לא הבנתי.כשפרנסת,היו לך פריבילגיות של לצאת עם
חברות,והיום כשבעלך המפרנס-הוא הנוקט בעונשים? חי נישואין הם ויתור הדדי ותמידי,והגעה לעמדות המקובלות על שני הצדדים,פעם לכאן ופעם לשם. אלא שמכאן ועד לאסור עלייך? יש לי תחושה כי בעלך מקטין אותך,כובל אותך,גורם לך להיות אחרת,ואולי האישה שמתאימה לו על פי אמונתו וחינוכו. אם כך הם הדברים-אלו דברים עקרוניים,שיפתרו בטיפול,שיחות,או ב..כן סליחה.גרושין. "איום" הרבנות =בעיני לאולטימטום,ובאלה או בכזה לא משיגים דבר,מלבד כעסים מצטברים,המון מריריות,ותחושה של עשיה מחוסר ברירה. היבמצבך-הייתי שואלתאת עצמי מה ואם בכלל אני מרגישה לבעלי,ואיך רואה את המשך חינו המשותפים,אם בכלל.
