האם להעשיר ולקדם ?

[תיקי א]

האם להעשיר ולקדם ?

האם להעשיר ולקדם ?
קניתי ליואב (5) חוברת של חשבון לכיתה א' מאחר והוא כל הזמן מתעסק עם מספרים בע"פ. יודע את חוק החילוף וממש משחק עם המספרים, סופר בסדרות חשבונאיות ומספרים זוגיים ואי זוגיים וכן הלאה. אכן החוברת קטנה עליו. גיסתי שמעה זאת אתמול ואמרה שאני יוצרת לעצמי בעיה לשנה הבאה. מסתבר שבכיתה א' לומדים חיבור וחיסור עד 14 ואנחנו כבר שם. היא הציעה לי לא לעודד אותו מאחר ולמורים תהיה איתו בעיה, הוא ישתעמם והבנתי שכל הפטנטים של "עוזר למורה" נועדו בעצם לנטרל ולעכב את ההתקדמות ? גם בקריאה הוא מאוד מתקדם ומתחיל לקרוא בלי ניקוד. אני באמת בדילמה. גיסתי הציעה לקדם אותו בצורה "רוחבית" אבל הילד גם ככה מתעניין בהכל וקורא אטלסים (של ילדים) על הכל מכל וכל. אז במה לקדם ובמה לא ? אני באמת לא רוצה ליצור בעיה, גם ככה יואב מפריע בגן וכל הזמן מתלוצץ עם חבריו ויוצר המולה סביבו. האם לתת לו לרוץ חופשי ?

 

[נועה לביא]

אסור לעצור את ההתקדמות הטבעית שלו

האם להעשיר ולקדם ?
קניתי ליואב (5) חוברת של חשבון לכיתה א' מאחר והוא כל הזמן מתעסק עם מספרים בע"פ. יודע את חוק החילוף וממש משחק עם המספרים, סופר בסדרות חשבונאיות ומספרים זוגיים ואי זוגיים וכן הלאה. אכן החוברת קטנה עליו. גיסתי שמעה זאת אתמול ואמרה שאני יוצרת לעצמי בעיה לשנה הבאה. מסתבר שבכיתה א' לומדים חיבור וחיסור עד 14 ואנחנו כבר שם. היא הציעה לי לא לעודד אותו מאחר ולמורים תהיה איתו בעיה, הוא ישתעמם והבנתי שכל הפטנטים של "עוזר למורה" נועדו בעצם לנטרל ולעכב את ההתקדמות ? גם בקריאה הוא מאוד מתקדם ומתחיל לקרוא בלי ניקוד. אני באמת בדילמה. גיסתי הציעה לקדם אותו בצורה "רוחבית" אבל הילד גם ככה מתעניין בהכל וקורא אטלסים (של ילדים) על הכל מכל וכל. אז במה לקדם ובמה לא ? אני באמת לא רוצה ליצור בעיה, גם ככה יואב מפריע בגן וכל הזמן מתלוצץ עם חבריו ויוצר המולה סביבו. האם לתת לו לרוץ חופשי ?

אסור לעצור את ההתקדמות הטבעית שלו
יואב לא אשם שזו מהירה יותר מהמצופה מילדים לגילו. הוא בטח לא אשם בכך שהמערכת רואה בקצב התקדמות טבעי מהיר יותר בעיה. אז לא מגיע לו להענש על כך, נכון? אין סיבה למנוע ממנו את הזכות לחוות את אותה חוויית הלמידה (על כל מה שמשתמע מכך, מהנאה צרופה של לגלות דברים חדשים ומעניינים ועד לרכישת הרגלי למידה) כמו יתר חבריו לכיתה (ואם חוברת לכיתה א' קטנה עליו כבר עכשיו, מה יהיה כשיגיע לכיתה א'? הוא לא באמת ירגיש שהוא לומד משהו חדש). אין סיבה להעביר לו מסר מתסכל שעליו לעצור את קצב הלמידה הטבעית שלו ולהגביל אותו לבינוניות של החברה. אין סיבה להעמיד אותו במצבים שילד בגילו לא אמור להתמודד איתם (כמו 6 שעות של בהיה בקיר לאחר שסיים תוך כמה דקות את כל המטלות שלו). במקום כל זה, צריך לעודד אותו כמה שיותר להתקדם בקצב הטבעי שלו וכך גם יהיה טוב ליואב עכשיו, וגם אח"כ - כי ככה כבר תהיה ערוכה יותר לקראת כיתה א' ולקראת המשא ומתן עם הצוות לגבי כיצד תראה תוכנית הלימודים היחודית ליואב (ומהסיבות שציינתי למעלה, חייבת להיות כזו). הא וכן, תיאשרי איתנו

 

[נועה לביא]

