האם מישהו יכול להגדיר מה זה 'זעם'?

[dina199]

הגעתי למסקנה שזעם זה לא רגש

אלא הביטוי הגופני של רגשות שליליים כמו כעס למשל.

 

[sha na na revol]

לאו דווקא.

מבחינתי האישית יש לי זעם ומורת-רוח כלפי הרבה דברים שאני לא מבטא אותם.

 

[dina199]

אם זה לא יוצא החוצה בשום דרך

זה כנראה הולך פנימה, וגם זה לא טוב

 

[sha na na revol]

נכון.

מאוד לא טוב אפילו. כי ככל שאני לא מביע, אני כבר לא יודע איך להביע, ואיך להרגיש רגש. וכשיש לי meltdown, כמו שאחרים אמרו כאן זאת תגובה של בהלה. כלומר, לארם אחר זה עלול להיראות כאילו אני משחרר משהו ב'התקף', אבל בעצם לא שיחררתי, כי הצד הרגשי עדיין חסום.

 

[ענתנוי]

הצפה לא משחררת

הצפה קשורה בהתקף בהלה, כי היא מסוכנת. שחרור הרגש, לעומת זאת, יכול למנוע הצפות. ואם מוצאים דרך לשחרר רגשות באופן קבוע, אין התפרצויות והתקפים קשים כל כך.

 

[dina199]

ברור שהמפה עצמה לא משחררת.

היא גורמת לתגובה הגופנית שאמורה לשחרר. ואני מניחה שברוב המקרים התגובה הגופנית החיצונית כן משחררת..

 

[dina199]

שהמפה = שהצפה

 

[sha na na revol]

 

[ענתנוי]

זעם בשבילי

זו תחושה חזקה מאד של חוסר אונים שמתנקז ומתרכז בנקודה אחת והופך את הקערה על פיה - זו הנקודה שבה כל מה שנחסם ונחנק והופנם מתפרץ החוצה. וזו הנקודה שבה, אולי, יכול להתחיל השינוי לטובה...

 

[עמליה עמית]

יקירתי... זעם זה השיר הזה:

http://www.youtube.com/watch?v=qOjjNr3E7ME אבל כאן מדובר על תוצאה של הזעם...

 

[dina199]

אני רוצה שינסו להגדיר

כי שוב מניחים שזה משהו ידוע וברור. ולדעתי אין דברים ברורים מאליהם. יכול להיות שאנשים שונים אומרים אותה מילה אבל מתכוונים למשמעויות שונות.

 

[schlomitsmile]

לפי ה

שלי, יש אדום ויש לבן זעם אדום הוא סוג של כעס לוהט. הלבן קפוא.

 

[ענתנוי]

הלבן מסוכן

קפוא וחד כמו סכין....

 

[schlomitsmile]

נכון

 

[נעמונת 33]

זעם לדעתי הוא מצב שאתה לא מכיל יותר כלום

מתפוצץ על כל מי שסביבך ללא שליטה בד"כ אתה חווה חרטה קשה לאחריו או שכמו שאמרה ענת דברים מתבהרים יותר חוסר אונים והרגשה שאף אחד לא מבין אותך

 

[dina199]

אני לא חושבת שתמיד חשים חרטה

אחרי התקף זעם. אולי דווקא מרגישים שחרור . או אם אין פיתרון אז הזעם ימשיך.

