הילדה סיפרה לי....
היא ביישנית? חוששת מהמורה?
הייתי בודקת יותר לעומק
גם אצלי היה כך
תגובה לכל השרשור הזה
נעה לביאתגובה לכל השרשור הזה
כמה שנים אחורה, כשהייתי נתקלת בהתחבטות בדילמה של "האם לקדם או לא" על מגוון צורותיה ("מה הוא יעשה בכיתה א'", "תפסיקו לה את הלימודים באוניברסיטה כי גם ככה אין לה מה לעשות בכיתה") התגובה שלי הייתה מאוד נחרצת "בוודאי שלקדם ול-ע-ז-א-ז-ל עם בי"ס " (נא לקרוא בטון נחרץ ובוטה). ובכן, גם היום אני חושבת את אותו הדבר. אני חושבת שמבחינת תכנים לימודיים אין, ובטח שלא לילד מחונן, כל צורך שהוא במסגרת שכזו (וגם לא באחת "יותר טובה"). אני מוצאת אירוני באופן עצוב את העובדה שבראש (אם לא בעמדת יחיד) רשימת החסרונות של התקדמות לימודית עומדת המסגרת שמתיימרת להיות זו האחראית על חינוך הדור הבא לתפארת מדינת ישראל, ואסור לאפשר לה להצליח בדיכוי תאוות הידע, ואם היא גורמת בעיות עדיף לשים קצוץ. ההבדל היחיד בין אז לעכשיו טמון בתובנה שמקורה בשלב מהותי בהתבגרות הרגשית (לפחות אצלי) - ההפנמה שלא כולם כמוני ושיש אחרים עם מבנה אישיות שונה בתכלית משלי, ולפיכך תפיסת עולמי שטובה בשבילי לאו דווקא תהיה טובה עבורם. ייתכן שעבור ילד שרגיש יותר למה שהכיתה תגיד ומה שהמורה תגיד, וכזה שהצרכים החברתיים שלו גדולים משלי, אי התאמה לכיתה תגרום לנזק כבד יותר (=רגשי). ולכן, עבור אחד כזה, אין ברירה אלא כן לקחת את מערכת החינוך בחשבון (אם כי לכל הורה לילד מחונן כדאי לקחת בחשבון ולא להרתע מהאפשרות של לא להשתייך למערכת הקונבנציונאלית. לאו דווקא לבחור בכך - אבל לראות זאת כאופציה ללא שיניים חדות ונושכות). יחד עם כל זאת, אני חושבת שבכל מקרה מניעת קידום לימודי מילד שמבקש לדעת היא החלטה שגויה ומזיקה מאוד. כמה שהוא לא יסבול מכך שהמורה תכעס עליו על כל שהוא מתקדם בחומר ותאסור עליו התקדמות כזאת, זה לא מתקרב לסבל שבתסכול על כך שאבא ואמא שלו עושים את אותו הדבר. אם את המצב עם המורה הוא יזכור בעיקר כסיטואציה לא נוחה שאולי צריך להסתגל אליה, מההורים שלו הוא מקבל מסר של ממש - למידה זה רע. מה לעשות, מורה, וגם אחת כזו שמבלים בחברתה יום לימודים ארוךהיא לא אבא ואמא, ואין לה את ההשפעה שיש להם. מעבר לכך, אני לא חושבת שזה יכול בכלל להשיג את המטרה לכאורה שבגללה זה נעשה. גם אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שמחוננות היא תוצר סביבתי לחלוטין (כזו שאני מסרבת להאמין שנכונה, בטח לא במשמעות שתופס "סביבתי" בעיני מי שחושב כך), אי אפשר לברוח מהחריגות של הילד (אלא אם כן יוצאים מתוך נקודת הנחה שרק ההורים של יואב, לדוגמא, הם משקיעים ומטפחים וכל יתר ההורים של יתר הילדים בגן הם כאלה שמזניחים ושלא אכפת להם). אז אלא אם כן מתכוונים לשלוח אותו לגור אצל הדודה שחושבת שתיווצר בעיה בכיתה א' (איך זה שתמיד הדודות בטוחות שהן יודעות יותר טוב?) ולכן לא כדאי לקדם, הסביבה של יואב לא הולכת להשתנות, וכנראה שגם בכיתה א' הוא עדיין יהיה מבריק, מהיר תפיסה ורעב לידע, וממילא