הארה ביהדות

capital

New member
תיזהר זה שורף תאי מוח - ../images/Emo5.gif

אני צריך אותך בפורום
 
תשובות

לאינקה: אני מבין את הבודהא-דהארמה כדרך המובילה לחירות מוחלטת מכל מה שמשעבד, רעיונות, רגשות, מנהגים, השתייכויות אתניות, מיגדריות ודתיות, מאלים שונים ומשונים בין אם זה האל הבורא כפי שהוא נתפש בדתות המונותיאיסטיות ובין אם אלו אלים של דתות אחרות, וכל מה שעולה על דעתך שמסוגל ליצור סבל-- מהמימד המעודן ביותר שלו ועד למימד הגס ביותר שלו. כמו כן הבודהא-דהארמה מובילה אל הנירוונה, אותו מיסתורין חסר שם אשר נמצא מעבר לכל המשגה אנושית שהיא. ביהדות החירות היחידה שיש לך היא תחת ריבונותו של האל. אם לא תהיה עבדו אתה תהיה עבד לאויבך (רעיון מעלה חלחלה ליהודי כיוון שפוטנציאלית כל אחד הוא אויבו). הרעיון הזה שזור כמעט לכל אורכה של התורה. גם האל היהודי הוא מיסתורין חסר שם אך עפ''י היהדות אנחנו רק יכולים להימצא בתהליך אינסופי של התקרבות אליו. אנחנו מרבים לדבר על "חיי היום יום" כאילו זה דבר מובן מאליו. חיי היום יום לא מסתכמים אך ורק בשטיפה הקערה אחר האכילה. חיי היום יום של היהודי המאמין שונים עקב מנהגיו הדתיים המרובים מחייו של לא-יהודי בנורבגיה, למשל. לקפיטל: הריקות (שוניאטה) היא לא אין ולא אין-סוף. היא היעדר העצמיות של כל התופעות וגם ההשתנות המתמדת של עולם התופעות. היא לא בוראת ולא מחריבה, והיא בטח לא אלוהות; היא פשוט אספקט של המציאות. ונירוונה היא גם כן לא אין ולא אינסוף. היא סוף הסבל, היא כיבוי התשוקות, הסוף להיוולדות מחדש, השקט והשלווה המוחלטים, לא קיום או אי קיום, וגם היא אינה אלוהות. לצופית: את יכולה להאמין במה שאת רוצה, אבל לפחות כפי שאני מבין את הבודהיזם והיהדות האמת שלהן שונה: האמת עפ''י היהדות שיש בורא לעולם והאמת עפ''י הבודהיזם היא שאין בורא לעולם. אנחנו תמיד נוטים להניח שיש איזושהי אמת אובייקטיבית כלשהי בניגוד לעולם התופעות שאותו אנו תופשים כמתעתע ומאכזב, ואנו גם היינו רוצים להאמין שיש רק אמת אחת, אבל עובדה היא שהויכוח בנושא זה לאורך הדורות מעולם לא הוכרע באופן חד-משמעי ומספק. והייתי משים את ליבך לעובדה שצורך נפשי עמוק שאת משליכה על רעיון כלשהו אינו הופך אותו לנכון . אנשים שונים ממסורות שונות הגיעו לתובנות דומות וזהות, אך הם גם הגיעו לתובנות שונות ללא שום דימיון ביניהם. לטעון שהשוני הוא רק במילים, מושגים או במנהגים זוהי טענה שטחית, שמתעלמת מהעובדה הפשוטה שבצד הדימיון הבסיסי בין בני אדם ובין קבוצות אנושיות ישנה גם שונות גדולה מאד וגם זרות בלתי ניתנת לגישור.
 

אינקה

New member
אין חירות מוחלטת

חירות היא ההפך משיעבוד. זו עדיין תפיסה דואלית ולכן היקשרות. ה"חירות" היחידה האפשרית היא חירות מתפיסה דואלית. חירות מתחושת השיעבוד, מהצורך להשתחרר. השאלה על כן היא האם היהדות היא תרגול המוביל לשחרור מתפיסה זו, ולא כיצד מוצגת ה"דהרמה" היהודית בפני המאמינים. המנעות משיפוטיות, תשומת לב מרגע לרגע, עשייה עבור אחרים, פעולה בתיאום עם המסורת וחוקי הטבע... זוהי הדהרמה הנכונה בכל שם שיקראו לה האנשים. האם יש לך דהרמה אחרת?
 
