הבודהיסטווה

הבודהיסטווה

בדהרמה הבודהיסטווה הוא מי ששם לו למטרה להגיע אל ההארה לא על מנת לשחרר עצמו אלא על מנת שיוכל להיות לעזר לכל הברואים להגיע אל השיחרור המיוחל. מכיוון שזו המטרה, ההולך בדרך הבודהיסטווה אינו מחכה להארה על מנת להתחיל להיות לעזר עבור אחרים. הוא שוקד על פיתוח הנדיבות, האהבה והחמלה לכל הברואים ובפרט לכל בני האדם. הוא נכון לעוזר בכל דרך חברתית או כלכלית שאפשרית עבורו אם כי החשיבות הגדולה היא בלהיות מודל כאדם בדגש על אדם ההולך בדרך דהרמה (שהרי השיחרור של האחרים מסבל לא יהיה באמצעות עוד כסף כנראה) הייתי שמח לשמוע מכם איך אתם רואים את נושא האלטרואיזם, האם יש חשיבות בדרך התפתחות הרוחנית שלכם להיות לעזר לאחרים, לפתח את הנדיבות האהבה והחמלה כלפי אחרים? מי שהולך בדרך הדהרמה אולי יתייחס אל רעיון הבודהיסטווה באופן ספציפי יתקן או יוסיף על דברי אך גם מי שלא הולך בדרך הדהרמה אלא בדרכים רוחניות אחרות יוכל להתייחס לרעיון עצמו - מה מקומם של אנשים אחרים בדרכם הרוחנית. יום מבורך לכולם.
 
../images/Emo13.gif

זה נושא ע-נ-ק, ויש המון מה לומר עליו, מהמון כיוונים. מכיוון שאין לי כרגע את הזמן הדרוש לנסות להתייחס אליו כמו שצריך, אני רק אצטט את הדלאי לאמה שאומר: "אנשים אנוכיים טיפשים חושבים רק על עצמם; אנשים אנוכיים חכמים דואגים לאחרים". ללמוד לראות את האחרים כדומים לנו ושווים לנו באמת, או אפילו חשובים מאיתנו, הוא כנראה אחד השיעורים הקשים אבל המועילים ביותר - לנו ולאחרים סביבנו - שנוכל ללמוד.
 

FreeFeeling

New member
אישה ממאדים ואיש מנוגה../images/Emo65.gif

גם אני מאמין ברעיון שכתבתה, "לראות את האחרים כדומים לנו ושווים לנו באמת, או אפילו חשובים מאיתנו," אולי כמוך או אולי בניגוד אליך, הייתה לי תקפה שכל כך התעמקתי ברעיון הזה (מגיל 15 אולי) שהביטחון עצמי שלי נהיה ל0 אחד גדול. כיום אני עדיין קצת תקוע והרבה פעמים חושבה שהאחרים יותר חשובים ממני ודורס את עצמי ואת הרצונות האישיים בשביל לרצות אותם. כנראה זה מה שקורה כשהוברים לצד השני באופן קיצוני ולא מכובד לטבע הפנימי. בברכה הענן הלבן
 

קמהדנו

New member
ענן לבן ../images/Emo183.gif

אפשר לכנות את התופעה הזו "אגו נמוך" אותה הגברת בשינוי אדרת
 
כן. צריך לזכור

שגם אנחנו יצורים חיים שראויים לכבוד. ואת ההקרבה, או את מאמץ הנתינה, צריך להתאים כך שנוכל לעמוד בו. הוויתור צריך להיות מתוך שמחה ונכונות, לא מתוך תחושה שהרצון שלך לא נחשב פשוט כי הוא שלך. לעתים קרובות נראה לי שדאגה מופרזת לעצמנו - מה שנקרא, אנוכיות - היא זהה עקרונית לביטול עצמי מופרז. ככה או ככה אנחנו רואים את עצמנו כשונים, כנפרדים מהותית מהאחרים, בין אם נחותים מהם ובין אם עליונים.
 
אנשים אנוכיים חכמים דואגים לאחרים

מתוך הבנה שבדאגתך לאחרים אתה מביא תועלת ישירה לעצמך מטיבעו, המשפט מצביע על רווח אישי קונבנציונאלי, אבל אבל אם HH אמר כנראה שההבנה המדוברת איננה קונבנציונאלית.
 
לפי הואג'ראינה ישנן

שלוש רמות של נתינה: הראשונה היא כדוגמת הציטוט של הדאלאי-לאמה שהביאה האשה ממאדים. כאן אולי כדאי גם לזכור בפני מי דיבר הדאלאי-לאמה. הרמה השניה היא נתינה ללא כל רצון שהוא מצד הנותן לתמורה ומבלי שיישאר איזשהו רושם בתודעתו שנתן או וויתר על משהו. הרמה השלישית היא זו של האדם הער, בה אין את מי שנותן, אין נתינה וגם אין את מי שמקבל.
 

קמהדנו

New member
איך

מפתחים נדיבות ורצון לעזור לכל, בלי ההתערבות של המיינד שמחשב חישובים של תועלת עצמית ומעמד (גם מעמד רוחני כולל אידאת הבודהיסטווה)?
 

annandi

New member
"מיינד" זה לא מילה גסה...