הלימודים שם לא יאתגרו אותו, וה"בעיה" בעינה עומדת. עוד נקודה שרציתי להתייחס אליה בשלב מוקדם יותר של השרשור היא התגובות שקיבלה "תיקי א" שנתנו לבעיה פשטות רבה יותר ממה שיש לה באמת. אז אפשר לשלוח לכיתת מחוננים, ואפשר בהתקדמות אישית, אפשר גם סתם לתת לילד לקרוא ספר (או כל עיסוק אחר) כשמשעמם לו, אבל לפעמים אף אחד מבין אלה לא בנמצא. התכוונתי לתת דוגמא מפורטת, אלא שאסנת (הילה בסגול) חסכה זאת ממני. הצד השני, בו נתקלים לא רק בהעדר כל אלה שציינתי למעלה אלא גם במורה-מחנכת נטולת כל יוזמה או רצון טוב, איננו חמים ונעים במיוחד. דבר אחד הוא "להשתייך למערכת החינוך" שלא מכשירה את מוריה לעבודה עם מחוננים, דבר אחר לגמרי הוא לראות ילדה שכל הזמן מתלוננת שמשעמם לה ולא טוב לה בכיתה ועדיין לשמור על גישת ראש קטן. גם אם למעיין באמת היה, חלילה, קושי מוטורי או כל קושי אחר שמפריע לה במטלות הצביעה (שלדבריה של אסנת, לא באמת קיים, ואני מאמינה לדבריה.), האם להכריח אותה לבצע אותן שוב ושוב ובכך להשניא אותן עליה (במיוחד כשבגללן היא נענשת בעוד מנות שיעמום) זו הדרך לטפל בקושי? האם זו הדרך לעזור לה? האם כך היא תצליח להתגבר על זה? אני לא רואה כל הבדל בין זה לבין מתן דף תרגילים אודות 4 פעולות חשבון לאחי שסובל מדיסקלקוליה ולהגיד לו "תפתור" (ולא שזה לא נעשה). הרי זה לא שמכוונות רעות הוא לא מצליח, הוא פשוט, כרגע, לא יכול, ולהגביר אצלו את התסכול בטח לא יהיה מה שיעזור. אני גם לא חושבת שישנו ילד שיודע חשבון בבית ולא בכיתה, יש ילד שבכיתה מעורבים גורמים אחרים שמפריעים לו להראות את מלוא יכולתו אשר בבית - בסביבה בה הוא חש בטוב ובבטחון - לא נמצאים. אסנת, הסיפור הזה, והרבה בגלל העובדה שמעיין, אחרי יום לימודים ארוך, הזכירה זאת בהתרגשות ("שאלה קשה מאוד" (לא ידעתי שהתשובה היא 11...) ) צריך להדליק נורה אדומה רצינית לגבי ההתנהלות של המורה עם מעיין. אף ילד בן 6 לא צריך לחוש בכזו עויינות, ולקבל תשדורות על כך שהוא מטרד, ולא משנה עד כמה בעייתי הוא (למעשה, על אחת כמה וכמה כשהוא באמת בעייתי). ראיתי שגם את זכית להתקפות (צר לי שזה קרה, אבל אל תתני לזה להסית אותך מעמדתך לשניה. הישארי פה איתנו, דברי על זה ככל שתרגישי צריכה), ראיתי גם ייעוץ מצד "נשמות טובות" שתשתפי פעולה עם המורה, ובכן, הרשי לי לעוץ לך את ההפך. בימינו, מורה טוב שניתן לשתף איתו פעולה מבלי לגרום נזק זו מותרות שאין לכל אחד. לדעתי, את צריכה להיות תקיפה עם המורה על מנת שהיא תשתף פעולה איתך. אם אין לה מה להציע ומה לתרום למעיין - לכל הפחות שלא תפריע לה, ושתתן לה לעבוד בחוברות שלכם בשקט. חשוב גם שאת תתמכי במעיין, תעודדי אותה ותבהירי לה שאת מגבה אותה, ושהיא לא צריכה להתרגש מזה שהמורה עושה פרצוף לפעמים (ולהבהיר באותה העת למורה שהפרצופים האלה לא מקובלים עליך). מערער על סמכותה של המורה? אכן כך, לא כל מורה ראוי לסמכות בלתי ניתנת לערעור. כשנתקלים במורה אנמית, כדאי להראות לה שכשמדובר בילדה שלך, לך כן יש דם.
אז למה השמטת את הו'?
