתה כבר לרוץ הבייתה רק לא להיות כאן אני חוזרת עם פס אלי הבייתה סוגרת את החדר גם אלוהים לא ייכנס לפה פתאום אבי נכנס נראה מאוד כועס עוד מכתב הגיע מה לעזאזל עשית כבר? את מה שאני זוכרת מזה אני רושמת רצה אל הואדי צועקת אל העולם דוסים על הגדר אצלי בגוף רק שד בוער חוזרת לנגן מחר עוד יום בכלא נו???? שיר
 
תודה על המחמאות

והנה הרקע לשיר : יום רביעי 13.2.01 8:00 בבוקר המחנך שלי מעביר לי במבט מדוכא את המכתב הזה והנה ציטוטו המדויק : לכבוד הורי התלמידה שיר שיר מגיעה לשיעורים ללא ציוד וללא שיעורי בית. בזמן השיעורים שומעת מוזיקה , ואתמול שיחקה במטוסי נייר . בשיעורים עוסקת בעניינים שאינם קשורים לשיעור וממעטת להשתתף בו. נא לשוחח עם בתכם על הנושא. המכתב הגיע מהמורה למתמטיקה שלי, ולא הצליח להוריד לי את המצב רוח שהיה מרומם בגלל השיר של שלמה ששמעתי בבוקר (נרדמתי על השלט של המערכת). והשיר שלמעלה שלא נתתי לו שם נכתב אחרי כמה שיחות מוטיבציה. אגב הממוצע של התעודה שלי 92 ראבאק מה הם רוצים ממני? מישהו מוכן להסביר לי???? בברכת שיפול מגבר על המורה למתמטיקה (אם אפשר המגבר של קיסריה) שיר (עפיפון) הראשונה
 
למעלה