אינקה

אמרתי לך שאנחנו מבינים את הבודהיזם והיהדות באופן שונה.. סע לשלום חביבי ובהצלחה
 

אינקה

New member
שנטידווה יקר

אינך רק מבין את הבודהיזם שונה ממני, אלא גם מחכמי הזן לדורותיהם. זן מאסטר וו בונג סיפר על רבנים (קונסרבטיבים כמדומני) הלומדים במרכז הזן ביפן. כמרים נוצרים לומדים במרכזי הזן בארה"ב ויש דוגמאות רבות להבנה משותפת עם דתות שונות על המהות האמיתית שביסוד כל הדברים. הציטוט שמשקף ביותר את התוצאות של תרגול הזן-בודהיזם על ידי אנשי דת אחרים הוא "בעקבות תרגול הזן אני מבין טוב יותר את האמונה שלי". כמדומני שנאמר על ידי אחד הרבנים. העקרון הראשון של הזן הוא שהכל הוא הכל ללא הפרדה: צורה היא ריקנות וריקנות היא ריקנות. זה נקרא גם זן שכלתני. העקרון השני הוא שהכל הוא הכל: צורה היא ריקנות וריקנות היא צורה. זוהי כַּכוּת זן. העקרון השלישי הוא שהכל הוא כמות שהוא: צורה היא צורה וריקנות היא ריקנות. זהו הזן אותו אנו מתרגלים. הזן מצביע אל האמת, לכן עכשיו אבקש ממך תשובת אמת: האם אני ואתה שונים או זהים? היזהר! :)
 