"מיינד" הפך פה בפורום למילה גסה, למרות ש"מיינד" יש גם לאדם ער, רק שהוא שאין בו את "הפילטרים" של רעיונות שווא, ותפיסות מוטעות, והוא אינו "מוכתם" בקנאה, שנאה, כעס, פחד וכדומה. אבל בהתייחסות אלינו, אלה שעדיין תודעתם אינה ערה, גם "מיינד" שאינו צלול שמתעוררות בו מחשבות הנובעות מתפיסה של "שלי" ו"אני" (במובן של הפרדה ואנוכיות), המיינד יכול להיות לעזר רב בטיפוח חמלה ונדיבות. במיינד עולות גם מחשבות חומלות ונדיבות, ולאו דווקא של רק מחשבות של "תועלת עצמית". בבודהיזם הטיבטי, בתרגול "מדיטציה אנליטית", משתמשים במיינד בשביל לחשוב על כך שכל היצורים החיים סובלים בדיוק כמוני (מה שמעורר אמפטיה וחמלה), או שכל היצורים בשלב זה או אחר היו אמהותי. המחשבות והמיינד יכולים להיות לעזר ולא רק כמכשול. בוקר טוב.
 

קמהדנו

New member
שום מילה אינה גסה ../images/Emo201.gif

נתת דוגמה טובה - חושבים על כך שכל היצורים סובלים בדיוק כמוני או שכל היצורים היו אבותיי ואמהותיי. יכול להיות שזה עובד במסגרות מסוימות. אבל לרוב האנשים אני מעריך זהו דמיון בלבד שלא ייצר באמת חמלה אלא טלאי חדש במיינד. לדעתי, החיבור לאחרים (כלומר, ערעור אפילו מועט של החומות והגבולות אני/הם) כולל תחושת שותפות, מגיע ממשהו יותר ישיר מאשר מחשבה "על". אחר כך מהחיבור הטבעי הזה נובעות מחשבות מועילות באמת, כמו גם אמפתיה ורצון לעזור לכלל ולאחר
המיינד בהחלט יכול להיות לעזר רב בכל דבר, כמו שנהוג לומר כאשר הוא המשרת ולא האדון
תודה, היה בוקר לא רע
מקווה לראות אותך לעיתים יותר קרובות בשכונה
 
מצחיק, או מוטב לדייק ולומר מעציב,

שמישהו לקח מילה שהיא שם עצם כלשהו, ייחס לאותו העצם תפקודים מאוד מסוימים ועדר של אנשים אימץ לעצמו את המילה הזו מבלי שיבדוק את כל מכלולי משמעויותיה בהקשריה השונים כמו גם את תפקודיו המגוונים עד מאוד של העצם אותו היא מתארת. אתם מדברים כל הזמן על הדברים מנקודת המבט של "סוף הדרך" כביכול מבלי לרצות לקחת בחשבון איזושהי עבודה וטיפוח מודעים ומכוונים שנתפשים משום מה כ"מלאכותיים". העבודה הרוחנית בחלקה הלא מבוטל היא עבודה של סימולציות, ולדמיון יש תפקיד מכריע בעיצובן של המציאויות הפנימיות והחיצוניות שלנו. אין הוא פחות "אמיתי" או "מציאותי" מכל קומפוננט אחר שיש בנו. האמירה שלך ש "אבל לרוב האנשים אני מעריך זהו דמיון בלבד שלא ייצר באמת חמלה אלא טלאי חדש במיינד. לדעתי, החיבור לאחרים (כלומר, ערעור אפילו מועט של החומות והגבולות אני/הם) כולל תחושת שותפות, מגיע ממשהו יותר ישיר מאשר מחשבה "על." היא לא יותר מלופ מחשבתי שגוי שלא מפסיק להרהר ולתהות על משמעותם האונטולוגית של התהליכים המנטלים אותם נרצה להפעיל. במקום זאת עדיף פשוט לנסות את הפעלתם של תהליכים אלה ולראות אם הם יעילים. (המשך יבוא
)
 

קמהדנו

New member
../images/Emo80.gif../images/Emo109.gif../images/Emo205.gif

טוב, בעדר חם ונעים
מיהם אותם "אתם"? מחכה בקוצר רוח להמשך...
 
המשך ../images/Emo27.gif

אנחנו יכולים להתחיל את העבודה הפנימית אך ורק מהמקום והזמן בו אנו נמצאים עכשיו, ולעבוד אך ורק עם הכלים והחומרים שיש לנו עכשיו. במילים אחרות- עם המיינד כפי שהוא על כל סיבוכיו, הסתבכויותיו מחשבותיו, דמיונותיו ושיגיונותיו. כפי שאני מבין את הדברים, באמצעות טכניקות מנטליות של ריכוז, של התבוננות ושל תיעול רצף המחשבות אנחנו מטפחים ומעצימים את תכונותינו החיוביות ומחלישים את ההתניות השליליות. כמו כן כנות בלתי מתפשרת שבעצמה היא הידיעה הברורה של הכוונה והמשמעות של פעולותינו והדבקות בהם, וזאת ללא קשר ללופ המחשבתי שלנו שתוהה בשאלה מאיזה מקום "טבעי" או אחר הם נובעים, תהיה האמצעי שיאפשר לנו לפתח נדיבות ורצון לעזור לכל למרות הההתערבות של המיינד שמחשב חישובים של תועלת עצמית ומעמד. "אתם" זה אתה, בארס ואינקה שמרוב זהירות שמא מישהו יסתחרר בלופ של המיינד המוכתם מייעדים את החמלה או כל דבר טוב אחר שדומה לה ל"חיבור טבעי" או "משהו יותר ישיר מאשר מחשבה "על"." כביכול שממנו הם יגיעו.
 

אינקה

New member
יופי שהעלית את זה

לדעתי הנושא ראוי לשרשור חדש, אתה מוזמן לפתוח.
 
למעלה