יש איזו דעה רווחת
ואני חושבת שהדעה רווחת במיוחד אצל גברים, שנשים מחפשות כסף. נכון שאצל האדם הקדמון וזוגתו הסדור היה שאדם יוצא לצייד וזוגתו נשארת במערה לטפל בעיניני מערה, אבל מאז עברו ימים רבים וגם מים זרמו ורובנו איננו חיים במערות. לפחות אני לא. אני התאהבתי מאוד באיש שירד מנכסיו, ואני מדברת על נכסים מרשימים ביותר. הכרתי אותו בתקופת השפל של חייו. הייתי אתו מספר שנים, עד לרגע שהתחיל להתאושש (לפרידה ביננו אין שום קשר למצבו הכלכלי). היום אם אני צריכה להגדיר את גבר החלומות שלי אני חושבת שהייתי מחפשת מישהו דומה לי. איש שעובד, מרוויח. שלא יממן אותי ואני לא אממן אותו. יש משהו משפיל (לדעתי) בכך שאישה מצפה שגבר יקנה לה, יעשה לה, יממן אותה. יש משהו משפיל (לדעתי) בכך שגבר מצפה שאשה תתמוך בו. (גם את אלה פגשתי. רק לא ממש נשארתי לפתח קשר.) אז בהחלט הייתי מעדיפה גבר שיש לו כסף, כלומר, ההפך מאין לו כסף בכלל. אבל מפה ועד דרישה ל"עשיר" הדרך רחוקה. ובכלל, אנשים מחפשים אצל הזולת את מה שאין בהם, בלי לחשוב לרגע שאם הם רוצים משהו מבן זוג, כדאי שיהיה להם משהו דומה להציע. למשל, יש דעה רווחת , ושוב, הדעה רווחת אצל גברים, שכל הנשים שרשומות באתרי היכרויות שמנות. ואז שיחת הטלפון של טרום הבלינד דייט עוסקת בעיקר במשקל שלי. האיש שואל אם אני שמנה ואני אומרת שלא. אבל הוא לא פריאר. הוא יודע שאני שמנה. והוא מבקש ממני למסור גובה ומשקל. אני מוסרת. האיש עושה חישוב זריז ומגיע למסקנה שהBMI בגבולות ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי, מה שישר מוכיח לו ששיקרתי, הרי כל הנשים באתרי ההיכרויות שמנות, ושואל למספר הבגדים, וכו, וכו, וכו. בימים שעדיין הייתי תמימה והייתי יוצאת לפגישה אחרי תחקיר כזה הייתי מגיעה לי קלילה ודקיקה (לא. אני לא שמנה. אני נשבעת שלא) ופוגשת איש עם כרס ענקית. ואיך שהוא נראה לי, שאם אתה דורש בכזו נחרצות שאישה שמגיעה לבלינד דייט איתך תהיה רזה, מן הראוי שתתחיל לבקר בשומרי משקל. אותו הדבר לגבי הכסף. דרשת עושר? לכי לעבוד.