*תיאשרי=תשארי

אסור לעצור את ההתקדמות הטבעית שלו
יואב לא אשם שזו מהירה יותר מהמצופה מילדים לגילו. הוא בטח לא אשם בכך שהמערכת רואה בקצב התקדמות טבעי מהיר יותר בעיה. אז לא מגיע לו להענש על כך, נכון? אין סיבה למנוע ממנו את הזכות לחוות את אותה חוויית הלמידה (על כל מה שמשתמע מכך, מהנאה צרופה של לגלות דברים חדשים ומעניינים ועד לרכישת הרגלי למידה) כמו יתר חבריו לכיתה (ואם חוברת לכיתה א' קטנה עליו כבר עכשיו, מה יהיה כשיגיע לכיתה א'? הוא לא באמת ירגיש שהוא לומד משהו חדש). אין סיבה להעביר לו מסר מתסכל שעליו לעצור את קצב הלמידה הטבעית שלו ולהגביל אותו לבינוניות של החברה. אין סיבה להעמיד אותו במצבים שילד בגילו לא אמור להתמודד איתם (כמו 6 שעות של בהיה בקיר לאחר שסיים תוך כמה דקות את כל המטלות שלו). במקום כל זה, צריך לעודד אותו כמה שיותר להתקדם בקצב הטבעי שלו וכך גם יהיה טוב ליואב עכשיו, וגם אח"כ - כי ככה כבר תהיה ערוכה יותר לקראת כיתה א' ולקראת המשא ומתן עם הצוות לגבי כיצד תראה תוכנית הלימודים היחודית ליואב (ומהסיבות שציינתי למעלה, חייבת להיות כזו). הא וכן, תיאשרי איתנו

*תיאשרי=תשארי

 

[תיקי א]

אני מעוניינת לקיים דיון תאורטי יותר

אסור לעצור את ההתקדמות הטבעית שלו
יואב לא אשם שזו מהירה יותר מהמצופה מילדים לגילו. הוא בטח לא אשם בכך שהמערכת רואה בקצב התקדמות טבעי מהיר יותר בעיה. אז לא מגיע לו להענש על כך, נכון? אין סיבה למנוע ממנו את הזכות לחוות את אותה חוויית הלמידה (על כל מה שמשתמע מכך, מהנאה צרופה של לגלות דברים חדשים ומעניינים ועד לרכישת הרגלי למידה) כמו יתר חבריו לכיתה (ואם חוברת לכיתה א' קטנה עליו כבר עכשיו, מה יהיה כשיגיע לכיתה א'? הוא לא באמת ירגיש שהוא לומד משהו חדש). אין סיבה להעביר לו מסר מתסכל שעליו לעצור את קצב הלמידה הטבעית שלו ולהגביל אותו לבינוניות של החברה. אין סיבה להעמיד אותו במצבים שילד בגילו לא אמור להתמודד איתם (כמו 6 שעות של בהיה בקיר לאחר שסיים תוך כמה דקות את כל המטלות שלו). במקום כל זה, צריך לעודד אותו כמה שיותר להתקדם בקצב הטבעי שלו וכך גם יהיה טוב ליואב עכשיו, וגם אח"כ - כי ככה כבר תהיה ערוכה יותר לקראת כיתה א' ולקראת המשא ומתן עם הצוות לגבי כיצד תראה תוכנית הלימודים היחודית ליואב (ומהסיבות שציינתי למעלה, חייבת להיות כזו). הא וכן, תיאשרי איתנו

אני מעוניינת לקיים דיון תאורטי יותר
מאחר ורוב הילדים (ובהם גם יואב) אינם גאונים, אלא מחוננים - תוצר סביבתי בעיקרו. אלו למעשה ילדים, שמעבר להתעניינות ולרצון לדעת, מטופחים ע"י הורייהם/סביבתם ומתוגמלים (בכל מיני מובנים) על היותם מקור לגאווה. שאלתי היא, האם זה הופך אותם ליותר מאושרים ? לדעת יותר מכולם, להתקדם יותר מכולם, להשתעמם יותר מכולם, להתלבט יותר מכולם ? האם זה גורל רצוי ? הדילמה שלי אמיתית, פעמים רבות כשיואב שואל שאלה ואני גולשת להסטוריה (הנושא האהוב עלי), לגיאוגרפיה, למדע וכו'... אני מבינה שחשפתי אותו למידע/ידע שלא היה אמור ללמוד/לדעת היום. האם עשיתי לו טובה ? או שסיפקתי את היצר שלי ? ברור לי שאני יוצרת לו בעיות לעתיד: איך בדיוק ישב בכיתה כשהמורה תלמד את הא-ב שהוא כבר מאיית מגיל 4 ? איך ילמד חיבור וחיסור עד 14 כשהוא כבר יודע לפרק מספר למאות, עשרות ואחדות (ואלו רק דוגמאות). ליואב בגן ילד שמשתתף בחוגים במכון אריקה לנדאו, שמתקנא בבני שיודע לקרוא וכל הזמן מפציר באימו שתלמד אותו, אך היא מסרבת, כי "מה יעשה בכיתה א'". אני לא משוכנעת שהיא לא צודקת.

 

[Kalla]

לדעתי היא לא צודקת

אני מעוניינת לקיים דיון תאורטי יותר
מאחר ורוב הילדים (ובהם גם יואב) אינם גאונים, אלא מחוננים - תוצר סביבתי בעיקרו. אלו למעשה ילדים, שמעבר להתעניינות ולרצון לדעת, מטופחים ע"י הורייהם/סביבתם ומתוגמלים (בכל מיני מובנים) על היותם מקור לגאווה. שאלתי היא, האם זה הופך אותם ליותר מאושרים ? לדעת יותר מכולם, להתקדם יותר מכולם, להשתעמם יותר מכולם, להתלבט יותר מכולם ? האם זה גורל רצוי ? הדילמה שלי אמיתית, פעמים רבות כשיואב שואל שאלה ואני גולשת להסטוריה (הנושא האהוב עלי), לגיאוגרפיה, למדע וכו'... אני מבינה שחשפתי אותו למידע/ידע שלא היה אמור ללמוד/לדעת היום. האם עשיתי לו טובה ? או שסיפקתי את היצר שלי ? ברור לי שאני יוצרת לו בעיות לעתיד: איך בדיוק ישב בכיתה כשהמורה תלמד את הא-ב שהוא כבר מאיית מגיל 4 ? איך ילמד חיבור וחיסור עד 14 כשהוא כבר יודע לפרק מספר למאות, עשרות ואחדות (ואלו רק דוגמאות). ליואב בגן ילד שמשתתף בחוגים במכון אריקה לנדאו, שמתקנא בבני שיודע לקרוא וכל הזמן מפציר באימו שתלמד אותו, אך היא מסרבת, כי "מה יעשה בכיתה א'". אני לא משוכנעת שהיא לא צודקת.

