"בתנאי שהשלום ימשך"... אהבתי את
הבדיחה. שחל , מכובדי- אתה חי כרגע בעולם פנטזיות של אוסלו או סתום בגוש שלום. השלום ממש נמשך. אבל אתה מקיא רטוקיה ריקה, של אופיום להמונים שאוזן בו הציבור ע"י התקשורת שרובה המוחלט משתייך לשמאל המוקצן! אני מזכיר לך מה אמר ראש המפלגה שלך על מצנע שדיבר על נסיגה מיישוב אחד: "הוא השתגע, לנוס בתבוסתנות למול האויב" מה תגיד על הרמטכ"ל " בוגי יעלון -גם הוא ימין קיצוני? יעלון- מדברים על מדינה פלשתינית בת קיימא. Viable Palestinian State. באירופה אפשר ליצור מצבים כאלה. מונקו, אנדורה, ליכטנשטיין, לוקסמבורג. אבל כאן המצב אחר. לצד הפלשתיני אין תחושת עד כאן. גם בגבולות 67' אין לו תחושת עד כאן. הוא מדבר על צפת ועל חיפה ועל תל אביב. וגם מבחינה כלכלית יהודה שומרון ועזה אינם מדינה בת קיימא אם אחרי כל זה הפלשתינאים מדברים על זכות השיבה באופן מעשי ולא רק הצהרתי, פירוש הדבר שלא הצלחנו לבנות חומה בתחום המדיני. בצד הפלשתיני עדיין יש הסתכלות וחשיבה של תורת השלבים. ההתפתחות המשמעותית ביותר בעניין הזה היא הסכם קהיר בין אבא מאזן לבין החמאס. מההתבטאויות של אבו מאזן בהסכם הזה אתה לומד שאבו מאזן לא ויתר על זכות השיבה. ולא מדובר בזכות השיבה במובן הסמלי אלא בזכות השיבה כתביעה למימוש. לחזור אל הבתים, לחזור אל הכפרים. משמעות הדבר היא שלא תהיה פה מדינה יהודית". יש פה א-סימטריה הפוכה. מדינת ישראל מוכנה לתת לפלשתינאים מדינה פלשתינית עצמאית ואילו הפלשתינאים לא מוכנים לתת לנו מדינה יהודית עצמאית. לכן אין פה מצב יציב. לכן כל הסכם שתעשה הוא נקודת המוצא לאירידנטה הבאה. לסכסוך הבא. למלחמה הבאה. למרות חולשתם הצבאית, הפלשתינאים חשים שהם בהתקדמות. יש להם תחושה של הצלחה, ואילו אנחנו מנהלים קרב נסיגה והשהיה".