האם תלכו לחתונה לבד?
אני רק יכולה לדמות ולתאר לעצמי ולכם איך זה יהיה אם אלך לבד, מצב א' באתי בשעה היעודה מזל טוב ונשיקות בכניסה עם ההורים שלה ושלו,נגמרו הברכות שילשתי המעטפה , מה הלאה,, צועדת לבפנוכו של האולם השולחנות עדייו רקים ,להתישב או לעמוד בסימן שאלה? טוב צריך לשבת אבל משתדלת לא ליד הרמקול המפלצתי שלא יקדח לי במוח,מתיישבת בצורה שהאוזניים יהיו בצורה אופקית מהרמקולים המאיימים,אורחים נוספים מגיעים ואני עוד בשולחן לבד כשכל השולחנות התמלאו, פונים אלי עוד אורחים ,,אפשר לשבת? חשבו אולי אני שומרת מקומות כי מי מתיישבת לבד, אני עונה, לא לא זה לא תפוס החבורה מסתערת על השולחן, מה נשאר לי ?להתחיל לאכול ולאו דווקא מרעב אלא סתם, הפה שלי הרי לא עסוק בדיבור ומה שנותר זה רק לבלוס בשקט יש לי משהו אחר לעשות, רק מגיע הטנגו של החתן והכלה אני מחליטה להתחפף בשקט בשקט, מצב ב' באתי באיחור יענו אחת שמשחקת אותה כאילו הזמן שלה יקר כאילו שזה בכלל מעניין מישהו,בכניסה אותו תהליך כמו במצב א' אני בפנוכו של האולם אבל להבדיל ממצב א' האולם מלא כבר באורחים האוויר פחות צלול החמצן התערבב בריחות הבושם והראש קצת סחרחר מהבשמים ומהרעש, המוסיקה,, לא לא מוסיקה לכבודי, אלא מוסיקה שמה שיותר מרעישה היא כאילו יותר יוקרתית,בכוח רוצים לשמח את האורחים שממנים את ההפקה הענקית ,טוב עכשיו איפה אני אשב,, אם כבר טרחתי כל היום על הפן וההתלבטות איזה בגד אלבש וכו,, אז אני חייבת להתישב אבל איפה לכל הרוחות יש כסא פנוי,אני תרה בעיני אחר מכר(ה) וצועדת באדישות כאילו,אולי יגידו לי בואי שבי,,בעיני אני שואלת אפשר? לא זה תפוס,, אני נחושה בדעתי להתיישב איפשהו ומיישבת,עושה מאמץ לפתח דיבור עם שכניי לשולחן ,לשחק אותה חברמנית,מנשנשת פה ושם ,המוסיקה שתמיד לא לטעמי מנסרת לי במוח,אני לא מחכה כמו סינדלה לחצות ,מסתלקת לי בעגמומיות ריקנית, קול ששון וקול שמחה לזוג המתחתן והרבה נחת להורים,
אני רק יכולה לדמות ולתאר לעצמי ולכם איך זה יהיה אם אלך לבד, מצב א' באתי בשעה היעודה מזל טוב ונשיקות בכניסה עם ההורים שלה ושלו,נגמרו הברכות שילשתי המעטפה , מה הלאה,, צועדת לבפנוכו של האולם השולחנות עדייו רקים ,להתישב או לעמוד בסימן שאלה? טוב צריך לשבת אבל משתדלת לא ליד הרמקול המפלצתי שלא יקדח לי במוח,מתיישבת בצורה שהאוזניים יהיו בצורה אופקית מהרמקולים המאיימים,אורחים נוספים מגיעים ואני עוד בשולחן לבד כשכל השולחנות התמלאו, פונים אלי עוד אורחים ,,אפשר לשבת? חשבו אולי אני שומרת מקומות כי מי מתיישבת לבד, אני עונה, לא לא זה לא תפוס החבורה מסתערת על השולחן, מה נשאר לי ?להתחיל לאכול ולאו דווקא מרעב אלא סתם, הפה שלי הרי לא עסוק בדיבור ומה שנותר זה רק לבלוס בשקט יש לי משהו אחר לעשות, רק מגיע הטנגו של החתן והכלה אני מחליטה להתחפף בשקט בשקט, מצב ב' באתי באיחור יענו אחת שמשחקת אותה כאילו הזמן שלה יקר כאילו שזה בכלל מעניין מישהו,בכניסה אותו תהליך כמו במצב א' אני בפנוכו של האולם אבל להבדיל ממצב א' האולם מלא כבר באורחים האוויר פחות צלול החמצן התערבב בריחות הבושם והראש קצת סחרחר מהבשמים ומהרעש, המוסיקה,, לא לא מוסיקה לכבודי, אלא מוסיקה שמה שיותר מרעישה היא כאילו יותר יוקרתית,בכוח רוצים לשמח את האורחים שממנים את ההפקה הענקית ,טוב עכשיו איפה אני אשב,, אם כבר טרחתי כל היום על הפן וההתלבטות איזה בגד אלבש וכו,, אז אני חייבת להתישב אבל איפה לכל הרוחות יש כסא פנוי,אני תרה בעיני אחר מכר(ה) וצועדת באדישות כאילו,אולי יגידו לי בואי שבי,,בעיני אני שואלת אפשר? לא זה תפוס,, אני נחושה בדעתי להתיישב איפשהו ומיישבת,עושה מאמץ לפתח דיבור עם שכניי לשולחן ,לשחק אותה חברמנית,מנשנשת פה ושם ,המוסיקה שתמיד לא לטעמי מנסרת לי במוח,אני לא מחכה כמו סינדלה לחצות ,מסתלקת לי בעגמומיות ריקנית, קול ששון וקול שמחה לזוג המתחתן והרבה נחת להורים,
