הבהרת עמדות
שלום לכל קולטי החדשים ומעריצי בפורום! חתימות אחר-כך!
רציתי להבהיר משהו קטן, חביב ופלצני כאחד: הסידרה המטופשת להחריד "אולי זאת אני", עוסקת בילדה מפונקת, שנראית כמו שדון היצא מרווח זוג הישבנים משכבר הימים שלי, ומתביישת במשפחתה, שכל מה שעשתה היה להקים "כלבויניק", ואולי להוציא מספר משפטים מטומטמים, שגובלים בהפרעה נפשית. מולי (מטומטמת משל עצמה), עושה הכל בכדי לא להידמות למשפחתה, שנסתמנה בעיני כמטומטמת להחריד, אך פחות ממולי. נקודת האור היחידה בסידרה היא גראנט. חתיך עולמי, שלשמחתי המלבבת, התסריטאים הקריצו לו אופי מושלם! לדעתי התוסף המזוויע ביותר לסידרה היה ריק, טמטום מהלך, צר אופקים שלא תורם דבר לסידרה. השאלה המתבקשת:איך לעזאזל אני סובלת את הסידרה הזבלונית שגובלת בכלומניקיות ותסריטאות של ילד בגן כאחד? הומור! סצינה נחרטת בזיכרון, היא הפעם בה גראנט אמר לאביו כי הוא מאוהב במישהו שאסור לו. אביו החל במסכת שאלות של "זה התאומות?", "זה אמא?", "זה מולי?" נקודת אור נוספת:מיה (המקסימה!) יהודיה! אני כ"כ אוהבת את הדיאלוגים של מיה, שניחנים בנושאים שבין יהדות לטיפשות של מולי, ונסתיימים בעיסוק אינטנסיבי סוחט דמעות בגראנט-תחזוקת הסידרה המזורגגת בעליל!...
שלום לכל קולטי החדשים ומעריצי בפורום! חתימות אחר-כך!