לדעתי היא לא צודקת
יש הבדל בין לדחוף לילד בכוח משהו שהוא עצמו לא מתעניין בו ולא הביע רצון ללמוד לבין לספק את הצורך שבא מהילד במידע הזה. לדעתי אין דבר יותר מתסכל מאשר כשמונעים מידע במכוון ובכוח. לדעתי עדיף שימום מאשר תסכול כזה. ושיעמום בכיתה ניתן לפתור, אם על ידי קבוצת מתקדמים, דפי עבודה מיוחדים, מעבר לכיתת מחוננים ועוד.

 

[עוד צפורה גנן]

הקונפליקט הידוע

אני מעוניינת לקיים דיון תאורטי יותר
מאחר ורוב הילדים (ובהם גם יואב) אינם גאונים, אלא מחוננים - תוצר סביבתי בעיקרו. אלו למעשה ילדים, שמעבר להתעניינות ולרצון לדעת, מטופחים ע"י הורייהם/סביבתם ומתוגמלים (בכל מיני מובנים) על היותם מקור לגאווה. שאלתי היא, האם זה הופך אותם ליותר מאושרים ? לדעת יותר מכולם, להתקדם יותר מכולם, להשתעמם יותר מכולם, להתלבט יותר מכולם ? האם זה גורל רצוי ? הדילמה שלי אמיתית, פעמים רבות כשיואב שואל שאלה ואני גולשת להסטוריה (הנושא האהוב עלי), לגיאוגרפיה, למדע וכו'... אני מבינה שחשפתי אותו למידע/ידע שלא היה אמור ללמוד/לדעת היום. האם עשיתי לו טובה ? או שסיפקתי את היצר שלי ? ברור לי שאני יוצרת לו בעיות לעתיד: איך בדיוק ישב בכיתה כשהמורה תלמד את הא-ב שהוא כבר מאיית מגיל 4 ? איך ילמד חיבור וחיסור עד 14 כשהוא כבר יודע לפרק מספר למאות, עשרות ואחדות (ואלו רק דוגמאות). ליואב בגן ילד שמשתתף בחוגים במכון אריקה לנדאו, שמתקנא בבני שיודע לקרוא וכל הזמן מפציר באימו שתלמד אותו, אך היא מסרבת, כי "מה יעשה בכיתה א'". אני לא משוכנעת שהיא לא צודקת.

הקונפליקט הידוע
יש דברים שילדים לומדים מעצמם, ואי אפשר למנוע את זה מהם, זה טפשי ופוגע בילד. אבל יש הרבה אמוד דברים שילדים לומדים מאיתנו, וכאן נכנס השיקול של מה יעשה הילד בכיתה. אני כשלעצמי, מלמדת את ילדי הרבה מאוד דברים שהם ילמדו אח"כ בכיתה, אם הם מביעים בכך התענינות. הילדים שלי יודעים בירות עולם לפני שהם התחילו ללמוד גאוגרפיה. לא עולה על דעתי לא לדבר איתם על הנושא. אם הם זוכרים - אז מה טוב, ואם לא, אז לא יזיק להם ללמוד שוב. אבל, והדגש מבחינתי, הוא התענינות הילד בנושא. אני לא אשב עם ילד שלי, ואדבר איתו על ערי עולם, אם הוא לא ישאל אותי שאלה, ויביע התענינות רבה מאוד בתשובה שלי. הוא צריך לאהוב את הידיעה, ואם הוא נהנה, אז הוא יקבל ואם זה לא יגרום לו הנאה, אני פשוט אעריך שהוא לא בשל לסוג זה של מידע. נשמע לי שהילד שלך אוהב חשבון, ולכן חשפת אותו לתחום שהוא אוהב. אז מה אם הוא ילמד בכיתה אלף שוב את שתי העשרות הראשונות? זו סיבה למנוע ממנו ידע שהוא נהנה ממנו? זו אחת הסיבות שילדים לומדים רק את חומר הלימודים - מלמדים אותם שחשוב לא לדעת מוקדם, לא לדעת מה שהכיתה לא לומדת, לא להנות מהידיעה, אלא רק לסבו מעצם הלימוד. אם הילד מוכשר גם בכיתה אלף הוא יסיים את החוברות ראשון, וגם אז הוא ישתעמם, לפחות עכשיו הוא נהנה.

