קודם כל חשוב שתביני שא-מיניות זה לא תואר
זה מאפיין, שיוך מיני, לא יותר לא פחות. כך שאת באמת לא צריכה להיות לחוצה כל כך מאם את א-מינית או לא. אם כי לא הבנתי למה הבעה המבואס, זה משום שאת חוששת שאת לא, או משום שאת חוששת שאת כן, בכל אופן אין לך מה לחשוש, את מה שאת, ההגדרה היא לא מה שהופכת אותך לזה, היא רק עוזרת לך להבין את עצמך ולהבין שאת לא לבד. בכל אופן לפי התיאור שלך את בהחלטת נשמעת א-מינית, הנה מספר עדויות מהדברים שלך, את רוצה שמין יהיה לעיתים רחוקות, או אפילו לחלוטין שלא יהיה, את לא נהנת ממין, את רק רוצה שיגמר ועושה את זה רק בשביל הצד השני(ולא גם בשביל עצמך), את נגעלת מעניין הנוזלים באופן קשה(מה שמיניים לא), כל עלו מאפיינים א-מיניים, אומנם לא תקפים לגבי כולם, אבל שייכים לזה. זה שאת יכולה לספק את עצמך לבד, ואפילו להנות מזה, לא סותר א-מיניות, למעשה מרבית הא-מיניים כן מספקים את עצמם, אם כי יש א-מיניים מוחלטים שלא. כל עוד זה לא כולל אדם אחר, זה לא כזה מיני, וא-מיניות מדבר על משיכה מינית לאדם אחר ועל הנאה מינית עם אדם אחר(דברים שאין לא-מיניים לרוב), מה שאת עושה עם עצמך זה לא רלוונטי כל כך, בטח שלא מבחינה חברתית וזוגית, לכן זה לא משהו מרכזי בנושא הא-מיניות. נשמע שיש לך יותר מדיי בושה בגוף שלך ובמיניות שלך, וזה ביחד עם הגועל לא מעיד על דבר תקין, אני חושב שאת צריכה לטפל בזה, לבד או בעזרת רופאים, לשנות גישה לחיים ולעצמך. הדבר הזה לא קשור לא-מיניות בצורתה הטהורה, א-מיניות בצורתה הטהורה היא חוסר רצון, לא מהסיבות של פחד, בושה, מחשבות שליליות(על הנושא) גועל וכו, אלו הם דברים שיכולים לדכא מיניות אפילו של אדם מיני, לכן כל עוד לא נפטרים מהם לא יכולים להיות בטוחים במאה אחוז בא-מיניות. בכל אופן, בקשר לקולות, עד כמה שידוע לי זה לא משהו שהוא חובה, או שבא טבעי לרוב, רוב הנשים שעושות אותם עושות אותם במכוון, אם כי אלו שרגילות אוליי זה כבר בא להן טבעי. ככה שאם לא בא לך את במלא לא חייבת, אבל עד כמה שידוע לי לאף אחת אין צורך, אבל אם בא לך אבל זה רק מבושה, אז את לא מרגישה משוחררת מספיק, וזה בעיה. אני יכול להבין תבושה שלך מעירום, מצד שני זה בן זוג שלך, וגם הוא בעירום שם לא, אז זה לא חוסר שוויון שרק את תראי אותו? בכל אופן עד כמה שידוע לי זה משהו שמתרגלים עליו, כמה שנים אפשר להמשיך ולתבייש מדבר כזה, אחרי שזה כבר קרה המון. בושה בחזה שלך? אממ אין לך מה לבייש, נכון אישה עם חזה לא קטן זה הכי נשי, ללא ספק, אבל כל אחת ומה שהטבע נתן לה, תאמיני לי שאת לא היחידה שיש לה חזה קטן. בקשר לרזון קיצוני/תת משקל/אנורקסיה, אני ממש מתנגד לדברים הנוראיים האלה, אז כדאי שתתחלי לאכול כמו שצריך, נכון רזון קיצוני גורם לדילול החזה, אבל הוא גם גורם לדילול שאר הגוף, וגם דילול הבריאות. זאת העצה שלי, או שתקבלי את עצמך כמו שאת, או שתחזרי למשקל תקין. בכל אופן תפנימי לעצמך שאת לא צריכה לתבייש בגוף שלך, זה הגוף שלך, לטוב ולרע, והעירום הוא בסך הכל הגוף בצורתו הטבעית, זה לא דבר שהוא אוטומטית מיני, כמו שאנשים נורא מיניים או/ו נורא שמרנים נוטים לחשוב. זה שאת מתביישת להראות לבן זוג שלך שאת נהנת, נשמע כמו עוד חסם, את לא מרגישה משוחררת. תחשבי על זה מבחינה לוגית, איך זה שאת מצד אחד לא מתביישת לשתתף ביחסי מין איתו, ומצד שני מתביישת להנות/להראות שאת נהנת, מה החלק היותר קשה ומה החלק שאמור להיות יותר קל. אם כי במקרה של האקס, אני מניח שזה גם משום רחשת עליו הרבה טינה ודחיה, אז לא רצית להראות לו שהוא הצליח לגרום לך להנאה גם כדי שלא ירגיש יותר מדיי טוב עם עצמו, את זה אני יכול להבין. אבל אם הבושה הזאת היא באופן כללי, זה בעיה. אין בעיה שתהני, ואין בעיה שתראי שאת נהנת, ביחסי מין האידאלים, שני הצדדים אמורים להנות, ולא רק אחד. זאת בדיוק הסיבה שיחסי מין סדירים לא מתאימים כל כך לא-מיניים, ביחוד לא-מיניים ברמה גדולה. בכל אופן החשש שלך שיראו שאת נהנת, הוא דבר שלילי ובעייתי, משום שזה מראה שאת לא משוחררת, וגם מראה שאת לא מרגישה בנוח עם בן הזוג שלך, וגם מראה כאילו שאישה לא אמורה להנות. השאלה למה בעצם את חוששת מזה, אם הצד השני לא יראה מתיי את נהנת ומתיי את לא, הוא פשוט יחשוב שאת במלא את לא מסוגלת להנות, ולכן גם לא יהיה אכפת לו אם את נהנת. לדעתי כל עוד את שותפה לזוגיות מינית, אין לך מה לתבייש בכלום, כל מה שאת עושה אמור להיות גם בשבילך, ולא רק בשבילו, אוליי שווה לחשוב על זה כסוג של סיפוק עצמי, רק במשותף, ולכן כל עוד את לא נהנת ומסופקת, משהו שם לא בסדר, ולא להפך.