הזן הוא אף לא אחד

מהדברים שמנית למעלה. אני לא יודע איזה זן אתה למדת, אבל אני יודע מה אני למדתי. כל עוד אתה רומז או מצהיר באופן ישיר או עקיף על "היצמדותי" לדבר זה או אחר אני לא מוצא שום טעם להמשיך דיון שמוביל ל dead end, שכן פה נגמרות המילים שאוכל לכתוב ותישאר רק השתיקה. אני לא יודע אם שמת לב אך השתיקה שלי נוכחת כהודעה בשירשורים שכן כתבתי להם כמה מילים, והיא מביעה את תגובתי. אבל בכל זאת אנסה שוב לומר כמה מילים, בתקווה שאוכל לעשות זאת ביתר בהירות מהפעמים הקודמות: אינני אומר שאין דומה ואפילו זהה בין דתות/מסורות/דרכים (או כל מה שתירצה לקרוא להם). אבל יש גם שוני רב בין כל אלה, ואנו חייבים לתת לו משקל זהה כמו לדמיון ולזהות. אין דת "שמציגים" בפני המאמינים. הרי מי שמציג את הדת למאמין הוא מאמין בעצמו. אין גם דת שהיא נפרדת מהמאמינים בה, ולכן אומר שאין בה משהו שיקרי או מזויף, כיוון שהדת תתבטא במספר אופנים כמספר האנשים האוחזים בה. כבר ליבוביץ' הצביע על העובדה שאפשר למצוא צידוק לכל דבר (מן התורה), והעובדה היא שהרב ש''ך מצא צידוקים בתורה לנטישת יהודה, שומרון וחבל עזה ולעומת זאת הרבי מלובביץ' הביא צידוקים אחרים מן התורה מדוע אסור לנו לנטוש אפילו שעל אחד מאזורים אלו. ומי מאיתנו יכול להחליט באמת מהי התורה "האמיתית" ומהי "לא"? ועכשיו להבדלים בין יהדות לבודהיזם, ולמרות מה שטענת לעיל אני מתעקש לומר שההבדלים מהותיים הם, אם אתה מסכים איתי שאנו יכולים לקרוא למשהו שנוגע ישירות לעצם חייו ומותו של אדם כ"מהותי": היהדות מתחילה את דרכה בהנחה מופשטת (שאינה ניתנת להוכחה או הפרכה, וכבר אני רואה בעיני רוחי את כל הקפצנים האתיאיסטים והמאמינים שיוכיחו חד-משמעית שיש ואין אלוהים
) שמופיעה בפסוק הבא: "בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ וכו'..." הבודהא מבסס את תורתו באמת האצילה הראשונה שאומרת כך: "האמת בדבר הסבל היא זו: לידה היא סבל, זקנה היא סבל, מחלה היא סבל, מוות הוא סבל, התחברות אל הבלתי נעים היא סבל, היפרדות מהנעים היא סבל, חוסר מימושן של תשוקותינו הוא סבל…" תנסה לכמה רגעים להתבונן ולחוש את ההבדל בין שתי האמירות הללו..... ואחרי שהתבוננת וחשת, אני ממשיך-- האמירה הראשונה (היהודית) מציבה את תחילתם של הדברים בסיבה ראשונה, שלמעשה היא מעבר להשגתו של השכל שמכיר בה, שהיא גם חיצונית לאדם ואין לה שום קשר ישיר למצבו שלו. האמירה הבודהיסטית לעומתה, מתחילה באדם עצמו, וליתר דיוק במצב בו הוא נמצא בעולם. בניגוד לאמירה היהודית שהיא נשארת בתחומו של השכל כרעיון מופשט, את האמירה הבודהיסטית ניתן לוודא בהתנסות ישירה על עצמך. כמובן שגם עליה ניתן להתווכח אם היא נשארת במישור של דיון מופשט, אבל כחוויה אין אדם שיכול באמת להכחיש את הסבל, שכן כל אחד מאיתנו מכיר אותו מתוך חייו שלו. ולגבי אותם אנשים שהאל הבורא לא קיים מבחינתם, חווית הימצאותו תמיד תהיה מחוץ למארג חייהם. במדרשים אברהם מתואר כמי שחווה את העולם כבית בוער באש. גם בסוטרות העולם מתואר כבית בוער באש, אך אברהם מחפש את בעליו של הבית הבוער, והבודהא בניגוד אליו מחפש דרך לברוח ממנו. ההבדל הוא בין שני המשלים הוא לא סמנטי; הוא הבדל שבתחושה: בעוד שהאחד (אברהם) רוצה להציל את חייו בעריכת חוזה עם בעל הבית, הבודהא מחפש רק הדרך אל החופש. ביהדות מתנהל דיאלוג מתמיד (בחלקו ואולי ברובו מר מאוד) עם האל. בבודהיזם אין דיאלוג כזה בין הבודהא לתלמידיו. ביהדות האל הוא משהו שלעולם בלתי מושג, ורק אפשר עד גבול מסוים להתקרב אליו (ותחסרנו מעט מאלוהים-- תהילים) ובבודהיזם אתה בעצמך יכול להפוך לבודהא (בבודהיזם מצב של בודהיות הוא מצב של המוחלט העליון). ביהדות למרות שיש בך חלק אלוהי שזהה לאל עצמותו תמיד נשארת מחוץ להשגתך ותמיד חיצונית לך. בבודהיזם אין שום סיבה חיצונית ראשונה המכוננת שלך ושל העולם מלבד המיינד שלך שהוא אתה עצמך. התופעה שאתה מתאר בהודעתך למעלה היא בבחינת יוצא מן הכלל; הרבנים והכמרים הללו לא יכולים להתכחש (ובצדק רב מאד) לאמירות של דתות, תרבויות ועמים אחרים. אבל לצערי זה לא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, אלא הכלל מעיד על הכלל-- רוצה לומר שבמקרה של הדת היהודית והעם היהודי רובו מונהג עדיין עפ''י תפישות של בדלנות, של קנאות, ושל אלימות. ראה את המאבק האינסופי בארץ הקטנה שלנו, את הגלות המרה ב 2000 השנים האחרונות ואת המיתוס המכונן של בני-ישראל כעם אלים וכובש בשם האמת של אמונתו. אכן היו בודהיסטים שהשתמשו בבודהא-דהארמה כעילה לאלימות ומלחמה, אבל שוב, הם היו יוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל. העמים האסייתים אכן נלחמו זה בזה באכזריות קשה, אך לא בשמו של הבודהא. ברוב המקרים הייתה תורתו של הבודהא גורם ממתן, משכך ומפיים. הנזירים התאילנדים שהלכו בשטח המפורז בין הניצים במלחמת האזרחים בתאילנד, הטיבטים במאבקם הלא אלים, ועד אשוקה (במאה השלישית או השניה לפני ספירת הנוצרים) שממלך אכזר הפך לנושא דגל הסובלנות כלפי דתות ועמים שונים שחיו בממלכתו. כדי להגיע ביהדות לתובנות הדומות לאלו של הבודהיזם אתה נזקק ליצירה של מערכת פרשנית מורכבת ביותר, בעוד שאצל הבודהא הדברים פשוטים וישירים כמעט עד כדי גיחוך. אם הבנת את אשר ניסיתי להבהיר ואם לאו, מבחינתי אמרתי את מילותי האחרונות בנושא זה. ובאשר לתשובת האמת אותה ביקשת ממני: קאץ!
 