 

[בזזזזזזז]

בירות עולם מזכיר לי ../images/Emo9.gif

הקונפליקט הידוע
יש דברים שילדים לומדים מעצמם, ואי אפשר למנוע את זה מהם, זה טפשי ופוגע בילד. אבל יש הרבה אמוד דברים שילדים לומדים מאיתנו, וכאן נכנס השיקול של מה יעשה הילד בכיתה. אני כשלעצמי, מלמדת את ילדי הרבה מאוד דברים שהם ילמדו אח"כ בכיתה, אם הם מביעים בכך התענינות. הילדים שלי יודעים בירות עולם לפני שהם התחילו ללמוד גאוגרפיה. לא עולה על דעתי לא לדבר איתם על הנושא. אם הם זוכרים - אז מה טוב, ואם לא, אז לא יזיק להם ללמוד שוב. אבל, והדגש מבחינתי, הוא התענינות הילד בנושא. אני לא אשב עם ילד שלי, ואדבר איתו על ערי עולם, אם הוא לא ישאל אותי שאלה, ויביע התענינות רבה מאוד בתשובה שלי. הוא צריך לאהוב את הידיעה, ואם הוא נהנה, אז הוא יקבל ואם זה לא יגרום לו הנאה, אני פשוט אעריך שהוא לא בשל לסוג זה של מידע. נשמע לי שהילד שלך אוהב חשבון, ולכן חשפת אותו לתחום שהוא אוהב. אז מה אם הוא ילמד בכיתה אלף שוב את שתי העשרות הראשונות? זו סיבה למנוע ממנו ידע שהוא נהנה ממנו? זו אחת הסיבות שילדים לומדים רק את חומר הלימודים - מלמדים אותם שחשוב לא לדעת מוקדם, לא לדעת מה שהכיתה לא לומדת, לא להנות מהידיעה, אלא רק לסבו מעצם הלימוד. אם הילד מוכשר גם בכיתה אלף הוא יסיים את החוברות ראשון, וגם אז הוא ישתעמם, לפחות עכשיו הוא נהנה.

בירות עולם מזכיר לי

שאצלנו בנסיעות ארוכות משחקים ארץ-עיר לפי קטגוריות - ובירות עולם היא אחת המועדפות.

 

[אפרתש]

לא לעצור

אני מעוניינת לקיים דיון תאורטי יותר
מאחר ורוב הילדים (ובהם גם יואב) אינם גאונים, אלא מחוננים - תוצר סביבתי בעיקרו. אלו למעשה ילדים, שמעבר להתעניינות ולרצון לדעת, מטופחים ע"י הורייהם/סביבתם ומתוגמלים (בכל מיני מובנים) על היותם מקור לגאווה. שאלתי היא, האם זה הופך אותם ליותר מאושרים ? לדעת יותר מכולם, להתקדם יותר מכולם, להשתעמם יותר מכולם, להתלבט יותר מכולם ? האם זה גורל רצוי ? הדילמה שלי אמיתית, פעמים רבות כשיואב שואל שאלה ואני גולשת להסטוריה (הנושא האהוב עלי), לגיאוגרפיה, למדע וכו'... אני מבינה שחשפתי אותו למידע/ידע שלא היה אמור ללמוד/לדעת היום. האם עשיתי לו טובה ? או שסיפקתי את היצר שלי ? ברור לי שאני יוצרת לו בעיות לעתיד: איך בדיוק ישב בכיתה כשהמורה תלמד את הא-ב שהוא כבר מאיית מגיל 4 ? איך ילמד חיבור וחיסור עד 14 כשהוא כבר יודע לפרק מספר למאות, עשרות ואחדות (ואלו רק דוגמאות). ליואב בגן ילד שמשתתף בחוגים במכון אריקה לנדאו, שמתקנא בבני שיודע לקרוא וכל הזמן מפציר באימו שתלמד אותו, אך היא מסרבת, כי "מה יעשה בכיתה א'". אני לא משוכנעת שהיא לא צודקת.

לא לעצור
אל תנסי לעצור אותו. הוא חכם, סקרן. למה לגרום לו תסכול? את מנסה לעצור אותו ולגורם לו תסכול עכשו, כדי למנוע את זה שהוא ייעצר וייגרם לו תסכול בעוד שנה. אז בואי תחצי את הגשר הזה כשתגיעי אליו. עכשו הוא נהנה ללמוד? תני לו. אם את חוששת שאת דוחפת אותו - נסי לתת לו להיות מכתיב הקצב. כשהוא שואל, תעני רק בשני משפטים. תני לו לבקש עוד, להחליט אם מעניין אותו. ומה יהיה בשנה הבאה? קודם כל - אולי הוא בכלל לא ישתעמם. אולי הוא ייהנה לחזור על חומר שהוא כבר יודע. אפשרות נוספת - חלק גדול מהשיעורים נעשים עם חוברות עבודה. דברי עם המורה שיואב יישב עם חוברות עבודה מתקדמות יותר. אני למדתי בכיתה רגילה עד כיתה ו, שאז עברתי לכיתת מחוננים. לא השתעממתי בכיתה הרגילה. בשיעורים כמו ספרות או תורה - הבנתי יותר מילדים אחרים, התשובות שלי היו מלאות יותר - לא הפריע לי שילדים אחרים לא הבינו את הסיפור או כתבו בשגיאות כתיב. בשיעורי חשבון - פתרתי יותר מהר, השתעשעתי בלנסות למצוא דרכי פתרון אחרות. היה לי מה לעשות

 

[Britush]

