Nightwinds Lullaby
New member
בלה...
לגבי חייזרים: עדיין, אין לך הוכחה שחייזרים קיימים. האם זה אומר שחייזרים לא קיימים? לא! אתה יכול לומר "הגיוני שאלוהים לא קיים" או "סביר להניח שאלוהים לא קיים" או פשוט "בגלל הנתונים שבידי אינני מאמין שאלוהים קיים" (דברים שאני אומר באופן קבוע) אתה לא יכול לומר "אני יודע שאלוהים לא קיים", כמו שהדתי לא יכול לומר "אני יודע שאלוהים קיים" אלא "אני מאמין שאלוהים קיים. ההוכחה האפשרית היחידה לקיומו של אלוהים הוא אם הוא יופיע פתאום, וההוכחה האפשרית היחידה שהוא לא קיים היא רק אם נמצא פתרון לכל השאלות בעולם ולא נגיע לשום כוח עליון (זאת אגב התיאוריה האתאיסטית, ד"ר רונן דיבר עליה בספר "שאלות על אלוהים"), או פשוט אם נראה את "אלוהים" מת. אתה יכול לדבר על מתמטיקה, אבל במתמטיקה אתה יכול לתת דוגמה נגדית ולהוכיח שמשהו בלתי אפשרי, כאן אתה לא. אתה יכול להוכיח שזה לא הגיוני, לא בלתי אפשרי. לגבי הרחמים על הדת: כאשר אתה מרחם על אנשים מסוימים בגלל אמונתם, אתה בעצם מתנשא מעליהם, וזה בדיוק כמו ההתנשאות הדתית מעל החילונים בגלל אמונתם שלהם וחוסר אמונתם של החילונים ("החילונים לא יודעים תורה, הם בורים!"). אני לא חושב שנכון לשפוט אדם על פי אמונתו. לגבי הצורך הפסיכולוגי: למאמין הרבה יותר קל מללא מאמין. מאמין מאמין בכך שיש מישהו מלמעלה ששומר עליו, ושיש מי שדואג עליו, ושיש חיים אחרי המוות, והרבה יותר קל לחיות בהנחה כזאת מאשר להתמודד עם שאלות קשות. לא ככה? התכוונתי לכך שהעובדה שאיננו מאמינים באלוהים הדתי (אתה אתאיסט, אני דאיסט), לא הופכת אותנו למוסריים יותר, חכמים יותר, ולא נותן לנו שום עליונות על האדם הדתי בגלל אמונתו. אם הוא מבצע מצוות פולחניות ולא מוסריות, או פועל בצורה עיוורת, זה כבר סיפור אחר.
לגבי חייזרים: עדיין, אין לך הוכחה שחייזרים קיימים. האם זה אומר שחייזרים לא קיימים? לא! אתה יכול לומר "הגיוני שאלוהים לא קיים" או "סביר להניח שאלוהים לא קיים" או פשוט "בגלל הנתונים שבידי אינני מאמין שאלוהים קיים" (דברים שאני אומר באופן קבוע) אתה לא יכול לומר "אני יודע שאלוהים לא קיים", כמו שהדתי לא יכול לומר "אני יודע שאלוהים קיים" אלא "אני מאמין שאלוהים קיים. ההוכחה האפשרית היחידה לקיומו של אלוהים הוא אם הוא יופיע פתאום, וההוכחה האפשרית היחידה שהוא לא קיים היא רק אם נמצא פתרון לכל השאלות בעולם ולא נגיע לשום כוח עליון (זאת אגב התיאוריה האתאיסטית, ד"ר רונן דיבר עליה בספר "שאלות על אלוהים"), או פשוט אם נראה את "אלוהים" מת. אתה יכול לדבר על מתמטיקה, אבל במתמטיקה אתה יכול לתת דוגמה נגדית ולהוכיח שמשהו בלתי אפשרי, כאן אתה לא. אתה יכול להוכיח שזה לא הגיוני, לא בלתי אפשרי. לגבי הרחמים על הדת: כאשר אתה מרחם על אנשים מסוימים בגלל אמונתם, אתה בעצם מתנשא מעליהם, וזה בדיוק כמו ההתנשאות הדתית מעל החילונים בגלל אמונתם שלהם וחוסר אמונתם של החילונים ("החילונים לא יודעים תורה, הם בורים!"). אני לא חושב שנכון לשפוט אדם על פי אמונתו. לגבי הצורך הפסיכולוגי: למאמין הרבה יותר קל מללא מאמין. מאמין מאמין בכך שיש מישהו מלמעלה ששומר עליו, ושיש מי שדואג עליו, ושיש חיים אחרי המוות, והרבה יותר קל לחיות בהנחה כזאת מאשר להתמודד עם שאלות קשות. לא ככה? התכוונתי לכך שהעובדה שאיננו מאמינים באלוהים הדתי (אתה אתאיסט, אני דאיסט), לא הופכת אותנו למוסריים יותר, חכמים יותר, ולא נותן לנו שום עליונות על האדם הדתי בגלל אמונתו. אם הוא מבצע מצוות פולחניות ולא מוסריות, או פועל בצורה עיוורת, זה כבר סיפור אחר.