האמממ...
ישבה באקורה וחשבה. טוב, לא ממש. המוזה שלה הגיעה אליה. טוב, לא ממש... היא פשוט רצתה לכתוב הודעה. טוב, לא ממש. קודם היא הלכה לשירותים, כי היא התאפקה המון. על זה את לא יכולה להגיד טוב לא ממש ^_^ אה... קיצר. בא לי לכתוב סיפור. אז באקורה החליטה שאפשר להפוך את זה לסיפור פורומי, למרות שזה בדר"כ לא מצליח. לסיפור כמה חוקים: 1. מותר להכניס איזה דמות שרוצים, כל עוד אנשי הפורום מכירים אותה, לסיפור (למשל, יוגי מיוגי הו) 2. רק לך מותר להכניס את עצמך לסיפור 3. הסיפור אמור להיות הומוריסטי ופארודי, ולא מלא בכל מיני דרמה וחנטרישים. 4. כל הקאופולינג בעולם יכול להתרחש, ולאף אחד אסור להגיד איכסה 5. הודעת ההמשך שנשלחה ראשונה היא הנחשבת להמשך הסיפור, לכן לפני שאתם באים לכתוב המשך כיתבו הודעה קצרה עם הכותרת "אני ממשיך", כדי למנוע מצב אי נעימויות. 6. חשוב לצחוק, אז תעשו את זה, ואל תכעסו עם צוחקים עליכם או על דמות אהובה. 7. היגיון זה רע. אל תשתמשו בו. והסיפור ^_^ מאט הלך לו לתומו על חוף הים. השמש היכתה בחזו החשוף והשרירי, וגרגירי החול הרכים דיגדגו את כפות רגליו בשעה שצעד עליהם. רוח נעימה דיגדגה את עורו ובילגנה בעדינות את שיערו. הוא נעצר לרגע ונאנח. השקט... הרוגע... השלווה... "היי! תראו! זה מאט!!!!!!!" "והוא לא לובש חולצה!!!!!!!!!!" "איייייייק!" "לאטס גאט הים, גירלז!" "יש!!! יהיה לי גם את התחתונים שלו!" והפאנגירלז. מאט נחרד, שומע את הקולות המוכרים והזוועתיים של בנות העשרה שהיו רודפות אחריו בכל מקום. הוא הביט בכוס מים אקראית שהונחה על שולחן אקראי שקודם לא שם לב לקיומו הנידח באמצע שומקום, וצפה בזוועה בשעה שהמים החלו לרטוט בכוס. "הסתעעעעעעעעעעעעעעררררררררררר!" הוא שמע את הזעקה, והרגיש את האדמה רועדת תחתיו. "לא שוב..." הוא ילל לעצמו, לפני שתפס את הטוסיק הנאה שלו והחל לרוץ. אז מאט רץ ורץ ורץ... בלה בלה... לא מעניין... הפיל כמה דוכני ירקות תמימים, דרס כמה סבתות ירוקות, ולבסוף, שהציפורן הקטנה ברגל שלו נסדקה, לא יכל עוד. הוא עצר. הוא כרע ושם את ידיו על ברכיו, מתנשף מהמאמץ הכרוך בריצה ובדריסת הסבתות המרושעות. 'נראה לי שאיבדתי אותן', הוא חשב, אך לא ידע שמשהו אחר גילה אותו... מישהו... (דגש על "מישהו!!!!") 'Well well, dear blondie-Boy, I think our fun is about to begin....' ה'מישהו' חשב, והדבר היחיד שמעט שמע לפני שהתעלף לחשכה הסמיכה, היא זוג אזיקים פלאפיים ורודים ונוצצים פוגעים ברגלו השרירית של לוכדו הערמומי. וואו. איך הוא שמע את זה? 0.0;
ישבה באקורה וחשבה. טוב, לא ממש. המוזה שלה הגיעה אליה. טוב, לא ממש... היא פשוט רצתה לכתוב הודעה. טוב, לא ממש. קודם היא הלכה לשירותים, כי היא התאפקה המון. על זה את לא יכולה להגיד טוב לא ממש ^_^ אה... קיצר. בא לי לכתוב סיפור. אז באקורה החליטה שאפשר להפוך את זה לסיפור פורומי, למרות שזה בדר"כ לא מצליח. לסיפור כמה חוקים: 1. מותר להכניס איזה דמות שרוצים, כל עוד אנשי הפורום מכירים אותה, לסיפור (למשל, יוגי מיוגי הו) 2. רק לך מותר להכניס את עצמך לסיפור 3. הסיפור אמור להיות הומוריסטי ופארודי, ולא מלא בכל מיני דרמה וחנטרישים. 4. כל הקאופולינג בעולם יכול להתרחש, ולאף אחד אסור להגיד איכסה 5. הודעת ההמשך שנשלחה ראשונה היא הנחשבת להמשך הסיפור, לכן לפני שאתם באים לכתוב המשך כיתבו הודעה קצרה עם הכותרת "אני ממשיך", כדי למנוע מצב אי נעימויות. 