האמת.... וכל האמת?

[snift]

לגבי החלק האחרון של הודעתך,

אני יכול להעיד ממקור ראשון, גם כמי ששיחק דמויות שהיו בסביבתו של גונדר (ששמע כאשר אנשים שיקרו ולא יכול היה לשקר בעצמו) וגם כמי שמשחק את ניהאן (תלמידו של גונדר ששומע כאשר אנשים משקרים ולא יכול לשקר בעצמו) שאמירת ו/או אי אמירת האמת היא אומנות בפני עצמה. גונדר ממש עשה בית ספר לכולנו (שחקנים ודמויות) לגבי חשיבות ואי-חשיבותה של האמת וכל זאת בלי לשקר אפילו פעם אחת. לשקר זה פשוט, היכולת לכופף את המילים כך שאתה יכול לגרום לשני להבין מה שאתה רוצה שהוא יבין בלי להוציא דבר שקר אחד מפיך היא היא היכולת המופלאה ביותר. ותמיד ניתן להיתמם אחר כך, הרי מעולם לא שיקרת. העובדה שלא הבינו אותך היא בעיה של אלו שלא הבינו.

 

[Nihau]

השאלה אם כך היא:

האם כאשר אתה מספר חצי אמת בצורה אמנותית כאשר אתה יודע בבירור שתובן לא נכון וכמוה כשקר- האם אז חוש השקר יקפוץ ויצרח "הונאה"

 

[snift]

לא תמיד.

אולי ברמות מאוד מאוד גבוהות של האומנות. מאחר וההגדרה היא שזה פועל בערך כמו פוליגרף, זאת אומר שהאדם צריך להיות מודע לכך שהוא משקר והוא אכן צריך לשקר. ברמות מאוד גבוהות יהיה אולי ניתן לחוש גם בכוונת האומר כי עדיין יש שוני בין מצב בו הוא אומר משהו ורצה שתבין משהו אחר עדיין ובין מצב בו הוא אכן פשוט אומר את האמת. כמובן שעדיין ניתן לעבוד על תכונת גילוי השקר באמצעים יחסית פשוטים, פשוט צריך לדאוג שהמדבר לא ידע שהוא משקר. כמובן שגונדר ותלמידיו יודעים זאת ולכן משתדלים (כאשר זה נחוץ) לשאול את השאלות המתאימות, אז הם אולי לא ידעו אם יש שקר או לא, אך הם לפחות ידעו שזה שהם מדברים איתו אינו מקור הידע.

 

[minyman]

אני לא יודע מה עם האחרים

אבל אצלנו במשחקים גם הדמויות ללא שחקן משקרות גם אנחנו וגם ה- DM .. לדוגמא הדמות שלי, כמעט כל הזמן משקרת לקבוצה [גנב, לוחם] הדמות שלי קצת הרבה יותר עפלולית מהקבוצה להיא עושה דברים שלרוב הקבוצה לא עושה כמו לשדוד ואפילו לרצוח והכל בשביל הכסף.. ויצא לי הרבה פעמים שאני הייתי צריך לשקר..

 

[Sabre Runner]

בהרחבה מעט...

עד עכשיו, בעיקר תיארתם איך דמויות שלכם משקרות או מוצאות את הצורך לשקר. מה שמעניין אותי הוא המקרים בהרפתקה. כמה פעמים יצא לכם להוציא מידע מדב"ש שהיה נכון? כמה פעמים זה לא היה נכון? כמה פעמים זאת הייתה מזימה רק כדי להפליל/להכשיל/לתפוס/להרוג את החבורה?

 

[snift]

זה כולל ההוא שניהאו תלתה מהעץ עם

הרגליים למעלה וקילפה אותו מעצמו לאט לאט? כי אני די בטוח שהוא שבסוף הוא ממש לא שיקר... אבל כן, דב"שים בהחלט שיקרו לנו, עבדו עלינו ולפעמים סתם לא סיפרו את האמת...

 

[JuffoWup]

../images/Emo5.gif קילפה אותו?

אני מקווה שהוא היה בן לגזע תבוני של תפוזים...

 

[Nihau]

לא, הוא פשוט היה שעשוע זמני.

