האמהות כתרוץ ?

[מיכל קורן]

דסי, יש לי כמה הערות..

1. לדעתי יש להפריד בין הנקה לשאר הדברים שציינת (על הידיים, שינה משותפת וכו´..). אני שמה לב שבהרבה תגובות שלך את מערבת בין הדברים. הוכח חד משמעית במחקרים רבים שהנקה הינה צורת ההזנה המיטבית לתינוקות, טובה בהרבה מכל התחליפים ומשמעותית לבריאותו והתפתחותו של התינוק. הנימוקים לתמיכה בהנקה אינם רק פסיכולוגים / פילוסופיים, אלא בעיקר רפואיים. לכן לא ניתן לכרוך ביחד עניין שהוא רפואי טהור וברור עם יתר הדברים (שינה משותפת וכו´). אני לא יודעת למה את קוראת "הנקה ממושכת". ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי ושל האקדמיה האמריקאית של רופאי הילדים היא להניק מלא עד חצי שנה ואח"כ לשלב מזון. הם ממליצים להמשיך להניק לפחות עד גיל שנה (האמריקאים) או שנתיים (הארגון העולמי, אם אינני טועה) ולאחר מכן להמשיך או להפסיק לפי רצון הצדדים המעורבים (האם והתינוק). אני ממש לא רוצה לפתוח כאן דיון סוער על הנקה, אני יודעת שזה נושא רגיש שתמיד מרעיד אצל כולם את המיתרים ואני חושבת ב100% שזכותה של כל אשה להחליט מה טוב לה ולתינוקה. אך חשוב להעמיד דברים על דיוקם ולא לדבר על הנקה בנשימה אחת עם שינה משותפת והשאר... אני מתארת לעצמי שיש לך ידע רב בתחום, טיפול בפעוטות זה הרי מקצועך, ואת לא עושה רושם של חפיפניקית .. אבל אם בא לך לקרוא עוד על נושא ההנקה, בפורום הנקה בוואלה יש המון מידע וקישורים על הנושא, ממליצה לך להציץ שם. 2. עכשיו עוד הערה ביחס ל"פגשתי הרבה ילדים שלא ינקו, לא ישנו עם ההורים, לא היו על הידיים וגדלו נפלא...". אין לי מושג איך לגדל ילדים. כלומר מהי הדרך הנכונה, הממש נכונה לגדל ילדים כך שיצאו בסדר ושיהיו מאושרים. לך יש יותר ניסיון בזה מאשר לי. אין לי מושג מה גורם נזק לילדים ואני לא מתיימרת אפילו לשניה להגיד שדבר מסוים גורם נזק ואחר הוא הדרך המושלמת להורות. אבל מפריעה לי האמירה הנפוצה של "הנה, עובדה, הוא לא ינק/ לא היה על הידיים/ לא ישן עם ההורים/לא... ויצא בסדר". מה זה בדיוק בסדר? מה אנחנו יודעים על מה שמתרחש בראשו של ה"בסדר" הזה, שהיום הוא אולי עורך דין, או מורה, או פקיד? האם הוא מאושר? האם הוא בטוח בעצמו? האם הוא מממש את עצמו? האם הוא חי כפי שהיה רוצה לחיות? אני חושבת שמה שנראה מבחוץ כ"בסדר", בפנים הוא הרבה פעמים "לא בסדר". אני חושבת שחלק גדול מהאנשים היום סובלים מבעיות שונות: חוסר בטחון, רדיפת קריירה / כסף, דכאונות, חרדות, חוסר תוחלת.. אני לא יודעת מה הסיבה לכך. אבל אני יודעת שיש כאלו שאומרים שאנחנו כולנו דור פגוע ושייתכן שיש לזה קשר לדרך בה גידלו פעם ילדים, בלי הנקה, בלי על הידיים (שלא יתרגלו!!), עם "שיבכו, לא נורא, זה מפתח את הריאות" ועוד. או במילים אחרות מה שמוגדר היום כ"בסדר" הם אנשים עם בעיות. לא מחלות נפש, אבל בעיות משמעותיות שמשפיעות על איכות החיים. אנו מתייחסים לבעיות אלו כנורמה ואני אומרת שאולי אנחנו דור חולה? ואולי זה נובע מאיך שגודלו רבים מאיתנו? ואמירה אחרונה. בשנים האחרונות למדתי ששום דבר לא נראה מבחוץ כמו שהוא מבפנים, ודברים משתנים עם הזמן.. במשפחות הכי "נורמאליות" יש בלאגנים, ואי אפשר לדעת מה באמת מסתתר מתחת ל"יחסים הנפלאים" שנראים מבחוץ. וגם מה שהוא באמת בסדר משתנה עם הזמן ועם השנים. דברים צצים ועולים ומשתנים. אני כמובן מדברת מתוך ניסיוני שלי, ומתוך הכרותי עם הסביבה שלי, חברי ומשפחתי, שהיא ממש נורמאלית, סופר סטנדרטית ורגילה (באמת, כולם אנשים "רגילים" ו"בסדר") .. אבל לכולם (כמעט) יש בעיות ובלאגנים. אני מבקשת סליחה מראש על ההכללות (לא התכוונתי שכולם משוגעים

