האמהות כתרוץ ?

[מירי.ק]

האמהות כתרוץ ?

הרבה זמן אני חושבת על הנושא. מכל מה שאני שומעת מחברות, קוראת בפורומים העוסקים בילדים ומעצמי הגיעה המחשבה שאנחנו משתמשות לפעמים באמהות כתרוץ. (אני כותבת אמהות כי בד"כ אמהות מקדישות יותר זמן לנושא, נשארות בבית עם הילדים וכו´. לראיה-בפורומים העוסקים בילדים הרוב המכריע של המשתתפים-אמהות). ולמה אני מתכוונת ? דוגמאות : טוב לי בבית, אני לא רוצה לחזור לעבודה מתסכלת-אני נשארת בבית בשביל הילד. טוב לילד להיות בבית יותר מאשר בגן. לא טוב לי בבית. אני מטפסת על הקירות-טוב לילד להיות במעון עם ילדים אחרים. הוא זקוק לחברת ילדים. נוח לי להניק. גם לא צריך להתעסק עם בקבוקים וגם הילד נרגע מהר-אז מה אם אני מניקה עד גיל שלוש? זה הכי בריא לילד. אני שונאת להניק-העיקר שהנקתי בחודש הראשון. ותראו איך ילדים מתפתחים יפה גם ככה. וכך הלאה.. הקטע הוא שהרבה פעמים אנחנו מצדיקות את מעשינו ב"טובת הילד" בעוד שלמעשה אנחנו עושות מה שטוב לנו (כמובן כל עוד זה לא פוגע בילד).

 

[אביטל +]

אכן נושא למחשבה

אבל אולי את מתעלמת ממה שטוב למשפחה. אמנם הילדים חשוב אבל גם ההורים חשובים, אם אנחנו נעשה משהו שגורם לנו להיות לא מאושרים רוב הסיכויים שזה ישפיע על הילדים באופן לא טוב. לכן אישה שאינה מרגישה טוב עם השארות ממושכת בבית ומתגעגעת לעבודתה, עדיף שתחזור לעבודה ותשאיר את הילד בידי מטפלת/מעון, מאשר שתישאר איתו בבית ותוציא באופן לא מודע את התסכול שלה עליו. ולהיפך, אישה שרוצה להישאר בבית עם הילד (גם מהסיבה שעבודתה מתסכלת), עדיף שתישאר בבית (באם המצב הכלכלי של המשפחה מאפשר זאת) מאשר שתלך לעבודה ותחזור מלאת עצבים ותסכולים. לכן כל מה שכתבת נכון, השאלה היא באיזה גיל ובאיזו מידה. אנחנו אנשים בוגרים ומתפקידנו ליצור איזון בין הרצונות שלנו ובין מה שטוב לנו ובין מה שטוב לילדים שלנו.

 

[מירי,]

כבר אמרנו כאן קודם...

לפעמים כשטוב לילד טוב לנו... דוגמאות? חזרתי לעבדה מיד אחרי 3 חודשים כי כבר טיפסתי על הקירות הילד (כל אחד בתורו) הוכנס למעון זה היה הכי טוב עבורו , כי אם היינו נשארים יחד אני הייתי הופכת מתוסכלת והוא היה "סובל" מכך. לא הנקתי אפילו חודש כי לא היה לי מספיק חלב ואם הייתי ממשיכה לנסות...אני כבר הייתי מאוד עצבנית והם הירגישו את זה והפכו בכייניים... יש עוד מלאן דברים שאני עושה למעני - לטובת הילד... כי כשאני שומרת על האני שלי- זו המירי שהייתה עוד טרם היתה אמא- אני אמא הרבה יותר טובה..