פרטי הסיפור מאת ניהאו: בסיום השבועיים במנזר ביצענו מעבר אל העולם בו אוניקס איתר את השד והמרדף המשיך. קיאס בחרה להצטרף אלינו לאחר שנודע לה שפניה מועדות לאותו כיוון בערך. אנחנו דהרנו הלאה והיא ביצעה סוג של שיטה מסע שנראית כאילו היא גולשת על האדמה- כוהנת טבע בהחלט. עצרנו לזמן מה לנוח והיא עקפה אותנו, המשיכה קצת ולפתע חזרה והודיעה כי חבורה של אנשים, חלקם רכובים, מגיעה לכיוון שלנו. לאחר התפצלות ואיגוף ושאר טקטיקות הגענו למסקנה העגומה שהם רודפים אחרי. היה להם מטה קסום שהצביע עלי כל הזמן. וכולם פרט למחזיק במטה היו אל-מתים. אוניקס וקון נכנסו בהם ואני ברחתי למרחק בטוח, עליתי על עץ וצפיתי בWWF בסגנון קוניה. כשהאדם היחיד החי (בעל המטה המפליל) ניסה לברוח הוא פנה בטיפשותו לכיוון שלי הוא מצא את עצמו ישן משני חיצי הרדמה סאטירים שנתקעו בו בשמחה. כשהוא התעורר הוא לא היה מאושר כל כך... אולי תרמו לכך שיניו השבורות או העובדה שתליתי אותו הפוך מהעץ ועזרתי לו להתנדנד ע"י דחיפות קלות מטופר שלוף. הנודניק סירב לענות על שאלות ורק התפלל לאל הנקמה שלו, רציתי להרוג אותו וזהו אבל קון ביקש שאוריד אותו כדי שגם הוא יוכל לנסות. אז הורדתי אותו. פשוט חתכתי את החבל שקשר את רגליו לעץ. הוא נפל. על הראש. והצליח לא לשבור מפרקת. אוף. לא נורא, הוא שבר כמה עצמות אחרות. הוא מת אולי 2 דקות אחר כך וחיפוש על הגופות השונות הניב הרבה יותר מידע ממנו... יש לציין שאחרי האירוע הזה חבריה למסע של ניהאו ביקשו ממנה בדרכים שונות לא לענות אנשים, גם אם הם אוייבים אישיים שלה. ואימא תמיד אמרה "לשחק עם האוכל!" הם גם פחות או יותר בקשו לא לאכול אנשים... גם אם הם אוייבים אישיים. יש להם מושגים מאוד מוזרים לגבי התנהלות תרבותית. אוכלי כל מסכנים...

 

[Soul Cake Duck]

במערכה האחרונה שהרצתי

דב"שים היו מוסרות כל הזמן מידע שקרי שמטרתו לפגוע בדמויות. כל הזמן. לפעמים הדמויות אפילו לא היו קולטות ששיקרו להן, למרות שלרוב כאשר מדובר בנסיון ישיר לפגוע בהן המרצע יוצא מן השק במוקדם או במאוחר. ואל תגרמו לי לדבר בכלל על הפעם שנתתי לאחד השחקנים להריץ במשך שתי פגישות מתנקש שכל מטרתו לרצוח את הדמויות כשהן ישנות, אחרי זה השחקנים לא בטחו גם בדמויות שחקן...

זה הגיע לרמה כזאת שהדמויות חשדו בכל פיסת מידע שנמסרה להן (או לכל הפחות פשפשו באינטרסים של מוסר המידע כדי לוודא שלא מדובר במשהו מזיק), ובטחו רק במידע שהוציאו מאנשים שנשברו תחת עינוי קשה. וגם אז הם היו חשדניים. וכן, זה נכון גם לגבי מי שנתן להם משימות או עבודות (בכמה מהמקרים החשד באמת היה מוצדק). כמובן, בלא מעט מקרים (רובם?) אנשים היו כנים איתם. אבל זו הנקודה - אתה פשוט לא יודע. דרך אגב, אני חושב שבפעם הבאה שאריץ מערכה, תהיה מגבלה רצינית על עינויים - או שהדמויות יהיו בהגדרה מנועות חוקית/מוסרית מלבצע עינויים, או שרוב הדמויות יהיו מסיבה כזאת או אחרת בלתי ניתנות לשבירה. עינוי דב"שים מצץ עבורי הרבה מהכיף שבהרצה שלהן.

 

[Nihau]

יש דרכים יותר פשוטות להשיג מידע

ויש המון דרכים למנוע מהם להצליח לענות. מגוון קסמי אמת, קסמי הקסמה, קריאת מחשבות ושאר אמצעי דליית מידע ישירות יחסכו את הצורך להגיע לעינויים פיסיים. מגוון דרכי התאבדות, מחיקת תודעה, מיקוח עם דמויות השחקנים בצורה שתאפשר שיתוף פעולה מוגן משני הצדדים- ימנעו מעינויי להיות יעיל יותר מאמצעים אחרים. וזה רק דברים פשטניים - כל מקרה לגופו יכלול אפשרויות אחרות לכאן ולכאן.

 

[Soul Cake Duck]

נו, טוב, להבא

Hindsight is 20-20...