האקס שלי "רודף" אחרי ....
יצאתי עם בחור זמן לא מבוטל. במהלך הזוגיות שלנו שגרנו גם יחד, למדנו את אותו מקצוע. אחרי השנה השלישית הוא רצה לקחת לעצמו קצת חופש ולנסוע לטיול של החיים, אני רציתי להצטרף גם יחד, אך הוא אמר "עזוב, אני צריך קצת זמן בשביל עצמי, אני רוצה להיות לבד, לגלות מרחבים חדשים רק עם עצמי". כמובן שזה היה קשה, אז מה נפרדים
לכמה זמן תסע
אולי תתחיל את הטיול ואני אצטרף
אך כל התשובות עלו ב....."אני צריך ת'זמן שלי". אמרתי בסדר, מה אני יכול לעשות. אם המציאות כופה עליי סוג של פרידה או זמן לא ברור, נתמודד. הוא שלח גלויה פעם אחת וזהו. אחרי שלושה חודשים שמעתי מחברים שהוא חזור, מאוד שמחתי, רציתי להאמין שזה בגלל שהוא התגעגע אליי. התקשרתי אליו ונפגשנו לארוחת צהריים. הוא סיפר איך היה וכולו מחויך והואשר יולא מעיניו הבורקות כשהוא מדבר על כל החוויות שלו. הייתי מאושר בשבילו ועוד יותר מאושר לשוט במחשבה שאנחנו חוזרים לגור ביחד. הוא שאל לשלומי אחרי שסיים לספר. אמרתי לו שבסדר, שאני שמח שהוא כאן, שאני התגעגתי אליו מאוד, שהיה לי לא קל. ושאלתי....."מה קורה איתנו מכאן"
הוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה, שהוא הכיר מישהו, והוא קצת מבולבל. הוא חשב הרבה עלינו והוא חושב שאולי כשאי שנמשיך הלאה, שהוא הבין דברים בטיול ומכאן שוב....לא היה מי שיקשיב נאטמתי לחלוטין. אחרי חודשים הבנתי שהוא והבחור כבר גרים ביחד, ויותר גרוע מזה, הם בכלל הכירו בארץ ולא בטיול והיו בקשר כל הזמן הזה שהוא טייל. עוד התרסקות לנשמה הרגישה שלי, לדימוי העצמי לכל חלק בהוויתי ובגופי. אז הוא בגד בי
השאלה שליוותה אותי הרבה זמן. בחרתי לקחת את הדברים שלי ולברוח מכאן, כמה שיותר רחוק, לא רוצה להיות כאן, לא מסוגל לחשוב שאני אלך ברחוב ואראה אותו עם הבן זוג החד שלו. ועוד לחשוב שאוטוטו אני אמור לראות אותו בלימודים שוב. החלטתי לנסוע לחול ולהתחיל ללמוד בסמסטר שלאחריו, וכך לא אצטרך לראות אותו. חזרתי לארץ ושוב התחלתי לעשות חישובים באיזה קורס הוא יהיה ובאיזה לא. מה הוא היה צריך ללמוד קודם ומה לא. החופשה כמו שאתם מבינים לא באמת הרחיקה אותו מראשי. והנה אני נכנס לכיתה בסמטסר שכבר בקושי יש תלמידים והוא יושב לו בכיתה
הרגשתי שהחיים עברו להילוך איטי כל צעד שלי לעבר הכיסה היה נראה כמו נצח, הייתי משותק, לומר שלום לא לומר שלום, מה עושים
הוא אמר "היי" אני עניתי בחזרה וישבתי על הכיסא. ואיפה היה הכיסא בדיוק מאחוריו. אז עכשיו אני גם צריך לראות אותו מלפני כל הסמסטר, להתסכל לו על הצוואר שכ"כ אהבתי
. לראות אותו מהצד כשהוא מחייך. אלוהים איך יכול לקרות מצב כזה
מה לא עשיתי בשביל לא לראות אותו והנה הוא יושב לי כאן סמסטר שלם. לעזוב את הקורס או להמשיך
לדבר איתו או להתעלם
לחנוק אותו למוות ולשיר עליו שירי מנטרה מופלאים. מה אני עושה? ושוב אני יוסף.
יצאתי עם בחור זמן לא מבוטל. במהלך הזוגיות שלנו שגרנו גם יחד, למדנו את אותו מקצוע. אחרי השנה השלישית הוא רצה לקחת לעצמו קצת חופש ולנסוע לטיול של החיים, אני רציתי להצטרף גם יחד, אך הוא אמר "עזוב, אני צריך קצת זמן בשביל עצמי, אני רוצה להיות לבד, לגלות מרחבים חדשים רק עם עצמי". כמובן שזה היה קשה, אז מה נפרדים