 

[limori]

נכון והסיבה היא לחץ חברתי

או פחד מתגובה של חברים. אני למשל חזרתי לעבודה כעבור חודשיים וחצי ולמה? כי התפוצצתי בבית רואי בלבכי ישן כל הבוקר ואני כבר בשתיים עשרה וחצי היתי בבית. ואני הפסקתי להניק כי ההנקה הלחיצה אותי גרמה לי להיות עצבנית גרמה לי להזיע גם כשישבתי מול מזגן והנורא מכל כאב לי כאב לי כ"כ. אני המון פעמים עושה דברים שהם לא כ"כ לטובת רואי כמו שהם לטובתי, והמון פעמים עושה דברים שהם יותר לטובת רואי. הבעיה היא עם כל מיני אנשים שפוחדים מתגובות של אחרים ומתרצים כל פעולה אימהית בטובתו של הילד. וביום ששי פגשתי חברה של חברה והיא סיפרה לי שהילדים שלה מאד לא עצמאיים מדובר בשלשה ילדים הגדולה בת 7 ושני הקטנים 3 ושנה וחצי. לכן היא החליטה שיהיה הכי טוב בשביל הילדים אם היא תעזוב אותם לחודש. ובכך היא צשיג ילדים עצמאיים. בהתחלה חשבתי שביא צוחקת איתי אך היא מאד רצינית בעוד כשבועיים היא נוסעת לטיול יחד עם בן זוגה לישראל ולאירופה, ומשאירה את ילדיה עם 2 "נני" והשגחה של סבא וסבתא מדי פעם - זאת אומרת בשעת חירום. רציתי לצעוק עליה רציתי להגיד לי את כל מה שלמדתי בפורום הזה ורציתי להציע לה להשתתף בפורום אבל,,, אמרתי לה את לא חושבת שלעזוב את הילדים לתקופה של חודש זה המון זמן - והיא השיבה - לא, הם חייבים את זה הם צריכים להיות לבד. היא לא העזה לומר אפילו פעם אחת שהיא עייפה וזקוקה למנוחה מהילדים, או שהיא זקוקה לחופש....חלילה היא רק אמרה שהכל לטובת הילדים. מה אני אגיד לך???? מסכנים הילדים.

 

[מירי,]

זה רק עניין של הגדרה...

גם "אני עייפה ויוצאת לחופש..." זה גם עבור הילדים, כשהיא תחזור עם כוחות מחודשים זה יהיה מעולה עבור הילדים.... לדעתי גם אחרי החודש הזה הילדים לא יהיו יותר עצמאיים... (וזו כמובן אמירה כללית כי אני לא מכירה אף אחת מהנפשות הפועלות)

 

[anat30g]

Stay home mother

בארה"ב מאוד מקובל המונח של אמא - לא עקרת בית - אלא אמא שנשארת בבית - נשים שמגדירות את עצמן stay home mothers - הן נשים שבחרו זאת להישאר בבית עם ילדהם - נשים שבחרו לגדל את הילדיהן... לפעמים אלה נשות קריירה שעזבו את המשרד לטובת הבית, לפעמים אלה נשים שלא עבדו אף פעם - אבל ההגדרה אחרת - זאת לא אשה מובטלת - אלא אשה שעשתה בחירה. בארץ אמא שנשארת בבית עם ילדיה היא ישר זוכרה לכינוי עקרת בית - בין אם יש לה עוזרת, משרתים וגנן והיא לא מזיזה אצבע ובין אם היא עושה הכל בעצמה... אני מגדירה את עצמי stay home mother - היתה לי קריירה והחלטתי שלגדל ילדים זה יותר חשוב לי, אני לא מתנצלת - אני גאה בזה. ענת

 

[אמא של בנות]

עקרת בית - עיקר הבית

והלוואי ואני יכלתי להשאר בבית, אבל אני חיה על אדרנלין...אם מישהיא מעדיפה להשאר בבית או לצאת לעבודה, צריך לתמוך בזה. אבל היא חייבת להיות מודעת לסיבות בגללן היא עושה את זה. לא לתרץ הכל בטובת הילדים, כי בסוף בסוף, אנחנו יודעות בעומק הלב מה הסיבה האמיתית (טובת הילדים/רצון לבטלה וכו´). כשעושים משהו מבחירה מודעת אין רגשי אשם ותסכול, ואפשר להפיק את המירב ממה שעושים.

