אני שותפה לתחושה ולדעה
שבן הזוג שלי והזוגיות בבית חשובים יותר מהכל, ושאעשה הכל על מנת לא לפגוע (בו) ולשמר (אותה). אבל משפטים כמו "רגשותיו של הנוסף אינם רלוונטיים" קצת גורמים אצלי לאובדן שלוות הנפש. אני מצטרפת לזמנית וחושבת שכשהזוגיות בבית טובה ומבוססת, וכשהתקשורת זורמת ופתוחה, אפשר לדבר על הכל, לגלות הבנה ואמפתיה, ולהבין יותר טוב אחד את מקומו של השני. ממקום כזה יכולים לקרות ניסים (בחיי, ניסים) ולהמצא פתרונות שאפילו לא חלמנו שאפשריים (מנסיון...)
ברור שאפשר לעשות "פוס", לקחת הפסקה כדי לחשב מסלול מחדש, להתרחק מעט כדי לקבל פרספקטיבה - הכל אפשרי. אבל לדבר על "חיתוך קר ואכזר" (ואם להודות באמת, ייתכן שגם מעט אימפולסיבי) זה בעייתי ביותר, ואני מאמינה שזה דבר שברוב המקרים נאמר ממקום תיאורטי בלבד.
(במאמר מוסגר: אני, באופן אישי, לא הייתי נשארת בזוגיות עם נוסף, בה "חרב החיתוך" מאיימת באופן תמידי על צווארי, בכל משבר, קטן כגדול, שעובר עליו ועל זוגתו. מהנסיון שלי, וממה שאני רואה, וקוראת, מסביב, יש לא מעט משברים כאלה, ורובם, כאשר הם מנוהלים בצורה נכונה, על ידי בני זוג אוהבים וקרובים, מצליחים להפתר).