)... וגם מתנצלת אם הניסוח שלי חד מידי לעיתים

ואני מקווה שהנקודה הובהרה. ושתהיה שנה טובה לכולם.

 

[מיכל קורן]

עוד משהו ששכחתי

מה שכתבתי בחלק השני (מה זה "בסדר" וזה שאולי כל הדור שלנו בעייתי) מבוסס גם על התבוננות מסביב, קריאה (ספרים, עיתונים), טרנד החיפוש אחרי האושר, כל סדנאות המודעות, המדיטציה, ויתר סממני "העידן החדש" שפורחים עכשיו, שכולם באים לתת מענה לאיזובעיה חוסר שקיימים אצל רבים. זה לא מבוסס רק על סביבתי הקרובה.

 

[דסי אשר]

מיכל קורן- משותף ולא(ארוך)

הי, ראשית , אני בהחלט חושבת ויודעת את הבסיס הרפואי שמדבר על חשיבות ההנקה עד גיל חצי שנה. אני הנקתי את בני, בתנאים שאינם היום(קשים מאד מבחינת "מסירות להשגת המטרה") עד גיל חצי שנה. אבל היום מדגישים דווקא את חשיבות הקשר אם ילד בהתייחס להנקה, ומכאן הסיבה שחיברתי נושא זה עם שאר הנושאים. ברור לכל הגורמים המקצועיים שהזכרת, וזאת שמעתי השבוע מהאם שעל בנה סיפרתי כאן לפני כמה ימים, שאחות טיפת חלב אמרה לה, עד עכשיו זה היה חשוב לתינוק לינוק, עכשיו זה בשבילך. כוונת האחות ברורה, לא שהתינוק לא יהנה, אבל מבחינת הצרכים הרפואיים אותם הזכרת, מעבר לגיל מסויים של התינוק, אין משמעות רפואית. ראיתי הרבה אנשים לא מאושרים ורואה, ואני רואה הרבה ילדים מאושרים ולא מאושרים. אני האחרונה שמאמינה לכסות חיצונית, ואני מכירה כל כך הרבה בתים שמיפים את הבלגנים שלהם, או יותר -סביבתם לא רוצה לראות את הבלגנים, כי הסביבה רוצה שהכל יהי טוב, הם"כל כך נחמדים". יש כל כך הרבה סיבות מדוע אנחנו פוגשים אנשים עשירים מאד ודלים מאד רגשית אומללים מאד,מצליחים מאד, בודדים מאד =הכל באותו אדם. והם אולי אפילו גדלו אצל אמהות שהניקו וישנו אתם במיטה משותפת. אני שוב חוזרת לאותו ספר, (שפשוט כמובן לא עמדתי בהבטחות שלי לעצמי - לקרוא את עקרון הרצף). נראה לי שהילדים שפגשה החוקרת אצל השבטים האידיאניים, היו רגועים לא רק משום שינקו מאמהותיהם, נשאו על ידן, וישנו אתן יחד, אלא קודם כל ולפני הכל, וזו דעתי האישית, משום שחיו בחיים מאד שקטים, פשוטים, ללא ציפיות להיות נבונים, יצירתיים, רגישים. ההולכים