../images/Emo45.gif

אסור לעצור את ההתקדמות הטבעית שלו
יואב לא אשם שזו מהירה יותר מהמצופה מילדים לגילו. הוא בטח לא אשם בכך שהמערכת רואה בקצב התקדמות טבעי מהיר יותר בעיה. אז לא מגיע לו להענש על כך, נכון? אין סיבה למנוע ממנו את הזכות לחוות את אותה חוויית הלמידה (על כל מה שמשתמע מכך, מהנאה צרופה של לגלות דברים חדשים ומעניינים ועד לרכישת הרגלי למידה) כמו יתר חבריו לכיתה (ואם חוברת לכיתה א' קטנה עליו כבר עכשיו, מה יהיה כשיגיע לכיתה א'? הוא לא באמת ירגיש שהוא לומד משהו חדש). אין סיבה להעביר לו מסר מתסכל שעליו לעצור את קצב הלמידה הטבעית שלו ולהגביל אותו לבינוניות של החברה. אין סיבה להעמיד אותו במצבים שילד בגילו לא אמור להתמודד איתם (כמו 6 שעות של בהיה בקיר לאחר שסיים תוך כמה דקות את כל המטלות שלו). במקום כל זה, צריך לעודד אותו כמה שיותר להתקדם בקצב הטבעי שלו וכך גם יהיה טוב ליואב עכשיו, וגם אח"כ - כי ככה כבר תהיה ערוכה יותר לקראת כיתה א' ולקראת המשא ומתן עם הצוות לגבי כיצד תראה תוכנית הלימודים היחודית ליואב (ומהסיבות שציינתי למעלה, חייבת להיות כזו). הא וכן, תיאשרי איתנו

 

[Forum User]

האם בית הספר ומערכת החינוך הם מדד?

האם להעשיר ולקדם ?
קניתי ליואב (5) חוברת של חשבון לכיתה א' מאחר והוא כל הזמן מתעסק עם מספרים בע"פ. יודע את חוק החילוף וממש משחק עם המספרים, סופר בסדרות חשבונאיות ומספרים זוגיים ואי זוגיים וכן הלאה. אכן החוברת קטנה עליו. גיסתי שמעה זאת אתמול ואמרה שאני יוצרת לעצמי בעיה לשנה הבאה. מסתבר שבכיתה א' לומדים חיבור וחיסור עד 14 ואנחנו כבר שם. היא הציעה לי לא לעודד אותו מאחר ולמורים תהיה איתו בעיה, הוא ישתעמם והבנתי שכל הפטנטים של "עוזר למורה" נועדו בעצם לנטרל ולעכב את ההתקדמות ? גם בקריאה הוא מאוד מתקדם ומתחיל לקרוא בלי ניקוד. אני באמת בדילמה. גיסתי הציעה לקדם אותו בצורה "רוחבית" אבל הילד גם ככה מתעניין בהכל וקורא אטלסים (של ילדים) על הכל מכל וכל. אז במה לקדם ובמה לא ? אני באמת לא רוצה ליצור בעיה, גם ככה יואב מפריע בגן וכל הזמן מתלוצץ עם חבריו ויוצר המולה סביבו. האם לתת לו לרוץ חופשי ?

האם בית הספר ומערכת החינוך הם מדד?
האם אתם "מכינים" את ילדכם לקראת כיתה א'? והאם אתם חושבים ששנות ביה"ס היסודי אמורות להכין אותו לקראת החטיבה? וזו בתורה לקראת הלימודים בתיכון? כי אם כן, אם אתם באמת מאמינים שביה"ס ומערכת החינוך שהוא חלק ממנה הם חזות הכל, אז אולי כדאי "להרגיל" את הילד כבר עכשיו לחיות במגבלות אינטלקט ואינטליגנציה, כי בזה המערכת הזו מצטיינת... אם, לעומת זאת, אתם מאמינים ביכלתו של הילד שלכם, ולא פחות מזה ביכולת שלכם להוות תווך מכיל ומארגן לילדכם מול עולמות הידע, אז למה להגביל? למה להשתמש בתור מדד במערכת שיש לה כמעט רק חסרונות לילד מוכשר שהוא לכל הדעות מוביל בין בני גילו? יחד עם זאת, אנחנו חיים בחברה, ויש מקום לכל ילד ללמוד להסתדר ולהתמודד עם גבולות ומגבלות חברתיים (לא אינטלקטואליים!), וחשוב שילד יבין מה תפקיד הגננת או המורה ומה תפקידו, מה מותר ומה אסור במסגרת חינוכית-לימודית. יש ילדים מחוננים שהם מנהיגים מלידה, ויש מקום לטפח את המנהיגות הזו, כי היא עדיפה לעין ערוך על פני מנהיגות כוחנית או ממונה, אבל חייבים להבהיר את הגבולות שלה. רק כדי לסבר את האוזן: בני הגיע לכיתה א' קורא וכותב (לא שוטף), וברמת חשבון של סוף כיתה ב' ולמרות זאת מצא את מקומו בכיתה ונהנה מהשנה הכ"כ חשובה הזו, לדעתנו. בסוף השנה הוא קיבל תעודת הצטיינות בלימודים שהסבה לו ולנו גאווה רבה. גם היום, בכיתה ב', הוא מתקדם מאוד יחסית לשאר התלמידים, אבל הוא מוקף חברים ומציב לעצמו אתגרים ולא משועמם לרגע (פונקציית "עוזר למורה" לא קיימת אצלינו לשמחתי, אבל יש המון דפי עבודה ומשימות אישיות). לא עולה על דעתי לעצור את שטף העניין שלו או לא ללמד אותו דברים, ובעת ובעונה אחת לא עולה על דעתי האפשרות שיפרד מילדי כיתתו שהוא כ"כ אוהב.

