לבוא הביתה אחרי יום בים בעצם בחוף ולקרוא את זה. מעניין. ואכן זכות הציבור לדעת. על היכולת המופתית של המנהלים שלו לנוע מהפוזה הבוהמיינית-אינטלקטואלית (מצטטים שירה אלק) לתהומות (אנחנו לעומתפ עדינים). ולדעתי אחרי שרשור זה מן הראוי להעמיד את המנהלים להצבעת אי אמון. ומובן להצביע שיישארו כיון שהם לא מחקו את קלונם. ואין כמו אדם שלא מתבייש בקלונו. הכל נשמר בזכרון. לתכנית "חיים שכאלה" ניקח את שמות של שחקנים לליהוק שרשור זה ייתקבלו בברכה
שאתה בנאדם כל כך רציני, שלעולם לא משתעשע ולא מתלוצץ. איזה חיים נפלאים יש לך בגלל זה! תזכיר לי לקנא בך פעם. וכמובן, את הצבעות האי-אמון אתה מוזמן לקחת לפורום משוב. במחשבה שניה, קח לשם גם את הקלון. אני בטוחה שהוא ימצא לו שם בית חם.
אני מדבר על משבר חצי גיל הארבעים! שהתחיל בכלל בגיל 17 כשהבנתי שבשמחה שייתי נשאר בגיל הזה. בגיל 18 הבנתי שאני ממש מזדקן ובגיל 20 כאמור - משבר ממש אז אל תתוכחי - את מפגרת וזהו!
ואני מפגרת. אני מזמינה קוראים אובייקטיבים, שלא השתתפו עד כה בויכוח, שיסבירו לעדי ולתופס, את האבחנה שבין משבר גיל 17 למשבר גיל 26. חבל שתותי בת לא נצפתה פה לאחרונה.... היא בוודי יכולה להתעמת איתנו על התקופה ההיא.