מוקדם, מפותחים מאד מילולית, לומדים מחשב ואנגלית בגיל שנתיים, לא עשו להם חוגי הכנה לכתה א´ ולא ציפו מהם לדעת לקרוא לפני כתה א´. הוריהם לא ציפו שיוציאו יותר מ700 בפסיכומטרי, הם לא נכנסו לחובות משום שרצו לקנות בית בכפר, הם לא למדו משפטים משום שאמם שהניקה אותם משום שברור היה לה שזה מאד טוב עבורם, גם חשבה שמאד טוב עבורם שהם ילמדו משפטים/רפואה/מחשבים וכו´ אני חושבת שאחת הרעות החולות, של החברה עכשיו, שאולי קצת שונות מהחברות לפני כמה עשורים, שההורים היום יותר מבולבלים, אך עם הרבה ציפיות למוצלחות. הציפיות למוצלחות לובשות כל כך הרבה צורות, שקשה לפעמים לזהות אותם. הנה, אני, אמא שגידלה ילד מתוק, היום בן 28, וילדה אדירה, בת 24, גאה בהם שיגעון, משוויצה בהם על ימין ועל שמאל, אבל היום, עם הבגרות ונסיון החיים, ולא הלמידה(זאת לא לומדים בשום אוניברסיטה), אני מבינה את בסיס הטעויות שהיו לי כשהם היו קטנים = הציפיות. אבל סוג הציפיות שלי היה כנראה מאד מטופש: למה הוא לא רוצה לנעול את הנעליים לבד כמו שכל הילדים רוצים לעשות הכל לבד, וככה גם כתוב בספר? ולמה לא מעניין אותה לקרוא ספרים? איך יהיה לה עושר נפשי? . מה שברור לי היום, באופן מאד מוחלט, לגבי ילדי האישיים כ י ו ם -שאני מכבדת ומעריכה כל דבר שהם עושים(אבל אשקשק אם יחלטו לעשן סמים, למשל), וואינני מעבירה להם ציפיות לעשות כך וכך, להיות כאלה וכאלה, ללמוד(ביתי), למרות שאני מאד אוהבת ללמוד. לילדה ברור(ילדה בת 24 ), שאמא שלה חושבת שלא כל העולם צריך ללמוד, ואפשר "להצליח" =להנות מחייך, גם בלי ללמוד. הם רואים אמא, שמתקיימת מהכנסה מאד נמוכה(אין חובת מס הכנסה), בונה משהו שהיא מאד אוהבת, ומאד מאושרת. זה מה שחסר בחברה היום, הפשטות המולדת, הטבעית, לא זו שקראו עליה בספרים. אוף , זה היה נאום ארוך, לא מתוכנן, לא נאמתי אותו אף פעם, אבל זו אני- גם ילדה, וגם אשה מנוסה, אוהבת להנות מחיים, ,גם מאלה שעולים הרבה כסף(שמישהו אחר ישלם, אין לי ולא חשוב לי להתאמץ לשם כך..), אבל בעיקר נהנית משטויות, מדברים פשוטים, שילדים שמחים בהם. אינפנטילית, כך ילדי אורים עלי.

 

[ציפי ג]

