איך ידעתי שמכאן באה השאלה...
הקטע של מה נראה בעיניים של הציבור החילוני מזכיר לי קצת אשה שאף פעם לא מרוצה: תתן לה ככה - היא תרצה אחרת. תתן לה אחרת - היא תמצא משהו חדש שלא מוצא חן בעיניה... אם הדוס שמן בגלל שהוא לא עובד על מידותיו, יש לו בעיה חמורה ביחס לקב"ה עוד לפני הבעיה שלו מול הציבור החילוני, כך שלא זה מה שמשנה במקרה הזה. אם הדוס שמן בגלל נסיבות מצערות או נסיבות מחייבות - * כגון שהוא בדרגה רוחנית גבוהה, ומסוגל להקדיש את חייו לתורה, וזה אכן מה שהוא עושה, ובגלל שאנו בגלות מאוד קשה אז הבית שלו כל כך עני עד שסובלים שם מתת תזונה באיכות המזון - מה שגורם להשמנה, ובפרט למי שיש נטייה תורשתית במשפחתו. * או כגון שהוא בעל נטייה להשמנה, ובגלל איכות המזון התעשייתי הזול ותנאי החיים הטכנולוגיים הוא משמין בקלות, או שהוא חולה במחלה שגורמת להשמנה (כליות). * או כגון שהוא עובד בהחלט על מידת תאוות האכילה, שאצלו זה תיקון משמעותי, אבל טרם הגיע לשלמות, והתוצאות נראות בשטח, ואין שום עניין שבגלל רושם זה או אחר על איזה חילוני הוא יהרוג את עצמו כדי להתגבר על המידה הזו בקצב מזורז מידי. * או כגון שבסדרי העדיפויות הבריאותיים שלו יש קדימויות לעניינים אחרים שקשורים לבריאות בני המשפחה, טיפול בהורים מבוגרים, חינוך הילדים (שעולה הרבה כסף, וזה בא על חשבון הוצאה למזון איכותי) וכו', או שבגלל חולשת הנפש הוא צריך איזון בריאותי, שמעמיד את צורך הנפש באכילה יתירה לפני עבודה על מידת תאוות האכילה - אז מה שייך בנסיבות אלו להתחשב ברושם שהמראה החיצוני עושה על החילוני? ילמד החילוני לא לשפוט אנשים עפ"י המראה החיצוני, ובכך גם יעשה טובה גדולה לעצמו במיעוט הגירושים בציבור החילוני, שמתחתנים יותר מידי עפ"י השפעה של רושם חיצוני ופחות מידי עפ"י היכרות של הפנימיות של הבן אדם...