הבועה המיתולוגית.

[פגע רע סדרתי]

הבועה המיתולוגית.

נרי לבנה כותבת על הבועה התל אביבית, הקיימת רק בדמיונם של עיתונאים, קולנוענים ופוליטיקאים מהימין. ואם יורשה לי להשויץ- הקדמתי אותה.

 

[מוגג]

הבועה

המיתולוגית.

 

[shellyland]

אני מזמינה אותך מחר בערב

בין שש לשמונה, ככה, לחוף ירושלים בת"א, למקום שנקרא "צפוני בטיילת". בשבוע שעבר היתה שם חגיגה רבתי: מוזיקה, ריקודים, אלכוהול, ים... אני מאמינה שהשבוע תהיה נוכחות דומה. ספר לי אחר כך שאין בועה ואין ארץ ישראל האחרת.

 

[תם ונישלם]

למה בועה למה?

כולם צריכים לשבת בחרדה במקלט? טוב מאד שהחיים נמשכים כסדרם, בכל מקום בו זה אפשרי. גם הצבא חי בבועה? שלשום נערך במצפה רמון טקס שמח וחגיגי של סיום קורס קצינים, כאשר בבוקר היה שם פיגוע ולמחרת נפל שם מטוס. לפי ההגיון שלך כל עם ישראל לדורותיו הוא "בועה"

 

[פגע רע סדרתי]

אין בועה ואין ארץ ישראל האחרת.

מסיבה פשוטה- אותם אנשים המבלים במסיבות אחר כך או לפני כן גם משרתים בצבא. הם נוסעים באוטובוסים שמתפוצצים לפעמים. יש להם דודה בחיפה. הם הולכים לעבודה- לעיתים עבודתם דורשת מהם לנסוע צפונה או דרומה. אולי עכשיו כשיש מתיחות בטחונית הם מובטלים מאונס. וכן, הם הולכים לבלות כשהם יכולים.

 

[פגע רע סדרתי]

בעצם אולי כן?

אולי הבועה וארץ ישראל האחרת נמצאות בירושלים?

 

[mucool2]

זה בועה זה?

בקושי בועית.

 

[מוגג]

אל תעשה עלינו

הבועה-לי

 

[פגע רע סדרתי]

מה אמרת, הבועה-רבע?

 

[shellyland]

אולי.

לא אוכל לתת לך תשובה, מכיוון שאני ארקוד בבועה התלאביבית.

 

[Sea Urchin]

מה? בלי אספרסו?

הרי החיים בבועה הואשמו בשתיית אספרסו ...

 

[תרנגולת ערומה]

בבית קפה תל אביבי נפלה ריקוטה!

בעל הבית אמר למלצר שלום.

 

[פגע רע סדרתי]

סליחה על השאלה אבל

מזה ריקוטה?

 

[אלי ו.]

סוג של גבינה, הולכת יופי עם פסטה

 

[מאי יולי]

איך נכנסתי לבועה התל-אביבית

וואו, איך לא קלטתי שזה קרה לי! עד לפני 3 שנים הייתי ילדה-טובה-קיבוץ-ליד-קריית-שמונה, עבדתי בחדר האוכל ובית הילדים, הסתובבתי עם סנדלי שורש ושתי צמות, והדג היחיד שאכלתי היה שניצל-דג (קבוע בימי רביעי, יום אחרי הפיצה והתירס). ואז זה קרה. נכנסתי לבועה. עברתי לצפון תל אביב (ולמרות שכל חיי גרתי כ-200 ק"מ צפונה מת"א, רק בגיל 20 הפכתי רשמית ל"צפונית" אמיתית), התחלתי לעבוד כמנהלת משמרת בבית קפה בצפון העיר ("אין לנו הפוך. יש קפוצ'ינו" הוא משפט שהשתמשתי בו כשעלמה זק עוד הייתה בקאמל קומדי קלאב, ולא חלמה על ערוץ 2), גיליתי את עולם הסושי הנפלא, התחלתי לגלגל ג'וינטים, ואתם יודעים מה? נדמה לי שאפילו כל ה-ת"וים שלי הפכו ל-צ'. אבל השינוי הגדול היה כמובן שינוי מחשבתי - מצעירה אכפתית ואידיאולוגית, חניכת השומר הצעיר שהפגינה, ובמהלך הצבא לימדה בהתנדבות נוער מבאר-שבע ואופקים, הפכתי לסטודנטית אנוכית ומפונקת, שכל מה שחשוב לה זה הציון הבא ב"תולדות המוסיקה ב'", וכמובן - איפה אמצע את הסושי הבא שלי. כמובן שאני לא רואה חדשות בכלל, כי לא מעניין אותי מה קורה בבית שלי בצפון, אין לי מושג ואין לי דעה על המצב, ובסה"כ טוב לי כאן, בבועה התל-אביבית. אתם מוזמנים להצטרף. <כל הנ"ל נכון, חוץ מהפסקה השנייה.>