 

[bambina האחת]

אני חושבת שזעם זה

כעס שמגיע לדרגה של חוסר שליטה, כולמר כשבן אדם כועס הוא עוד יכול לשלוט בעצמו, יכול למשל להחליט שעכשיו הוא מתרחק או סופר עד 10. במצב של זעם כבר אין לבן אדם שליטה על מעשיו

 

[dina199]

אחרי שקראתי את התגובת

אני חושבת שהגעתי למסקנות מסויימות. פעם עו"ס אמרה לי שבכי וצחוק אלה ביטויים גופניים של רגשות . למשל בכי יכול לבטא גם שמחה וגם עצב - כשעצב ושמחה אלה הרגשות , והבכי זה הביטוי הגופני. ויש התקף בכי והתקף צחוק (שלא כמו 'התקף אהבה

). אז התקף זה הופעה ספציפית (בזמן מסויים) של ביטוי גופני של רגש. לכן כנראה כנ"ל גם זעם. זעם כמו בכי הוא הביטוי הגופני של רוגז , כעס, תסכול וכד' (והם הרגשות). רוגז או כעס במידה מסויימת לא מחייבים ביטוי גופני , כמו לא כל עצב גורם לבכי ולא כל שמחה גורמת לצחוק או בכי. למשל אדם כועס יכול להגיד שהוא כועס ויבינו אותו. אבל אם מכל מני סיבות כעס (או תסכול ) מגיעים לרמות כאלה גבוהות שכבר אי אפשר להחזיק אותם בגוף , אז ההתפרצות היא בלתי נשלטת. ובדיוק כמו שאי אפשר לשלוט בבכי או בצחוק , אי אפשר לשלוט גם בזעם. ואז התגובה הגופנית הספציפית שמתקבלת ברגע ההתפרצות היא 'התקף זעם'. אני מניחה שאםשר לסכם שזעם זה ביטוי גופני של רגשות שליליים שהצטבכו בגוף ולא נמצאה דרך אחרת לפרוק אותם. ז"א זעם זה הביטוי הגופני ולא הרגש עצמו. אבל 'זעם' זו מלה מופשטת. לכן 'התקף זעם' זו ההגדרה להמצב ספציפי.

 

[ענתנוי]

בין גוף לנפש

קשה לי קצת עם ההפרדה הברורה הזו, כי הכל קשור ולא תמיד אפשר להחליט מה קודם למה או מה הסיבה ומה התוצאה. בכי וצחוק, לדוגמה, הן שתי תגובות למצב של מתח נפשי - שתי דרכים לשחרור המתח. בגלל זה לפעמים צוחקים כשצריך לבכות ולהיפך. (אצלי זה הרבה פעמים ה"להיפך") אני חושבת שגם הרגש עצמו, כמו הכעס, הוא תוצאה של המצב ולא סיבה. מבחינתי, יש "מצבי ידיעה" שהם גוףנפש ומהם נובע הכל. כל "מצב ידיעה" הוא נקודת צומת, כלומר, סוג של פרדוקס שיכול לחסום אותנו ולגרום לתגובות רגשיות שליליות או מפתח לשינוי - כי אם מצליחים לפענח את הפרדוקס ולפתור אותו לא רק הכעס נעלם אלא גם הזעם עצמו והמחסום שיצר אותו. פרדוקסים פותרים מנקודת תצפית גבוהה או רחבה יותר - בדרך כלל אם מרחיבים את נקודת המבט מעבר ל"אני" או להווה הפתרון מגיע מעצמו.

 

[dina199]

זה נכון לגבי צחוק ובכי.

גם העו"ס אמרה לי שאנשים לפעמים מחליפים אותם. זה היה כשצחקתי , והיא למעשה נתנה לי אישור לבכות. אבל צחוק ובכי הן עדיין תגוובת גופנית. אמנם כל מני רגשות גורמים להם (ז"א הרגש בא קודם) אבל התגובה הגופנית באה בעקבות הרגש. ולמעשה זה ניתוח של מצב נ"טי. בהחלט אצל א"ס יכולה לא להיו תגובה גופנית (למעשה תגובה תקשורתית) בהתאם לרגש, ואז מבחינת העולם הנ"טי כאילו הרגש לא קיים. ונראה לי שזעם (או התגובות הגופניות שנקראות 'התקפת זעם') כמו מכות, צרחות, נפילות - הן תגובות גופניות כשאין אפשרות או ידע או יכולת להביע תגובה גופנית תקשורתית 'סטנדרטית'.