האמת ? נמאס לי

רות 2

New member
עד שהתרגלתי לשם המיוחד -נקוצאן

....נעלמה החתולה ..וחזרה עם פינגפונג... שלום רב לך ציפורה נחמדת.. גם "קבוצת האנשים" לה את משייכת עצמך ולמרות הטוטליות הריגשית..בטוחני כי יש לך בבחירה את החשבה... הלא ריגשית , באשר לסירי עדיפויות.. עוד לפני ואפילו במהלך המשיכה הפיזית המשיכה האינטלקטואלית,אליו במיוחד לאור הנסיון/התנסות שלך..?? ואולי רק אולי? הכל מתחיל ונגמר.. במפח נפש לאחר התנסויותיך בשל העובדה שציינת... "הטרואמה של הכאב נישארת מחוץ לדיבור הישיר שלי" אמנם את מפנה את הכאב ל..יצירה עשייה וכתיבה... אבל הוא הכאב נישאר ..איי שם עמוק כי איתו את לא ממש מתעסקת ,איתך עם עצמך את לא ממש עסוקה ולא נותנת לעצמך את האפשרות לדו שיח.. בין עצמי לאני...רק הופכת את הכאב ל.."חומר"... (ושלא תחשבי אני באופן אישי ,מעריצה אנשים שיודעים להפוך כאב ריגשי לחומר...אם בציור,כתיבה ואומנות בכלל...) אבל להפוך את הטראומות/הכאב לדרך בריחה /דרך קיצור ולהשאיר את הכאב מונח שם.. ממממממ .. הגברת תישאר עם אותה האדרת.....בסופו של דבר ואולי, אף בתחילה של מערכת חדשה... כי כך לא נסיון העבר הוא שינחה אותך אלה החשש מאותו כאב הוא שינחך... לעשות שוב את אותן טעויות.... (כל דבריי אלו באים בסימן שאלה.. ולא בסימן קריאה)
 
מתחברת מאוד לדברי רות

ורוצה להוסיף כי אין יותר הרסני מהדחקת הכאב ובריחה מאוחר יותר זה חוזר אלינו בריבית |ניצת שלצערה התנסתה ולמדה|
 
רות, כרגיל דבריך כאור

אבל ההנחה שההתמודדות עם הדברים כיצירה היא בריחה - היא מוטעית. היצירה היא ההתמודדות. אני לא מסכימה עם המחשבה שיצירה זו בריחה. זהו חוסר הבנה של מהו תהליך היצירה. אישית, אני חושבת שתהליך הטיפול הפסיכולוגי לא ממש יכול לעמוד מול התובנות שיש ביצירה. כולם שולחים את כולם לטיפול, וזו נראית לי בדיחה, כי תכל'ס אחוז האנשים שבאמת יכולים להשתמש בטיפול ככלי אמיתי - הוא לא ממש גדול. לא הכל מתחיל ונגמר במפח נפש בגלל הטראומה. הגעתי לפורום הזה בגלל קשר נמשך, ומשמעותי וקרוב שקרס, והכאיב לי מאד. אני לא מקבלת את העמדה שאני לא מתעסקת בכאב, אולי ההפך הוא נכון. אני מתעסקת בו כל כך הרבה עש שזה כבר הופך לכאב נוסף. כמו שאמרתי - "אני לא מסוגלת להפרד" ואי המסוגלות הזו היא החפירה האינסופית בכאב, במה היה ואיך יהיה ומה קרה ואיך אפשר אחרת. אני לא ממש חושבת שאפשר לסלק את הכאב שנותר אחרי פרידה כואבת. הוא נותר שם כסוג של תמרור, כלישה של החומרים של החיים. יעידו כאלף עדים ההודעות החוזרות ונשנות שלי בפורום סביב הכאב הפרטי. ... זה ש"שריטות" עמוקות, צלקות נותרו בי, זו עובדה כואבת אבל היא שם. בניגוד לאחרים שמאמינים או מרגישים ש"הכל בסדר" ואפשר להמשיך הלאה, אני מודה ששום דבר לא בסדר, ומאד קשה לי להמשיך הלאה. גם כמעט שנה אחרי הפרידה האחרונה. הייתי כל כך שם בקשר הזה, כל כך האמנתי בו וכל כך נתתי, שאני מתקשה לחשוב על עצמי עם גבר אחר, מזועזעת מהרעיון שאולי "הוא" עם אישה אחרת........ בשנים הקודמות, בשום פנים לא איבדתי את האופטימיות שלי, ואני בדרך כלל מגיעה רעננה ופתוחה לקראת קשר חדש, אבל הרבה יותר קפדנית ובררנית. לחשוף בי את הקומה של הכעס והחשדנות, צריך להיות נאסטי במיוחד ולפגוע בי כדי שהכאבים יחזרו לשלוט עוד פעם בסצינה. עכשיו לעומת זאת, אני במחסור מוחלט באנרגיה וברצון להתחיל סיפור חדש. יש רק בנאדם אחד בעולם שאני עדיין מרגישה כאיש הקרוב אלי, אפילו אם אני כועסת עליו, רותחת עליו, ולא באופק שלו. וסליחה עם הדברים כתובים קצת יותר מדי מהבטן....
 