אצלנו בבית "מקדשים" ידע, בביה"ס לאתגובה לכל השרשור הזה
כמה שנים אחורה, כשהייתי נתקלת בהתחבטות בדילמה של "האם לקדם או לא" על מגוון צורותיה ("מה הוא יעשה בכיתה א'", "תפסיקו לה את הלימודים באוניברסיטה כי גם ככה אין לה מה לעשות בכיתה") התגובה שלי הייתה מאוד נחרצת "בוודאי שלקדם ול-ע-ז-א-ז-ל עם בי"ס " (נא לקרוא בטון נחרץ ובוטה). ובכן, גם היום אני חושבת את אותו הדבר. אני חושבת שמבחינת תכנים לימודיים אין, ובטח שלא לילד מחונן, כל צורך שהוא במסגרת שכזו (וגם לא באחת "יותר טובה"). אני מוצאת אירוני באופן עצוב את העובדה שבראש (אם לא בעמדת יחיד) רשימת החסרונות של התקדמות לימודית עומדת המסגרת שמתיימרת להיות זו האחראית על חינוך הדור הבא לתפארת מדינת ישראל, ואסור לאפשר לה להצליח בדיכוי תאוות הידע, ואם היא גורמת בעיות עדיף לשים קצוץ. ההבדל היחיד בין אז לעכשיו טמון בתובנה שמקורה בשלב מהותי בהתבגרות הרגשית (לפחות אצלי) - ההפנמה שלא כולם כמוני ושיש אחרים עם מבנה אישיות שונה בתכלית משלי, ולפיכך תפיסת עולמי שטובה בשבילי לאו דווקא תהיה טובה עבורם. ייתכן שעבור ילד שרגיש יותר למה שהכיתה תגיד ומה שהמורה תגיד, וכזה שהצרכים החברתיים שלו גדולים משלי, אי התאמה לכיתה תגרום לנזק כבד יותר (=רגשי). ולכן, עבור אחד כזה, אין ברירה אלא כן לקחת את מערכת החינוך בחשבון (אם כי לכל הורה לילד מחונן כדאי לקחת בחשבון ולא להרתע מהאפשרות של לא להשתייך למערכת הקונבנציונאלית. לאו דווקא לבחור בכך - אבל לראות זאת כאופציה ללא שיניים חדות ונושכות). יחד עם כל זאת, אני חושבת שבכל מקרה מניעת קידום לימודי מילד שמבקש לדעת היא החלטה שגויה ומזיקה מאוד. כמה שהוא לא יסבול מכך שהמורה תכעס עליו על כל שהוא מתקדם בחומר ותאסור עליו התקדמות כזאת, זה לא מתקרב לסבל שבתסכול על כך שאבא ואמא שלו עושים את אותו הדבר. אם את המצב עם המורה הוא יזכור בעיקר כסיטואציה לא נוחה שאולי צריך להסתגל אליה, מההורים שלו הוא מקבל מסר של ממש - למידה זה רע. מה לעשות, מורה, וגם אחת כזו שמבלים בחברתה יום לימודים ארוךהיא לא אבא ואמא, ואין לה את ההשפעה שיש להם. מעבר לכך, אני לא חושבת שזה יכול בכלל להשיג את המטרה לכאורה שבגללה זה נעשה. גם אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שמחוננות היא תוצר סביבתי לחלוטין (כזו שאני מסרבת להאמין שנכונה, בטח לא במשמעות שתופס "סביבתי" בעיני מי שחושב כך), אי אפשר לברוח מהחריגות של הילד (אלא אם כן יוצאים מתוך נקודת הנחה שרק ההורים של יואב, לדוגמא, הם משקיעים ומטפחים וכל יתר ההורים של יתר הילדים בגן הם כאלה שמזניחים ושלא אכפת להם). אז אלא אם כן מתכוונים לשלוח אותו לגור אצל הדודה שחושבת שתיווצר בעיה בכיתה א' (איך זה שתמיד הדודות בטוחות שהן יודעות יותר טוב?) ולכן לא כדאי לקדם, הסביבה של יואב לא הולכת להשתנות, וכנראה שגם בכיתה א' הוא עדיין יהיה מבריק, מהיר תפיסה ורעב לידע, וממילא הלימודים שם לא יאתגרו אותו, וה"בעיה" בעינה עומדת. עוד נקודה שרציתי להתייחס אליה בשלב מוקדם יותר של השרשור היא התגובות