אחיות טיפת חלב

והדרכת ההנקה שהן נותנות: דסי, את מספרת שהנקת עד גיל חצי שנה את ילדיך בתקופה בה היה הדבר שלא מן המקובלות. אחת הסיבות לכך, היה שאחיות טיפת חלב אז, לא הודרכו כראוי כיצד להנחות אמהות להניק, וכן כי בטעות הן סברו, כמו רבים אחרים, שאין הבדל בין חלב פרה ובין חלב אם. היום התקדמנו, אבל רק מעט, היום כבר יודעים שיש הבדל בין חלב אם לחלב פרה, עם פלוסים בולטים לחלב אם, אבל הדרכת ההנקה בטיפת חלב נשארה ברמה של פעם. רק לא מזמן אחות טיפת חלב אצלנו, הודתה בפני, שאני יודעת על הנקה הרבה יותר ממנה, ולא בגלל העובדה שאני מיניקה, אלא בגלל העובדה שנחשפתי לחומר מקצועי יותר ממנה. רק כעת משרד הבריאות החל לשלוח אחיות להשתלמויות מקיפות בהנקה, וכדרכו של משרד ממשלתי, התקציבים הם הקובעים, ולא הצורך בשטח. דבריה של האחות לאם היו לא מדויקים, בכלל. חלב האם עובר שינויים מסיבים מיום לידת התינוק ועד הגמילה. אין דומה הרכב חלב האם עם הלידה להרכבו בגיל חצי שנה, להרכבו בגיל שנה. מחקרים מצביעים שדווקא לאחר גיל שנה, חוזרת הגוף ליצר חלב המכיל נוגדנים בכמות הרבה יותר גבוהה, מאשר קודם לכן. לחלב לאחר גיל שנה יש הרכב שמתאים לילד בגיל הזה. נכון גם, שהילד יכול להזון מאוכל אחר, ולא רק מחלב אם או כתוספת למזונות אחרים, אבל הנקה, בפירוש אינה רק תזונה, אלא גם דרך של קשר בין האם לילד. משתי סיבות אלו, לבא ולהגיד - לחלב אין כל תפקיד בחיי הילד, זו אמירה מופרכת. לחלב יש תפקיד בריאותי, תזונתי, ונפשי רגשי, גם לילד מעל גיל שנה. ושוב אני מבקשת את סליחת האמהות שלא מיניקות. אין בכוונתי להפוך את הפורום לפורום הנקה. ואין בכוונת דברי להטות מי מכן לבצע משהו שאינו נח להן, קשה להן, או לא מתאים לאורח החיים שלהן. כל שרציתי הוא שיועמדו עובדות על דיוקן.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif ולא בכדי ההמלצות על הנקה

באות מכיוון ארגוני בריאות (ולא ארגונים פסיכולוגיים).

 

[דסי אשר]

הסיבה שההמלצות באות

מארגוני הבריאות בעיקר, משום מרכיבי הבריאות הבסיסים והכל כך חשובים, שלא היה עליהם ידע בעבר, כמו חוסר יכולת התמודדות כלית התינוק עם חלב פרה לעומת חלב אם, מרכיבי ההגנה שיש בחלב אם- כל אלה מרכיבים בסיסים לבריאות הילד, קודמים(לפי סולם הצרכים של מסלואו-מושג ידוע בכל המקצועות העוסקים באדם), כאשר הצורך לאוכל, נוזלים ולשינה קודמים ,למשל, לצורך גבוה הרבה למעלה= צורך בהגשמה עצמית . לילה טוב, דסי

 

[דסי אשר]

ציפי- מסיכמה עם כל הדברים

החשובים בהנקה. מירה כתבה על הבסיס הרפואי, ופחות הדגישה את הבסיס הרגשי -יחסי אם ילד. אני באופן אישי, מודה "לעצמי", שהנקתי, כי אחרת איך בני היה חווה את גופי, אם כאמא צעירה מאד "רוחות הרפאים הפרטיים שלי" היו החינוך הפרוסי שקיבלתי? אמרתי שעשיתי טעויות כאמא צעירה?. אני אז התייחסתי רק לצד הרפואי בריאותי, ובאוםן עמום לצד הרגשי. כשאמרתי שהיה קשה, כי לא היה הידע שישנו היום, משמעותו שבני הזלזלן כעבור חודש הסכים לינוק רק מצד אחד, וכמספר ההנקות ביום, כך מספר השאיבות במשך חצי שנה. נו, אז אחות טיפת החלב שלי היתה מאד "מכנה" בראשית ההנקה -לא היה לה מה לייעץ לי כמה גרם (סמ"ק) חלב פרה מדולל במים כולל קורנפלור עלי לתת. לבני.. לילה טוב, דסי

 

[נעה גל]

אהבתי כל מילה

 

[חנה גונן]

תגובה למירי ../images/Emo13.gif

למירי קשה לילתת לך תשובה חד משמעית כל אדם והאופי שלו וההחלטות שלו לגבי מהלך חייו יש כאלה שיקראו לזה תירוץ הכינוי לא משנה העיקר ששלמים עם זה. חנה גונן

 

[אמא של קשת]

יש כל כך הרבה תיאוריות

כך שכל דרך שתבחרי תמצאי תיאוריה שתתן לך גיבוי, גם המנוגדות ביותר. למשל - מכות, ו´חוסר שיבטו שונא בנו´. בעצם כל דבר שתבחרי יש לו לגיטימציה, ותמיד יהיו אלה שיגידו לך שהדרך שבחרת היא טעות איומה.