הבחורה החדשה :)

Eternal light

New member
הבחורה החדשה :)

היי, אני חדשה בפורום :)
אשמח לקבל חוות דעת על אחד הטקסטים שכתבתי שמאוד קרוב לליבי..

הכרתי בן אדם שהיה בחיים,
הכרתי בן אדם עם ידיים ורגליים
הוא היה מחבק אותי והולך איתי,
תמיד לצידי.
הכרתי בן אדם עם שיער רך כמשי,
היו לו גומות וחיוך שופע
היו לו עיניים חומות, לבן אדם שהכרתי, פשוטות יחסית,
בלי יותר מידי עומק.
לבן אדם שהכרתי היו הרבה חברים, אני עדיין רואה אותם מידי פעם,
בעיקר בראשי חודש וחגים.
לבן אדם שהכרתי היה שם,
והייתה לו אישיות והיה לו אופי והייתי לו תדמית.
לבן אדם שהכרתי גם היה אמור להיות עתיד.

הבן אדם שהכרתי היה נושם, אך לפעמים הגורל,
כך אמרו לי,
מפסיק להזרים אוויר לאנשים מסויימים
בלי סיבה מיוחדת, בלי התרעה, בלי הזדמנות נוספת.
הבן אדם שהכרתי הפסיק לנשום,
ומאז אני משתדלת, ומאז אני שמה לב..
ואחרי כל נשימה אני מזכירה לעצמי שצריך שוב.
אני מנסה שלא לשכוח לנשום כי אני לא רוצה שלאמא שלי יכאב כמו לאמא של הבן אדם שהכרתי.
 
ברוכה הבאה. שם מעניין בחרת לך.

חוות דעת לא אתן. הרגשה כן.
כשאנחנו נושמים הבודהיסטים שבנו משתדלים בנשיפה והשאיפה באה טבעי.
כשאנחנו מספרים סיפור אנחנו מספרים בנשיפה והשאיפה באה בשקט.

את שואפת יותר ונחשפת פחות מדי . הקריאה מרגישה לי משהו שלא נאמר עד הסוף. דמעות שלא מדברות את עצמן למילים. השקט שכאן לא מבטא לי את הסערה שבפנים, יותר מבטא לי משהו שרוצה להיאמר.

כתוב יפה ומינורי אבל חסר את האדם שהלך את האדם שנשאר. שניהם לא מאונשים לבשר דם ודמעות של כאב שוודאי שישנו.
ההליכה לכאב של אמהות לא מדבר מטפורית כי אני כקורא יודע שהכאב שלך הוא הנכתב כאן. לכן שה אומר לי בריחה ולא פיתרון
אפילו אם אי אפשר כעת. שתהיה רק שורה. רק מילה שתלך יותר רחוק. שתתן מימד אנושי עצמי.

ברוכה הבאה , משתתף בצערך

בברכה
 
למעלה