 

[תיקי א]

לא, בית הספר אינו מדד לכלום

האם בית הספר ומערכת החינוך הם מדד?
האם אתם "מכינים" את ילדכם לקראת כיתה א'? והאם אתם חושבים ששנות ביה"ס היסודי אמורות להכין אותו לקראת החטיבה? וזו בתורה לקראת הלימודים בתיכון? כי אם כן, אם אתם באמת מאמינים שביה"ס ומערכת החינוך שהוא חלק ממנה הם חזות הכל, אז אולי כדאי "להרגיל" את הילד כבר עכשיו לחיות במגבלות אינטלקט ואינטליגנציה, כי בזה המערכת הזו מצטיינת... אם, לעומת זאת, אתם מאמינים ביכלתו של הילד שלכם, ולא פחות מזה ביכולת שלכם להוות תווך מכיל ומארגן לילדכם מול עולמות הידע, אז למה להגביל? למה להשתמש בתור מדד במערכת שיש לה כמעט רק חסרונות לילד מוכשר שהוא לכל הדעות מוביל בין בני גילו? יחד עם זאת, אנחנו חיים בחברה, ויש מקום לכל ילד ללמוד להסתדר ולהתמודד עם גבולות ומגבלות חברתיים (לא אינטלקטואליים!), וחשוב שילד יבין מה תפקיד הגננת או המורה ומה תפקידו, מה מותר ומה אסור במסגרת חינוכית-לימודית. יש ילדים מחוננים שהם מנהיגים מלידה, ויש מקום לטפח את המנהיגות הזו, כי היא עדיפה לעין ערוך על פני מנהיגות כוחנית או ממונה, אבל חייבים להבהיר את הגבולות שלה. רק כדי לסבר את האוזן: בני הגיע לכיתה א' קורא וכותב (לא שוטף), וברמת חשבון של סוף כיתה ב' ולמרות זאת מצא את מקומו בכיתה ונהנה מהשנה הכ"כ חשובה הזו, לדעתנו. בסוף השנה הוא קיבל תעודת הצטיינות בלימודים שהסבה לו ולנו גאווה רבה. גם היום, בכיתה ב', הוא מתקדם מאוד יחסית לשאר התלמידים, אבל הוא מוקף חברים ומציב לעצמו אתגרים ולא משועמם לרגע (פונקציית "עוזר למורה" לא קיימת אצלינו לשמחתי, אבל יש המון דפי עבודה ומשימות אישיות). לא עולה על דעתי לעצור את שטף העניין שלו או לא ללמד אותו דברים, ובעת ובעונה אחת לא עולה על דעתי האפשרות שיפרד מילדי כיתתו שהוא כ"כ אוהב.

לא, בית הספר אינו מדד לכלום
לחלוטין אינני תולה תקוות במה שלומדים בבית הספר. אני בהחלט מאמינה שילדים שכל "חינוכם" מתמצה במה שלומדים בבית הספר, מסיימים תיכון בורים למדי.לכן ההכוונה בבית חשובה לי כ"כ ויותר מרמת הידע משמחת אותי העובדה שיואב מודע לכך שאין גבול ללמידה (אחד הדברים הראשונים שלימדנו אותו ). יתרה מכך, הצטיינות בלימודים, אינה ערובה להצלחה בחיים, הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה האישית. אני מאמינה שכל אחד יכול בשלב מסויים להשלים בגרויות וללכת לאוניברסיטה ולהפוך ל"בן אדם" כמאמר הסבתות הפולניות. אבל בסיס רגשי, נפשי טוב של שנות ההתבגרות חשוב יותר מכל, מאחר והבעיות הנובעות מחווית התבגרות של דחיה חברתית וחוסר השתלבות מסוגלות לטרפד את ההבטחה הגלומה בילד. לא עולה על דעתי כבר היום, שלא לאפשר ליואב ללכת לכיתה א' עם חבריו שחלקם ממש שכנים, למרות הרמה המוטלת בספק של בית הספר באיזורנו. ילד שרוצה להצליח יעשה זאת גם בבית ספר לא מן המשובחים וילד שלא, יכשל גם בבית הספר הטוב ביותר.

 

[תיקי א]

נעים לקרא את תגובות שלכם

האם להעשיר ולקדם ?
קניתי ליואב (5) חוברת של חשבון לכיתה א' מאחר והוא כל הזמן מתעסק עם מספרים בע"פ. יודע את חוק החילוף וממש משחק עם המספרים, סופר בסדרות חשבונאיות ומספרים זוגיים ואי זוגיים וכן הלאה. אכן החוברת קטנה עליו. גיסתי שמעה זאת אתמול ואמרה שאני יוצרת לעצמי בעיה לשנה הבאה. מסתבר שבכיתה א' לומדים חיבור וחיסור עד 14 ואנחנו כבר שם. היא הציעה לי לא לעודד אותו מאחר ולמורים תהיה איתו בעיה, הוא ישתעמם והבנתי שכל הפטנטים של "עוזר למורה" נועדו בעצם לנטרל ולעכב את ההתקדמות ? גם בקריאה הוא מאוד מתקדם ומתחיל לקרוא בלי ניקוד. אני באמת בדילמה. גיסתי הציעה לקדם אותו בצורה "רוחבית" אבל הילד גם ככה מתעניין בהכל וקורא אטלסים (של ילדים) על הכל מכל וכל. אז במה לקדם ובמה לא ? אני באמת לא רוצה ליצור בעיה, גם ככה יואב מפריע בגן וכל הזמן מתלוצץ עם חבריו ויוצר המולה סביבו. האם לתת לו לרוץ חופשי ?