 

[limori]

אני גאה בך.

אם זו החלטתך נהדר לך ולילדיך. לימור

 

[ילנה של עמרי]

אם לא הקטע הכלכלי

הייתי עושה בדיוק אותו הדבר, נשארתי בבית שנה וחצי לאחר הלידה והמרתי קריירה בעבודה עם פחות שעות ויותר גמישות. בשבוע שעבר פגשתי אשה שהציגה את עצמה כעקרת בית אבל, משום מה, היתה חייבת לתרץ את עצמה "כי בעלי נשיא חברה ומגיע בשעות מאוחרות...". משמראה, שלחברה הישראלית יש עוד הרבה מה ללמוד בנוגע לחופש הבחירה לנשים ופתיחות חברתית בכלל.

 

[limori]

מירי, ניראה לך הגיוני?!

אני ממש לא יכולה להביו איך אפשר להשאיר ילדים כ"כ קטנים לתקופה של חודש. מה גם ששני הקטנים נכנסו לגנים חדשים והקטן ביותר בפעם הראשונה בגן. את היית משאירה את הילדים שלך חודש ימים בגילאים האלה לבדם? אולי אני קצת היסטרית? אולי זה בגלל שיש לי לי רק ילד אחד? אני ממש לא מבינה את הענין.

 

[מירי,]

אני אישית???

לחודש? ילד בגיל 7 אולי (אני משתדלת לא להכריז הכרזות לפני שאני מגיעה לשלב..) את דודו הישארתי עם סבא-סבתא לראשונה לשבוע בגיל חצי שנה ... ועדיין אי אפשר לדעת... אני מגיל 6-5 הייתי נוסעת לסבא שלי לשולשה שבועות -חודש בכל חופש גדול... לגבי הקטנים , לא הייתי עוזבת אותם לכזו תקופה לא בגלל הקושי שלהם אלא בגלל הקושי שלי להפרד מה לכזו תקופה (אחרי שבוע חזרתי כולי געגועים... - אבל מלאת אנרגיה עבורם!)

 

[limori]

מירי

ילד בגיל שבע עוד איכשהוא נשמע לי הגיוני אך ילדים כ"כ קטנים???? ועוד להשאיר אותם עם 2 נניס.... אני אגלה לך סוד - כשרואי היה בן 5 חודשים הרגשתי מן מחנק צורך נועז לחופש להיות לבדי. לישון לילה אחד שלם מבלי לשמוע בכי. ורציתי לבלות יום שלם מבלי להיות עייפה. ושלחתי את דיויד ואת רואי לחופש. שניהם נסעו לניו יורק לאחות של דיויד ואמא שלי חשבה שאני מטורפת וכמובן טסה גם לניו יורק לטפל בנכד. היתי לבדי לבדי בבית 5 ימים ישנתי ביום היתי ערה בלילה הלכתי באתי קפצתי נחתי...ומאד מאד נהנתי. וכשרואי חזר היו לי כוחות מחודשים גם לרואי וגם לדיויד. אבל זה עדיין לא לחודש........

 

[דסי אשר]

לימורי- זה היה כל כך ברור

עד עתה שזו את. אני גאה בכנות הפנימית וכלפי הסביבה שלך. דסי

 

[עדי של יובל]

אני לא בטוחה שזה תירוץ

אלה שני דברים שמשתלבים יחד מכורח המציאות... אמא שמחליטה להניק עושה את זה לטובת הילד, אבל גם לטובתה כי היא נהנית מזה, אני למשל, הפסקתי להניק אחרי חודש וחצי, כי אותי זה עצבן וכל הנקה היתה מתסכלת...ידעתי שליובל עדיף אמא רגועה ומחייכת ובקבוק סימילק. אמא שמחליטה להשאר בבית, עושה את זה לטובת הילד, כי טוב לו איתה כשהיא מטפלת בו טיפול צמוד של אחד על אחד, אבל גם לטובתה, כי העבודה מתסכלת אותה (ואם לא, סביר להניח שהיא תחזור אליה) וכי היא נהנית להיות בבית עם הילד. אני לא חושבת שזה נכון להשתמש באמהות כתירוץ, כי ההרגשה האישית בהמשך עלולה להיות הרגשת החמצה ובדרך כלל מסתכלים על הילד כאשם בכך...כי בגללו נשארתי ובגללו הנקתי וכו´... צריך להיות שלמים עם ההחלטות שמקבלים.

