´אלהים אתם ובני עליון כלכם´
המצוות חולשות על כל תחום בחיי האדם. בהנהגת גופו, במלאכתו, בנישואיו, בימי השבוע, בחגים, בהנהגתו בשירותים, ואפילו איזה נעל לנעול בבקר ראשונה, כל דבר ודבר יש מצווה שאומרת לך תעשה או לא תעשה. לכן ליהודי יש בחירה על הכל ממש, כל פרט בחייו. לכן גם אם החלטת לעשות דיאטה ולא לאכול שוקולד, - אף שאתה לא יודע מזה - אתה תחת ציווי ממצוות התורה: ´ונשמרתם לנפשותכם´ למשל. לעומת זאת ההולך אחר טבעו - אף שהוא אומר כך בא לי וכך אני רוצה ובוחר - האמת שהטבעים שבהם נולד הם הכופים אותו לנהוג כך, כמו העז. אתה מניח לפניה שקית מלאה דולרים והיא אפילו קריצה לא זורקת לכיוון והולכת על הקש. המכנה המשותף לכל המצוות, הם העול שמונח על צוארך והוא סותר את הטבע של כל אדם שאומר אני רוצה להיות משהו בעולם שתהיה לי איזה ישות, ואני יחליט, ואני רוצה חופש ולא כפיה וכו´, ועל זה כל המלחמות הפרטיות והכלליות שבעולם, המלחמה שה´אני´ שלי יהיה לו קיום. כי הוטבע באדם רצון להשרדות, כלומר שיהיה לי ´אני´. ועלינו להבין, שה´אני´ הזה הוא דמיון, כי כאמור אין לי ´אני´, כי כל ה´אני´ שלי הוא תיכנות (גנים וכיוצ"ב). בא התורה ואומרת: ´אדם אתם´...- ´אתם קרויים אדם´ (ולא עז), כי אדם הוא רק מי שיש לו בחירה, מלשון ´אדמה לעליון´. ואיך תגיעו לזה? ע"י ביטול הדמיון הזה, מה שנדמה לך שיש לך ´אני´. וכשהצלחת לבטל אותו ממילא הפכת להיות בעל בחירה כמו בורא העולם, וזה ´אדמה לעליון´ וכן ´אלהים אתם´, וכן ´משה איש האלהים´ - ´חציו ולמטה איש חציו ולמעלה אלהים´, כי ´והאיש משה ענו מכל האדם´, ביטל את האני שלא עד שנכלל באין, והפך להיות חלק מן האין סוף, ואעפ"כ עם מציאות שכביכול נפרדת מהאין סוף. וזה התכלית וכל עבודת האדם בעולם הזה מה שנקרא עבודת ה´, היינו להיות כמוהו.