n o g a m o o n
New member
הענין עם הבדידות הוא.....
שעד שלא מרגישים אותה לא מתעסקים איתה. למה הכוונה? כשאנחנו מרוצים מעצמנו (מכל סיבה שהיא) ושמחים בחיינו ובסובבים אותנו אנחנו לא מרגישים בדידות גם כשאנחנו לבד. אך ברגע שמשהו קורה, ומשפיע עלינו ( כמו : פרידה ממישהו אהוב ,מעבירים עלינו ביקורת ,מעליבים אותנו, מתייחסים אלינו שלא כראוי ) גורם לנו לפקפק בעצמנו ולא להיות כל כך מרוצים או אז אנחנו מרגישים פתאום את הבדידות. גם אני מכירה את הבדידות מגיל צעיר , גם אני סבלתי ממנה לא מעט. היו תקופות ארוכות של מלנכוליה ודמעות בשל הבדידות הזו. הרגשתי אותה גם כשהייתי בחברת אנשים אחרים , כי לא הייתי מרוצה מעצמי איתם. אבל בשנים האחרונות גיליתי שאיפה שיש שמחה ואושר (אמיתי) אין בדידות. גם כשאני לבד לגמרי. ואני לבד הרבה. כל אחד מוצא את השמחה והאושר במקום אחר, כמו שכתבה גלינקה : "זה יכול להיות רוחניות, דת, עבודה למען קבוצה אנושית, אידיאל, עבודה למען הזולת, איכפתיות כלפי הזולת, תרומה לאנושות....מקשיבים לנשמה של השני, ויש איזשהו חיבור פנימי" בסידרה כמו בכל סידרה לא מראים לנו הכל, עורכים ומביאים רק את מה שנראה למפיקים שיעניין את הקהל. ולכן אנחנו לא רואים את שלבי הבדידות שעוברות הנשים כשהן מגיעות לבית. אף אחת לא מדברת על בדידות אחרי שהצליחה במשהו והיא מרוצה מעצמה.
שעד שלא מרגישים אותה לא מתעסקים איתה. למה הכוונה? כשאנחנו מרוצים מעצמנו (מכל סיבה שהיא) ושמחים בחיינו ובסובבים אותנו אנחנו לא מרגישים בדידות גם כשאנחנו לבד. אך ברגע שמשהו קורה, ומשפיע עלינו ( כמו : פרידה ממישהו אהוב ,מעבירים עלינו ביקורת ,מעליבים אותנו, מתייחסים אלינו שלא כראוי ) גורם לנו לפקפק בעצמנו ולא להיות כל כך מרוצים או אז אנחנו מרגישים פתאום את הבדידות. גם אני מכירה את הבדידות מגיל צעיר , גם אני סבלתי ממנה לא מעט. היו תקופות ארוכות של מלנכוליה ודמעות בשל הבדידות הזו. הרגשתי אותה גם כשהייתי בחברת אנשים אחרים , כי לא הייתי מרוצה מעצמי איתם. אבל בשנים האחרונות גיליתי שאיפה שיש שמחה ואושר (אמיתי) אין בדידות. גם כשאני לבד לגמרי. ואני לבד הרבה. כל אחד מוצא את השמחה והאושר במקום אחר, כמו שכתבה גלינקה : "זה יכול להיות רוחניות, דת, עבודה למען קבוצה אנושית, אידיאל, עבודה למען הזולת, איכפתיות כלפי הזולת, תרומה לאנושות....מקשיבים לנשמה של השני, ויש איזשהו חיבור פנימי" בסידרה כמו בכל סידרה לא מראים לנו הכל, עורכים ומביאים רק את מה שנראה למפיקים שיעניין את הקהל. ולכן אנחנו לא רואים את שלבי הבדידות שעוברות הנשים כשהן מגיעות לבית. אף אחת לא מדברת על בדידות אחרי שהצליחה במשהו והיא מרוצה מעצמה.