הבחירה החופשית
"תעני לי: איפה אלוהים? איפה הוא? אני רוצה לראות אותו, לגעת בו, לדבר איתו. איפה הוא? אם אין לך תשובה לשאלה הזו, תגידי פשוט - אני לא יודעת." אדון ביגון היקר, ראשית כל, אינני רוצה לשדר איזוהי התנשאות ועל כן אקדים ואומר: בידי לא מצויות כל התשובות ועל-כן אני נמצאת בתהליך חקירה תמידי. איפה אלוקים? ובכן, אני מאמינה כי "כבודו מלא כל העולם". הוא נמצא בכל מקום ואתר וממלא שטחים ריקים, מלאים וריקים למחצה. אולי זה יישמע לך טיפשי, אבל עם הרגשה המצויה בתוך הלב כ"כ חזק, קשה מאוד להתמודד. אם התגובה הראשונית שלך למשפט האחרון שלי הוא "ואם אני לא מרגיש?", אומר לך שאי אפשר לחכות שהתחושה תיפול עליך מלמעלה. צריך להשתדל ולהשקיע מאמצים מרובים. השלב הראשוני הוא – לרצות. קודם כל ולפני הכול עליך לרצות להכירו ולהסיר מעליך את שכבות ה"אנטי" המונעות מכל אחד מאתנו לעיתים לראות איזה עולם יפה מחכה לנו מחוץ לבועת הזהב לתוכה נכנסנו. בספר מלאכי (ג´, ז´) אומר לנו הקב"ה: "שובו אליי ואשובה אליכם" – התקרבו אליי, עשו את הצעד! דע לך, שהצעד לא חייב להיות דרסטי וגדול מדיי. למען האמת, חז"ל מספרים לנו כי: "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של עולם." אתה רוצה לראות אותו? את הבקשה הזו ביקש גם משה רבנו לפני כמה אלפי שנים (אני לא הכי טובה בהערכת זמן), הנביא ירמיה בתקופה מאוחרת יותר ועוד אחרים לאורך כל ההיסטוריה. וכולם נענו בתשובה אחת: "כי לא יראני האדם וחי" (שמות, ל"ג, כ´). אך אני אשאל אותך: האם היתה זו חוכמה להיות אנשים מאמינים אם היינו רואים את הקב"ה? ישראל וולמן, במאמרו, אומר משפט יפהפה הנושא בתוכו רעיון עצום(כן, על אפך וחמתך אני עושה שימוש במאמרים משנת 1987...): זהו אלוהים, שהוא חידה, והחידה הזו היא הכרח. כי בלעדיה, המאמין אינו "מאמין". הוא "יודע". כי בלעדיה אין אמונה ואין בחירה חופשית ואין עמידה בניסיון ואין אלוהים. אם ריבונו של עולם היה מתגלה אלינו בכל בוקר ומספר לנו שהיום הכין לנו משימה מיוחדת לתקן את עולמו באופן זה או אחר, ואנו היינו רצים לביצועה, לא היתה בזאת גדולה אמיתית, כיון שראינו אותו אל מול עיננו, שמענו אותו והבנו עד כמה הוא עצום וגדול ונורא. ועכשיו, כאשר נבצע את שהוטל עלינו, בעצם נעשה זאת מתוך כורח וכפיה ולא מתוך אהבה אמיתית ובחירה חופשית (ולא, אל תשלה את עצמך במחשבה שאפשר לסרב לישות הנפלאה הזו). ספר דברים פרק ל פסוק י"ט "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: שני הפסוקים הללו לקוחים מספר דברים ומביאים לנו בעצם את אחד העקרונות הבסיסיים ביהדות - הבחירה החופשית. אילו היה ביכולתי לראות את הקב"ה ולשומעו בדברו אליי, היתה בעצם נגזלת ממני הזכות לבחור בעצמי בסוג החיים בו אני חפצה. ולמעשה, לא הייתי ראויה לקבל שכר או לחלופין עונש כיון שכל מעשיי היו נובעים מן השעבוד המוחלט. על-כן, רינה ודיצה צריכות עכשיו לאפוף אותך במלוא העוצמה, אדון ביגון, אתה אדם חופשי! ריבונו של עולם החליט להעניק לנו את היכולת להיות ראויים ל"פרס" לאחר שעמלנו ואת התחושה הנפלאה של הסיפוק שלא היתה קיימת אילולא הבחירה החופשית. על אותו משקל בדיוק אענה לך כשתבקש לגֹע בריבונו של עולם. אבל אם תבקש לדבר אתו אספר לך שזוהי אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבל האדם – את היכולת לשוחח עמו. אך כפי שציינתי בתחילה – אי אפשר בשום פנים ואופן לגשת לשיחה עם מלך מלכי המלכים מתוך לעג, התנשאות וזלזול. חייבים להסיר את כל אלו לפני שבאים לשתף אותו בצרות היום, דילמות אישיות, בעיות זהות, בעיות רגשיות, בעיות פננסיות ובעיות אמוניות. אתה יודע כמה פעמים פניתי אל הקב"ה באומרי אליו: "אלוקים שלי! אני אוהבת אתך ומשתדלת לצעוד בדרכיך בכל שניה מחיי ("בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך") אך עם זאת, לפעמים אני שואלת את עצמי: האם כל זה לא לחינם? ואולי, ואולי אתה בכלל לא קיים?" זוהי גדולתו וצרתו של המאמין: הספק התמידי המנדנד, בצד האמונה המתלהטת כאש בכל עצמותיך – העובדה שהוא רק מאמין. ולעולם לא יודע.