 

[zimes]

הרבה אנשים לא קשובים לעצמם

עד כדי כך שהתירוצים האלה הם גם כלפי פנים, לא רק לסביבה. קוראים לזה - רציונליזציה - תירוץ החלטה "מהבטן" בהמון סיבות הגיוניות, ואנשים עושים את זה כל הזמן, בהרבה תחומים. כשאני רואה מצב כזה, ואני רוצה לתת כוון מחשבה אחר, אני אשאל כמה שאלות, ואבקש לא לענות לי, אלא לעצמו/ה. רק שיקדיש לזה מחשבה.

 

[נעה גל]

שם יותר מדויק "דיסוננס קוגנטיבי"

ולמי שלא מכיר את הביטוי הזה פרושו הוא: כאשר יש התנגשויות של ערכים פנימיים עם חיצוניים, נוצר "רעש" כזה, שהמוח שלנו מתקשה להתמודד איתו. ובמקום להתמודד איתו, הוא "מעדיף" להחליק את האמת בקצוות ולהתאים פרשנות שתסתדר עם ערכים האלה. זו חלק מיכולת ההשרדות שלנו כבני אדם, והדיסוננס הקוגנטיבי שולט בכל נקודה כמעט בחיינו. דוגמא, רלוונטית למי שהצליחה להתגבר על הדיסוננס שלה, היא מלכה ב., פה מהפורום שרשמה הודעה לגבי הגן של בנה. אצל רובינו מה שהיה קורה אם היינו נכנסים לגן חדש שבחרנו אותו בקפידה, אבל בשבוע הראשון ראינו דברים שלא אהבנו, היינו אומרים: "טוב, זה רק השבוע הראשון הם צריכים עוד זמן להתארגן" "הגננות עדין לא מכירות את הילדים" "הגן מעולה! משחקים רבים ופינות נהדרות, והשקיעו מאוד בחצר" "המטפלות עשר! מאוד רגישות לילדים" וכך הלאה... כשהכל נועד למעשה לטשטש את העובדה שראינו דברים שאנחנו לא אוהבים וקשה לנו להשלים עם זה.

 

[ילנה של עמרי]

ואולי אפשר פשוט

להכיר בעובדה שעמדותינו משתנות ברגע שהפכנו להורים (כמו בהודעה למטה, אני חושבת של כרמית). הייתי מאוד אמביציונית בכל הנוגע לקריירה שלי לפני ההריון והיום אני מחפשת דרכים איך להשאר בבית כמה שיותר, אם לא הצורך הכלכלי, הייתי מאושרת להיות "עקרת בית" ועדיין לשלוח את הילד לגן כי ככה נוח לי ולדעתי גם לו. לפעמים, גם אני מנסה לתרץ בחירות מסוימות ב"טובת הילד" כמו קנית צעצועים מיותרים או ג´אנק פוד אבל, כל עוד אנחנו יודעים מתי אנחנו "עובדים" על עצמינו ומתי הבחירה היא אמיתית, אין בזה כל נזק.