נעים לקרא את תגובות שלכם
מאחר ואני מוקפת מכל עבר בלשונות מצקצקות ואנשים ספקניים שמנבאים שחורות לגבי כיתה א' ובית הספר בכלל. במפגש הורים והרצאה בגן לגבי אוריינות למשל, הגננת אמרה שהמטרה אינה לימודי קריאה-כתיבה ואז פנתה אלי ואמרה שעם יואב זה שונה ועובדים איתו לפי רמתו (נותנים לו לכתוב חופשי). מספר הורים פשוט התנפלו עלי נוסח "למה זה טוב?", "כולם ילמדו בסוף לקרא" וכו'... בעלי ביקש ממני לגנוז את חוברות החשבון והודף את בקשות הילד להרשם לחוג אנגלית. במקום זה יואב כל הזמן שואל אותנו, "איך אומרים באנגלית...?" אני סבורה שעניין השעמום, או לא, קשור לאופי (גם אני הייתי מסוג הילדים שמעולם לא השתעממו, מקסימום קראתי ספרי קריאה בשיעור והמורים התעלמו). לצערי יואב מאוד ילדותי, חסר סבלנות ומגלה מעט תכונות של היפריות ולכן אני מודאגת. גם הגננת טוענת שהוא לא יושב לרגע בשקט. למעשה למד לקרוא תוך כדי קיפוץ, ישיבה, שכיבה עם הספר וחוזר חלילה (מקסימום 5 דקות בערב). הוא פשוט לא מסוגל לשבת (חוץ מטלוויזיה ומחשב, כמובן). כנ"ל גם לגבי חוברת החשבון, הכי הרבה שישב זה 12 דקות וזה המוווון (הופתעתי מאוד).

 

[קיטס]

בעניין ההיפריות

נעים לקרא את תגובות שלכם
מאחר ואני מוקפת מכל עבר בלשונות מצקצקות ואנשים ספקניים שמנבאים שחורות לגבי כיתה א' ובית הספר בכלל. במפגש הורים והרצאה בגן לגבי אוריינות למשל, הגננת אמרה שהמטרה אינה לימודי קריאה-כתיבה ואז פנתה אלי ואמרה שעם יואב זה שונה ועובדים איתו לפי רמתו (נותנים לו לכתוב חופשי). מספר הורים פשוט התנפלו עלי נוסח "למה זה טוב?", "כולם ילמדו בסוף לקרא" וכו'... בעלי ביקש ממני לגנוז את חוברות החשבון והודף את בקשות הילד להרשם לחוג אנגלית. במקום זה יואב כל הזמן שואל אותנו, "איך אומרים באנגלית...?" אני סבורה שעניין השעמום, או לא, קשור לאופי (גם אני הייתי מסוג הילדים שמעולם לא השתעממו, מקסימום קראתי ספרי קריאה בשיעור והמורים התעלמו). לצערי יואב מאוד ילדותי, חסר סבלנות ומגלה מעט תכונות של היפריות ולכן אני מודאגת. גם הגננת טוענת שהוא לא יושב לרגע בשקט. למעשה למד לקרוא תוך כדי קיפוץ, ישיבה, שכיבה עם הספר וחוזר חלילה (מקסימום 5 דקות בערב). הוא פשוט לא מסוגל לשבת (חוץ מטלוויזיה ומחשב, כמובן). כנ"ל גם לגבי חוברת החשבון, הכי הרבה שישב זה 12 דקות וזה המוווון (הופתעתי מאוד).

בעניין ההיפריות
אם את מודאגת, גשי עם הילד לאבחון של הפרעת קשב והיפראקטיביות. לא רק שבני הבכור מחונן, יש לו גם ADHD. כדי שיהיה לנו מעניין יותר בחיים...

 

[תיקי א]

הגננת טוענת שיש נורות אדומות, אבל

בעניין ההיפריות
אם את מודאגת, גשי עם הילד לאבחון של הפרעת קשב והיפראקטיביות. לא רק שבני הבכור מחונן, יש לו גם ADHD. כדי שיהיה לנו מעניין יותר בחיים...

הגננת טוענת שיש נורות אדומות, אבל
צריך לחכות ולראות. אגב, אני מאוד סומכת על הגננת. אני לא רוצה לגשת לאבחון פרטי, כי אני מרגישה שאני "מחפשת" קשיים גם ככה. מה גם שבעלי לא מוכן לשמוע על הנושא. יש אפשרות שה"קוצים" בטוסיק יעברו עם הגיל, אז למה למהר?

 

[קיטס]

תמיד כדאי לסמוך על הגננת

הגננת טוענת שיש נורות אדומות, אבל
צריך לחכות ולראות. אגב, אני מאוד סומכת על הגננת. אני לא רוצה לגשת לאבחון פרטי, כי אני מרגישה שאני "מחפשת" קשיים גם ככה. מה גם שבעלי לא מוכן לשמוע על הנושא. יש אפשרות שה"קוצים" בטוסיק יעברו עם הגיל, אז למה למהר?

תמיד כדאי לסמוך על הגננת
אבל אבחון אפשר לעבור דרך הקופה.

 

[נועה לביא]

לא תמיד כדאי

תמיד כדאי לסמוך על הגננת
אבל אבחון אפשר לעבור דרך הקופה.