"תעני לי: איפה אלוהים? איפה הוא? אני רוצה לראות אותו, לגעת בו, לדבר איתו. איפה הוא? אם אין לך תשובה לשאלה הזו, תגידי פשוט - אני לא יודעת." אדון ביגון היקר, ראשית כל, אינני רוצה לשדר איזוהי התנשאות ועל כן אקדים ואומר: בידי לא מצויות כל התשובות ועל-כן אני נמצאת בתהליך חקירה תמידי. איפה אלוקים? ובכן, אני מאמינה כי "כבודו מלא כל העולם". הוא נמצא בכל מקום ואתר וממלא שטחים ריקים, מלאים וריקים למחצה. אולי זה יישמע לך טיפשי, אבל עם הרגשה המצויה בתוך הלב כ"כ חזק, קשה מאוד להתמודד. אם התגובה הראשונית שלך למשפט האחרון שלי הוא "ואם אני לא מרגיש?", אומר לך שאי אפשר לחכות שהתחושה תיפול עליך מלמעלה. צריך להשתדל ולהשקיע מאמצים מרובים. השלב הראשוני הוא – לרצות. קודם כל ולפני הכול עליך לרצות להכירו ולהסיר מעליך את שכבות ה"אנטי" המונעות מכל אחד מאתנו לעיתים לראות איזה עולם יפה מחכה לנו מחוץ לבועת הזהב לתוכה נכנסנו. בספר מלאכי (ג´, ז´) אומר לנו הקב"ה: "שובו אליי ואשובה אליכם" – התקרבו אליי, עשו את הצעד! דע לך, שהצעד לא חייב להיות דרסטי וגדול מדיי. למען האמת, חז"ל מספרים לנו כי: "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של עולם." אתה רוצה לראות אותו? את הבקשה הזו ביקש גם משה רבנו לפני כמה אלפי שנים (אני לא הכי טובה בהערכת זמן), הנביא ירמיה בתקופה מאוחרת יותר ועוד אחרים לאורך כל ההיסטוריה. וכולם נענו בתשובה אחת: "כי לא יראני האדם וחי" (שמות, ל"ג, כ´). אך אני אשאל אותך: האם היתה זו חוכמה להיות אנשים מאמינים אם היינו רואים את הקב"ה? ישראל וולמן, במאמרו, אומר משפט יפהפה הנושא בתוכו רעיון עצום(כן, על אפך וחמתך אני עושה שימוש במאמרים משנת 1987...): זהו אלוהים, שהוא חידה, והחידה הזו היא הכרח. כי בלעדיה, המאמין אינו "מאמין". הוא "יודע". כי בלעדיה אין אמונה ואין בחירה חופשית ואין עמידה בניסיון ואין אלוהים. אם ריבונו של עולם היה מתגלה אלינו בכל בוקר ומספר לנו שהיום הכין לנו משימה מיוחדת לתקן את עולמו באופן זה או אחר, ואנו היינו רצים לביצועה, לא היתה בזאת גדולה אמיתית, כיון שראינו אותו אל מול עיננו, שמענו אותו והבנו עד כמה הוא עצום וגדול ונורא. ועכשיו, כאשר נבצע את שהוטל עלינו, בעצם נעשה זאת מתוך כורח וכפיה ולא מתוך אהבה אמיתית ובחירה חופשית (ולא, אל תשלה את עצמך במחשבה שאפשר לסרב לישות הנפלאה הזו). ספר דברים פרק ל פסוק י"ט "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: שני הפסוקים הללו לקוחים מספר דברים ומביאים לנו בעצם את אחד העקרונות הבסיסיים ביהדות - הבחירה החופשית. אילו היה ביכולתי לראות את הקב"ה ולשומעו בדברו אליי, היתה בעצם נגזלת ממני הזכות לבחור בעצמי בסוג החיים בו אני חפצה. ולמעשה, לא הייתי ראויה לקבל שכר או לחלופין עונש כיון שכל מעשיי היו נובעים מן השעבוד המוחלט. על-כן, רינה ודיצה צריכות עכשיו לאפוף אותך במלוא העוצמה, אדון ביגון, אתה אדם חופשי! ריבונו של עולם החליט להעניק לנו את היכולת להיות ראויים ל"פרס" לאחר שעמלנו ואת התחושה הנפלאה של הסיפוק שלא היתה קיימת אילולא הבחירה החופשית. על אותו משקל בדיוק אענה לך כשתבקש לגֹע בריבונו של עולם. אבל אם תבקש לדבר אתו אספר לך שזוהי אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבל האדם – את היכולת לשוחח עמו. אך כפי שציינתי בתחילה – אי אפשר בשום פנים ואופן לגשת לשיחה עם מלך מלכי המלכים מתוך לעג, התנשאות וזלזול. חייבים להסיר את כל אלו לפני שבאים לשתף אותו בצרות היום, דילמות אישיות, בעיות זהות, בעיות רגשיות, בעיות פננסיות ובעיות אמוניות. אתה יודע כמה פעמים פניתי אל הקב"ה באומרי אליו: "אלוקים שלי! אני אוהבת אתך ומשתדלת לצעוד בדרכיך בכל שניה מחיי ("בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך") אך עם זאת, לפעמים אני שואלת את עצמי: האם כל זה לא לחינם? ואולי, ואולי אתה בכלל לא קיים?" זוהי גדולתו וצרתו של המאמין: הספק התמידי המנדנד, בצד האמונה המתלהטת כאש בכל עצמותיך – העובדה שהוא רק מאמין. ולעולם לא יודע.