 

[shellyland]

אז מאז תחילת המלחמה

איפה כבר הספקת להתנדב? מול מי הפגנת? את מי לימדת? ולחילופין: איפה שתית קפוצ'ינו כי לא היה הפוך? ממי צילמת סיכומים? מה קנית?

 

[מאי יולי]

אז ככה:

התנדבתי לארח את הורי בדירת הסטודנטים התלאביבית שלי. הבעתי מחאתי כנגד כוונתו של השותף שלי להעביר ל"חברים" באמצע החדשות (טוב, זה פרק שכבר ראיתי). לימדתי חברה שלי לקראת מבחני הכניסה לאקדמיה. שתיתי קפוצ'ינו הבוקר בארומה. צילמתי סיכומים מרומי לקראת המבחן בקורס על שופמן. קניתי חומר לשטיפת רצפות שדוחה ג'וקים ו-K-500. איך אני במדד הבועתיות?

 

[shellyland]

בערך כמוני.

רק שאני לא מתייחסת לכך בציניות.

 

[מאי יולי]

אני לא צינית

אני אומרת שהבועתיות לא קיימת.

 

[shellyland]

יקירתי,

שתינו ניסע הלילה לזמר בבובי, נכון? שתינו נשמח לפגוש חברים, נשיר, נרקוד, נשתה (כי זה כלול במחיר) ונתלהב בהתרגשות מ"אלף שיר לצפון". שתינו נחור עם שחר טרוטות עיניים, נצקצק בלשוננו כשנשמע שעוד חייל נהרג הלילה ונבקש מהנהג/ת להעביר ל-88, לראות אם עוד לא נגמרו האלבומים. שתינו נחזור למחשב ונכתוב איך היה מרגש לשיר בצוותא שירי מלחמה ואיך צחקנו ממחרוזת השירים על חיפה ורק אחר כך נגלוש לוואי-נט, לראות אם המלחמה נמשכת - ברוך או לא ברוך. אולי אפילו נשב אחר כך לקפוצ'ינו, כי לא יהיה הפוך. אולי גם נצליח לשכנע אותך לאכול איתנו מחר במסעדה הזאת בדרום ת"א שצפו"ש אוהבת, איפה שכל האקטיביסטים מתכננים לשנות את העולם על צלחת אורז עם עדשים צהובות ובירה שאני לא יודעת לבטא את שמה. אף אחת מאיתנו לא תחטוף התקף חרדה. אף אחת מאיתנו לא תתעורר מהאזעקה. לא נשמע בומים של הפצצות. לא נתכנן מתי הכי כדאי לרוץ למכולת לקנות עוד חלב ולהספיק לחזור לפי מטח הטילים היומי. גם לא נצא להפגין נגד או בעד מטרה כלשהי, כי למי יש כוח אחרי לילה במדבר? שתינו נגיד שחבל על הילדים המסכנים בצפון ושמישהו צריך לדאוג להם לתעסוקה ולתמיכה נפשית, אבל אף אחת מאיתנו לא תיסע לשם לעשות את זה סעצמה או אפילו תפקיד כסף בחשבונם של אלה שכן עושים. לא רוצה לקרוא לזה בועה? לא צריך. רק אל תרמי את עצמך.