רות 2

New member
בהמשך להתכתבויות שלנו בפורום בעבר.

אנכנו מגלות את מה שממש לא מפתיע וכבר ידוע לנו ..אנכנו שונות, כל אדם שונה הוא, בתגובותיו פתרונותיו, והתיחסותיו המעשיות והמחשבתיות באשר לעבר כואב ..באיזה מגירה לשים את אותו כאב, ובאיזה צורה להתמודד עם כאבו... דרכך עקלקלה ארוכה ויצירתית..(כך לפחות ניראה לי) דרכי ישירה וקצרה(עניין אמנם יחסי) אמנם נסיון העבר מוכיח כי עשיתי שימוש בזמן האבל והכאב ביצירה כמו פיסול וציוראל לא שם התמקדתי.. במילים אחרות...אם נכנס לרגע אני ואת למטבח... אז.... אני מעדיפה לטגן את "המוצר" משני הצדדים... ואת מעדיפה לבשל את "המוצר" בבישול איטי בשני סוגי הבישול יומאר לך השף... שחשוב לתת לאדים לצאת../..לכאב להתאדות
 
אני דווקא מאנשי הסושי

אם בענייני אוכל עסקינן - אני לאו דווקא חושבת על יצירת אמנות כבישול איטי. לפעמים זה דווקא סושי! זה אוכל אהוב עלי במיוחד - ואני מוצאת אותו כמטאפורה מתאימה: "לנגוס בבשר החי", משהו בסגנון הזה..... כלומר - היצירתיות של הסושי, מבוססת לא מעט על הרעיון שאפשר לשמור על טריותו של החומר החי, במינימום של פגיעה במרקם הבסיסי הטבעי שלו, ובכל זאת להפוך אותו למאכל טעים, ומדהים ביופיו. כלומר: הבשר החי, בחיתוך שונה ובעיצוב אחר, יכול להיות ליצירת אמנות, מבלי לגרוע מן העובדה שזה בעצם חיתוך בשר החי...
 

just yael

New member
אכן כן, יום ראשון...

בדברי גורן, התייחסתי לדבריך, וכנראה שהבנתי אותך לא נכון. איני בעד שינוי הווית אדם, כל אדם הוא נפלא באשר הוא, ואכן, לכל סיר יש מכסה, ואפילו הרבה מכסים. אתה כמכסה, מן הסתם יש לא מעט סירים שישמחו לקראתך. לוותר? לא. אבל יחד עם זאת , להסתכל על העולם במבט בוחן, יחד עם הרבה אהבה. יתכן...רק יתכן, שאם תחוש עם הסיר שמצאת באמת טוב, ישנן פינות שיתעגלו, או אולי ישתייפו מעט, ויהיו פחות חדות. יש מקום להתפתחות אישית גם בגילך המופלג... לגבי השונה בעיני האחרים, זה נגזר מהדברים שכתבת קודם. לא התכוונתי לרגע לומר שיש בך דברים שונים אלו או אחרים...שמור על מי שאתה, וקפוץ פעם לביקור.
 

רות 2

New member
רק עכשיו הפזל הסתדר לי.. גורן....

בסך הכל אין כאן עניין של... "דרישות "כפי שציינת בתחילת השירשור.. אלה "סידרי עדיפויות" שונות...כפי שציינתה לאחר קריאת התגובות ,ולקראת סוף השירשור..... ועל זה מה ניתן לומר חוץ מזה שהגיל.. התרגיל.. והניסיון והתנסות הם אלה שהביאו אותך... ואותי לתובנה האגואיסטית והניפלאה הזו... אדם שיש לו סידרי עדיפויות.. בסדר יומו... בבחירת חבריו- מה טוב לו אדם היודע על איזה סידרי עדיפוית לא יוותר בזוגיות הבאה- מה טוב לו כי הוא הכניס ונתן מקום גם ללוגיקה שיש לעשות בבחירה.... אז מה טוב לך!!!...ותהנה מסדר העדיפויות הזמני שבחרתה לך!!
 

גברת x

New member
בפעם האחרונה!

שראיתי משהי שכותבת באותן מילים של אין מוצא... היא מצאה!!! והיא מאושרת. ממש.
 
למעלה