פולי, מאד מרגש הנס שלכם. מהצהרים אני שוברת
את הראש וחושבת מה זה נס והאם הוא ראוי להיכתב כאן.... חושבת שאם.פי צודקת וכל יום מתרחש איזה נס קטנטנן, קטן, גדול או ענק... בהתייחסות לזה קרו לי הרבה ניסים אבל כאן אספר רק על אחד: הרגשתי שקרה לי נס כמה שעות אחרי לידת הבן הבכור. במהלך הלידה הראש שלו הציץ וחזר חזרה, כל פעם ש חצתי - הציץ , ואז נעלם שוב. שעה לוחצת בטירוף והילד מציץ ולא יוצא... עד שהדופק שלו מתחיל לרדת ולרדת.. בלית ברירה, הרופא שלף מלקחיים וניסה להוציאו. מושך, לא יוצא.. מושך שוב, הילד יוצא. לא בוכה... לקח זמן ומזל שהיתה שם במקרה רופאת ילדים.. אחרי שהחזקתי אותו, לא היתה מאושרת ממני !! הודתי לכולם ועוד רגע הייתי מנשקת גם את הרופא ... רק למחרת, התברר לי מה שקרה שם... הילד היה עם חבל טבור קצר בחצי מהנורמלי ובנוסף, כרוך לו סביב הצוואר... כל פעם שלחצתי הוא התקדם ליציאה אך בגלל שהחבל היה קצר, לא יכול היה לצאת, נמשך אחורה לשיליה... עד שהתחיל להחנק .. הרופא , הסטאג'ר, היה צריך להבין שמשהו לא בסדר ולנתח אותי מייד ... אבל הוא הלך על אופציה יותר מסוכנת ובמזל גדול לא קרע לי את הרחם והרג לי את הילד.... אז הילד הזה הוא נס (ונתנו לו שם שני- נתנאל ), וכנראה גם העובדה שנשארתי עם הרחם שלי וילדתי אח"כ עוד 3 ניסים ....