capital

New member
יפה אמרתה

אני לא חובב טקסטים ארוכים אבל הפעם זה היה עם הרבה טעם לדעתי, ההבדלים המרכזיים שבין הבודהיזם ליהדות: במהות היהודי מקבל "אישור" מהכתובים הבודהיסט מקבל "אישור" מהפנימיות שלו במטרה היהודי שואף לקיים את כל המצוות האל (הבנתם אינה הכרחית) הבודהיסט שואף להשתחרר: מהסבל וממגבלות התפיסה בדרך דרך היהדות היא האמונה באל, בתורה ובדברי החכמים דרך הבודהיסט היא ההבנה (אינטואיטיבית) המלאה של המציאות
 

אינקה

New member
תשובת אמת :)

ועכשיו, האם התשובה לשאלה האם הבודהיזם והיהדות זהים או שונים, שונה מהתשובה לשאלה האם אני ואתה זהים או שונים?
 
מה פתאום אינקה

חביבי. התכבד נא בהם אתה בעצמך... שכן ראוי להם אתה יותר ממני..
 

אינקה

New member
בשום אופן לא ענישה או אמירה ערכית

באחד מסיפורי הזן (אני תמיד שוכח את השמות :) מסופר על תלמיד ששאל שאלה את מורהו. השאלה היתה כמדומני "האם אני ואתה שונים או זהים". בתשובה המורה צבט אותו בידו. "איי" זעק התלמיד "כשתבין מאין מגיע הכאב, תדע את התשובה" אמר המורה.
 

capital

New member
אינקה, זה נשמע כמו "סופר דת"

נשמע כמו תיאוריה מקבילה לתיאורית הכוחות (שדות) המאוחדת שבפיסיקה כמו בפיסיקה זה לא צלח מה שזה בעיקר משקף, זה רצון "קפלרי" לאלץ מושגי יופי אנושיים לתוך הסבר כולל של המציאות
 

אינקה

New member
לא ידידי

מדובר רק על זן. לא זן שמדברים עליו - זן שמתרגלים אותו. אין טעם לדבר על היעדר שיפוטיות והיעדר היקשרות - אכן אלו רק מילים מתות. תלמידי זן אינם מתרגלים מילים מתות, הם מתרגלים זן. בעיני מתרגל הזן מה שקיים - קיים כאן ועכשיו. הפטריארך הנוכחי, זן מאסטר סואן סון אומר: ללא מחשבות, המיינד שלי זהה למיינד שלך. אז מה ההבדל בין יהדות להבודהיזם? כשאינך מתרגל זן - יש לך מחשבות רבות ולכן הבדלים רבים. אבל כשההכרה שלך צלולה - כיצד יכולים להיות בה הבדלים? תלמיד שאל את המאסטר מהו בודהיזם - וקיבל שלוש מכות במקל הזן. אילו היה שואל מהי יהדות, כמה מכות היה מקבל בתשובה?
 
למעלה