לא תמיד כדאי
הגננת שלי בגן החובה הכחישה את קיומו של הצבע הורוד

 

[קיטס]

לבני הייתה גננת מיתולוגית...

לא תמיד כדאי
הגננת שלי בגן החובה הכחישה את קיומו של הצבע הורוד

לבני הייתה גננת מיתולוגית...
ששלחה אותנו לאבחון מוטורי. היות שהוא היה בננו הבכור, לא ידענו איך לפרש את חוסר רצונו לצייר. כבר אז הוא התמקד בדברים שהוא טוב בהם (קרא מגיל 4 וחצי) והתחמק מדברים שהוא לא טוב בהם (שדורשים מוטוריקה עדינה תקינה). היא הצילה אותו מתסכול גדול בכיתה א'. עד היום כתב היד שלו "מוטורי", אבל לפחות התוודענו לבעיות וטיפלנו בהן. אני מודה שיש גננות שלוקות בחסר... מזל שהבן השני לא נתקל בהן.

 

[שְׁלוֹמִית]

וואי וואי וואי

לבני הייתה גננת מיתולוגית...
ששלחה אותנו לאבחון מוטורי. היות שהוא היה בננו הבכור, לא ידענו איך לפרש את חוסר רצונו לצייר. כבר אז הוא התמקד בדברים שהוא טוב בהם (קרא מגיל 4 וחצי) והתחמק מדברים שהוא לא טוב בהם (שדורשים מוטוריקה עדינה תקינה). היא הצילה אותו מתסכול גדול בכיתה א'. עד היום כתב היד שלו "מוטורי", אבל לפחות התוודענו לבעיות וטיפלנו בהן. אני מודה שיש גננות שלוקות בחסר... מזל שהבן השני לא נתקל בהן.

וואי וואי וואי
לבן שלי הגדול גם הייתה בעיית ציור בגן. אבל כשהבנתי למה זה סמר עורי. אחת המטפלות צעקה עליו למה הוא מצייר כל הזמן את אותו נושא. מטוּב ליבה היא רצתה להניע אותו לצייר נושאים שונים ו'שלא ייתקע'. התוצאה שהיא השיגה הייתה.. ילד מפוחד שלא רוצה ללכת לגן, כי אם לא יהיה לו רעיון מקורי לציור הוא יחטוף צעקות. "אמא, תני לי רעיון לציור להיום שהיא לא תצעק עליי"...

 

[שְׁלוֹמִית]

אגב, מדובר בילד ש..

וואי וואי וואי
לבן שלי הגדול גם הייתה בעיית ציור בגן. אבל כשהבנתי למה זה סמר עורי. אחת המטפלות צעקה עליו למה הוא מצייר כל הזמן את אותו נושא. מטוּב ליבה היא רצתה להניע אותו לצייר נושאים שונים ו'שלא ייתקע'. התוצאה שהיא השיגה הייתה.. ילד מפוחד שלא רוצה ללכת לגן, כי אם לא יהיה לו רעיון מקורי לציור הוא יחטוף צעקות. "אמא, תני לי רעיון לציור להיום שהיא לא תצעק עליי"...

אגב, מדובר בילד ש..
שלא אובחן כמחונן כי אז גרנו באזור שאליו מכון סאלד לא מגיע. אבל.. בגיל 4 הוא לימד את הגננת איך מתקינים תוכנות על המחשב, סידר לה את המדפסת בגן, כל פעם שהיו לה ביות (מדובר על 1991), לימד אותה איך משתמשים בתוכנות חשבוניות מתוחכמות (הכי מתוחכמות לאז) וביום הולדת 5 הופיע מול הגן בנגינה מושלמת של 'חנן ועליזה' ויצירה נוספת שאינני זוכרת.. בשתי ידיים באורגן. כשהגיע לכיתה א' התחביב שלו היה לפתור משוואות עם נעלמים ובעיות מילוליות (תוך כדי רכיבה על האופנים בשכונה) (היה מגיע הבייתה - אמא תני לי שאלה, רוכב איתה הלוך בשביל עד הקצה וחזרה וחוזר עם התשובה) וכשהתקדם בספר בחשבון המורה צעקה עליו שימחק!

 

[נועה לביא]

../images/Emo5.gif

אגב, מדובר בילד ש..
שלא אובחן כמחונן כי אז גרנו באזור שאליו מכון סאלד לא מגיע. אבל.. בגיל 4 הוא לימד את הגננת איך מתקינים תוכנות על המחשב, סידר לה את המדפסת בגן, כל פעם שהיו לה ביות (מדובר על 1991), לימד אותה איך משתמשים בתוכנות חשבוניות מתוחכמות (הכי מתוחכמות לאז) וביום הולדת 5 הופיע מול הגן בנגינה מושלמת של 'חנן ועליזה' ויצירה נוספת שאינני זוכרת.. בשתי ידיים באורגן. כשהגיע לכיתה א' התחביב שלו היה לפתור משוואות עם נעלמים ובעיות מילוליות (תוך כדי רכיבה על האופנים בשכונה) (היה מגיע הבייתה - אמא תני לי שאלה, רוכב איתה הלוך בשביל עד הקצה וחזרה וחוזר עם התשובה) וכשהתקדם בספר בחשבון המורה צעקה עליו שימחק!

אלמלא חוויתי על בשרי, בטח היה לי קשה להאמין... "מי שלא לומד - מלמד"...