6. חשוב לצחוק, אז תעשו את זה, ואל תכעסו עם צוחקים עליכם או על דמות אהובה. 7. היגיון זה רע. אל תשתמשו בו. והסיפור ^_^ מאט הלך לו לתומו על חוף הים. השמש היכתה בחזו החשוף והשרירי, וגרגירי החול הרכים דיגדגו את כפות רגליו בשעה שצעד עליהם. רוח נעימה דיגדגה את עורו ובילגנה בעדינות את שיערו. הוא נעצר לרגע ונאנח. השקט... הרוגע... השלווה... "היי! תראו! זה מאט!!!!!!!" "והוא לא לובש חולצה!!!!!!!!!!" "איייייייק!" "לאטס גאט הים, גירלז!" "יש!!! יהיה לי גם את התחתונים שלו!" והפאנגירלז. מאט נחרד, שומע את הקולות המוכרים והזוועתיים של בנות העשרה שהיו רודפות אחריו בכל מקום. הוא הביט בכוס מים אקראית שהונחה על שולחן אקראי שקודם לא שם לב לקיומו הנידח באמצע שומקום, וצפה בזוועה בשעה שהמים החלו לרטוט בכוס. "הסתעעעעעעעעעעעעעעררררררררררר!" הוא שמע את הזעקה, והרגיש את האדמה רועדת תחתיו. "לא שוב..." הוא ילל לעצמו, לפני שתפס את הטוסיק הנאה שלו והחל לרוץ. אז מאט רץ ורץ ורץ... בלה בלה... לא מעניין... הפיל כמה דוכני ירקות תמימים, דרס כמה סבתות ירוקות, ולבסוף, שהציפורן הקטנה ברגל שלו נסדקה, לא יכל עוד. הוא עצר. הוא כרע ושם את ידיו על ברכיו, מתנשף מהמאמץ הכרוך בריצה ובדריסת הסבתות המרושעות. 'נראה לי שאיבדתי אותן', הוא חשב, אך לא ידע שמשהו אחר גילה אותו... מישהו... (דגש על "מישהו!!!!") 'Well well, dear blondie-Boy, I think our fun is about to begin....' ה'מישהו' חשב, והדבר היחיד שמעט שמע לפני שהתעלף לחשכה הסמיכה, היא זוג אזיקים פלאפיים ורודים ונוצצים פוגעים ברגלו השרירית של לוכדו הערמומי. וואו. איך הוא שמע את זה? 0.0;
"רגעעע משהו פה לא בסדר!" מאט צעק "מה בדיוק?" טאי שאל "דבר ראשון אתה מוחץ אותי" אמר מאט "למה זה רע?" טאי עשה פרצוף ציבי תמים "דבר שני יש פה פטיפון סגול" מאט הצביע הצידה לידם הופיע פטיפון (נו הדבר הישן הזה שמשמיע מוסיקה) קטן וחמוד "זה לא סגול זה אדום" אמר טאי "זה סגול!" "אדום!" "סגול!" "זה כחול!" אמרה ילדה שהופיעה משום מקום והצביעה על הפטיפון "כחול?" טאי ישב ישיבה מזרחית ותלה בפטיפון מבט חשדני "מי את?" מאט שאל "אני..." היא אמרה "לא קשורה!" ואז היה פוף סגול בריח דובדבן והיא נעלמה ונשאר קלף מוזר "הו! קלף!" מאט לקח את הקלף, היה מצויר שם צ'יבי של ילד עם שיער ורוד שנראה כאילו לובש בננה "WTF...?" מאט הסתכל בציור מנסה להבין מה הולך שם "הו!" טאי צעק "הוא כחול!" פתאום הפטיפון התחיל לנגן מוסיקה קצבית מהירה ומוזרה של KOTOKO ומאט וטאי קפצו בבהלה "סתם סתם" הפטיפון אמר "ברכות עוברי אורך! זוהי הודעה מוקלטת מפי מישהו שאין לי כוח לחשוב על שם ותפקיד בשבילו, ורציתי לספר לכם על המשימה החדשה שלכם!!" שניהם הביטו בפטיפון לשניה, ואז אחד בשני, ואז התחילו להתנשק על החול בזמן שהוא המשיך לדבר "המשימה שלכם היא לאתר משהו שנמצא בסכנת הכחדה איומה בעיר הזו כי זו עיר סגורה מלאה בפאנגרלז מטורפות, אתם צריכים למצוא את הכלבלב האחרון שנשאר בעיר!!! לפני שהוא ימחץ למוות! תאתרו אותו מהר, שמו הוא פוצ'ימון!" "הא?" מאט וטאי קמו חזרה "הודעה זו תשמיד את עצמה" אמר הפטיפון ואז התחיל להעלות עשן והתפוצץ "שיט לא הלך..." הוא עדיין היה שם "אממ...נלך?" מאט אמר "אה...אוקי, בא לך גלידה?" טאי אמר ושניהם הלכו משם חיחיחי עכשיו אני חרשת מרוב שההיגיון צורח לי באוזניים @_@ וכן הילדה שהייתה שם זו אני <-< תמשיכו ^^ ותוסיפו את עצמכם אני בודדה שם!!