 

[לאה_מ]

זה מאד פשטני

לומר שהסיבות למעשים שלנו הן או טובתנו או טובת הילד. יש מערכת הרבה יותר כוללת ומורכבת של רצונות, נסיבות, אילוצים. במערכת הזו שותפים הרבה יותר מקבלי החלטות מאשר רק האם, והרבה יותר שיקולים מאשר רצוני ורצונם של ילדי (ואגב - כשיש יותר מילד אחד, גם "רצון הילד" הוא לא דבר אחיד, וגם לא "טובת הילד" - מה שרצוי לאחד לאו דוקא רצוי לשני). יתכן שבעולם אידיאלי הייתי רוצה להיות כל היום בבית ולא לעשות כלום, רק לקרוא ספרים כל היום. אבל מה לעשות, המשכורת שלי מהווה נדבך חשוב בקיום הכלכלי של היחידה המשפחתית שלנו. אז אני יכולה להגיד מה שאני רוצה על הקריירה שלי, והצורך שלי להיות מחוץ לבית, והתחושה שלי שאם זה מה שגורם לי סיפוק אז ודאי שזה יקרין גם על ילדי, אבל בסופו של דבר רוב ההחלטות שלנו הן פשרות, הן נעשות במסגרת הנסיבות שאנו חיים בהן. החשוב הוא - לדעת אלו נסיבות אנו לוקחים כמובנות מאליהן ואלו אנחנו רוצים לנסות ולשנות, ולדעת לבחור, בכפוף לכך, את הדרך המתאימה לנו ביותר. אז האמהות בעיני היא לא תירוץ. אבל היא בהחלט שיקול.

 

[דסי אשר]

מירי, שמחתי מאד לפגוש את

דעותיך. אני שנים כבר מאמינה בתפיסה זו, ומודעת לה היטב. הצרה שרבים אחרים לא מודעים לכך. אני הרבה פעמים אומרת שאמהות מניקות מתוך צרכים שלהן, וממשיכות להניק מתוך צורך שלהן, ומוצאות את הספרות המתאימה, הפסיכולוגית/ פילוסופית מדוע זה נכון. פגשתי הרבה ילדים בחיי, שלא ינקו, (מסיבות של ניתוח של האם שהצריך אשפוז מיד אחרי הלידה, למשל), לא ישנו במיטת ההורים, לא נשאו על הידיים כל היום, וגדלו כילדים נפלאים, שלמים, עשירים, עם איכות קשר הורה טובה ומספקת. דסי

 

[כרמית מ.]

האם העובדה שגם דרכים אחרות הן "בסדר

אומרות שהבחירה שלי היא רק מתוך ראיית עצמי? הילדים שלי ינקו מעט מדי לטעמי, ועדיין הם ילדים נפלאים שמוכיחים לנו כל הזמן שמה שאנחנו עושים חייב להיות בסדר (כמובן עם מליון טעויות בדרך, אבל הכיוון הכללי כנראה מתאים לכולנו). ועדיין - אני מאמינה שהנקה היא דבר חשוב וטוב ביותר לילד, ושבהחלט שווה להתאמץ בשבילו (ולכן גם התאמצתי). העובדה שנאלצתי להתפשר, לא מחייבת שאתחיל להאמין שהנקה היא שטות. העובדה שבחרתנו בדרך מסוימת (מיטות אישיות, פעוטון) לא בהכרח אומרת שהדרכים האחרות פסולות בעיני. נכון, הבחירות שלנו נובעות מאמונותינו. אני מאמינה, שטוב לילדים לשהות במחיצת ילדים אחרים (כשיש מבוגר מעורב באיזור שנותן גם יחס אישי) מגיל מאד צעיר. אני לא חושבת שאני מאמינה בכך בגלל שבעצם לא היתה לי ברירה (מלבד שינוי משמעותי באורח החיים שיש לו מחיר גם בתחומי חיים אחרים לגמרי). בנוסף לכך, אני מאמינה שהדרך בה בוחרים צריכה להתאים גם לילד/ים וגם להורים. גם אם אני חושבת שהכי טוב לישון ביחד, אבל זה גורם לריבים, לשינה גרועה של כל הצדדים ולמשפחה רעועה (וזה כמובן, לא בהכרח ככה) אז אני צריכה למצוא פתרונות טכניים או להתגמש ברעיון. לא לחינם אומרים שלפני הלידה זו הפעם האחרונה שיש לך דעות מוצקות לגבי איך לחנך ילדים - המציאות לא תמיד מתאימה לתיאוריה (ראו הכרטיס האישי של יונת...).