שקיבלה "תיקי א" שנתנו לבעיה פשטות רבה יותר ממה שיש לה באמת. אז אפשר לשלוח לכיתת מחוננים, ואפשר בהתקדמות אישית, אפשר גם סתם לתת לילד לקרוא ספר (או כל עיסוק אחר) כשמשעמם לו, אבל לפעמים אף אחד מבין אלה לא בנמצא. התכוונתי לתת דוגמא מפורטת, אלא שאסנת (הילה בסגול) חסכה זאת ממני. הצד השני, בו נתקלים לא רק בהעדר כל אלה שציינתי למעלה אלא גם במורה-מחנכת נטולת כל יוזמה או רצון טוב, איננו חמים ונעים במיוחד. דבר אחד הוא "להשתייך למערכת החינוך" שלא מכשירה את מוריה לעבודה עם מחוננים, דבר אחר לגמרי הוא לראות ילדה שכל הזמן מתלוננת שמשעמם לה ולא טוב לה בכיתה ועדיין לשמור על גישת ראש קטן. גם אם למעיין באמת היה, חלילה, קושי מוטורי או כל קושי אחר שמפריע לה במטלות הצביעה (שלדבריה של אסנת, לא באמת קיים, ואני מאמינה לדבריה.), האם להכריח אותה לבצע אותן שוב ושוב ובכך להשניא אותן עליה (במיוחד כשבגללן היא נענשת בעוד מנות שיעמום) זו הדרך לטפל בקושי? האם זו הדרך לעזור לה? האם כך היא תצליח להתגבר על זה? אני לא רואה כל הבדל בין זה לבין מתן דף תרגילים אודות 4 פעולות חשבון לאחי שסובל מדיסקלקוליה ולהגיד לו "תפתור" (ולא שזה לא נעשה). הרי זה לא שמכוונות רעות הוא לא מצליח, הוא פשוט, כרגע, לא יכול, ולהגביר אצלו את התסכול בטח לא יהיה מה שיעזור. אני גם לא חושבת שישנו ילד שיודע חשבון בבית ולא בכיתה, יש ילד שבכיתה מעורבים גורמים אחרים שמפריעים לו להראות את מלוא יכולתו אשר בבית - בסביבה בה הוא חש בטוב ובבטחון - לא נמצאים. אסנת, הסיפור הזה, והרבה בגלל העובדה שמעיין, אחרי יום לימודים ארוך, הזכירה זאת בהתרגשות ("שאלה קשה מאוד" (לא ידעתי שהתשובה היא 11...) ) צריך להדליק נורה אדומה רצינית לגבי ההתנהלות של המורה עם מעיין. אף ילד בן 6 לא צריך לחוש בכזו עויינות, ולקבל תשדורות על כך שהוא מטרד, ולא משנה עד כמה בעייתי הוא (למעשה, על אחת כמה וכמה כשהוא באמת בעייתי). ראיתי שגם את זכית להתקפות (צר לי שזה קרה, אבל אל תתני לזה להסית אותך מעמדתך לשניה. הישארי פה איתנו, דברי על זה ככל שתרגישי צריכה), ראיתי גם ייעוץ מצד "נשמות טובות" שתשתפי פעולה עם המורה, ובכן, הרשי לי לעוץ לך את ההפך. בימינו, מורה טוב שניתן לשתף איתו פעולה מבלי לגרום נזק זו מותרות שאין לכל אחד. לדעתי, את צריכה להיות תקיפה עם המורה על מנת שהיא תשתף פעולה איתך. אם אין לה מה להציע ומה לתרום למעיין - לכל הפחות שלא תפריע לה, ושתתן לה לעבוד בחוברות שלכם בשקט. חשוב גם שאת תתמכי במעיין, תעודדי אותה ותבהירי לה שאת מגבה אותה, ושהיא לא צריכה להתרגש מזה שהמורה עושה פרצוף לפעמים (ולהבהיר באותה העת למורה שהפרצופים האלה לא מקובלים עליך). מערער על סמכותה של המורה? אכן כך, לא כל מורה ראוי לסמכות בלתי ניתנת לערעור. כשנתקלים במורה אנמית, כדאי להראות לה שכשמדובר בילדה שלך, לך כן יש דם.
אולי לא מגדיר אבנים
השאלה אם יש ספסיפיקציות של
גיאולוגיה בפטיש ישראלי
על הספר ועוד
יש ספר מעניין לחטיבת הביניים
אם כך,
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.